הכל בסדר

היא בת ארבעים פלוס (שניים), התגרשה לא מזמן, ומוכנה לצאת לדרך חדשה. אז מה אם היא לא בדיוק מרגישה בבית בתוך ביתה, לא הכי חברה של החברה הכי טובה, לא לגמרי מוצאת את עצמה עם האיש שהיא יוצאת איתו. היא היתה רוצה להרגיש שייכת למשהו, ולפעמים יש לה תחושה של נימול ביד - אבל בגדול, הכל בסדר.

יום אחד הקהות המוזרה שהיא חשה בפלג גופה העליון מקבלת שם של מחלה, וההתמודדות קשה, אבל מכניסה לחייה משמעות חדשה. כעת היא כבר "לא צריכה לחפש הצדקה לקיום שלה".

אם עד אז חשבה שהעולם מחולק לגברים ונשים, טובים ורעים, יפים ומכוערים, עשירים ועניים.... כעת היא מבינה שהעולם מחולק בעיקר לבריאים ולחולים, וממש עכשיו היא חוצה את הגבול ועוברת לצד האחר של המגרש.

בזמן שהיא מנסה להתיידד עם המחלה היא מתיידדת גם עם חתולה ועם האשה שתהפוך לבת בריתה. בדרך להתפייסות עם עצמה היא מגלה מחדש את אמה, ובוחנת את יחסיה עם ילדיה, עם הגרוש שלה, ועם אביה ואחיה.

בסגנון ריאליסטי נקי, כן וישיר, במבט מפוכח וצובט, מצלמת אפרת שטיגליץ באומץ תמונה ישראלית עכשווית, אופיינית וייחודית כאחת, ובונה סיטואציות מדויקות שמעוררות הזדהות עמוקה. סיפורה סוחף, מרגש וחודר לב.