העולם הוא חתונה

צעיר בן־דמותו של דלמור שוורץ יושב ביוני 1909 (ארבע־וחצי שנים לפני שדלמור נולד) באולם ראינוע, ומסתבר לו שהוא צופה בסרט אילם קופצני, המציג בזמן־אמת את היום שבו מזמין אביו את אמו למסעדה בקוני איילנד ומציע לה נישואים. האשה מתייפחת, זה מה שרצתה מיום שהכירה אותו, ואילו הגבר אינו יכול לשאת את הרגשנות שלה, הרחוקה מטעמו – כל פרטי מעשיהם ביום הזה נראים כקדימונים לחיי נישואים נוראים. וזה הרגע שבו קם דלמור ממקומו באולם וצועק:

"אל תעשו את זה, שום דבר טוב לא יֵצא מזה, רק חרטה, שנאה, סקנדל, ושני ילדים בעלי אופי מפלצתי"

את הסיפור המסעיר הזה, הראשון שלו, "בחלומות מתחילות התחייבויות", כתב שוורץ בסוף־שבוע אחד, כשהיה בן 21, ואין איש ספרות בארה"ב שאינו מכיר אותו. הפריצה של כותבו לתודעת הקוראים התרחשה כשעורכי הרבעון היוקרתי 'פרטיזן ריביו' פרסמו אותו ב-1937 בראש החוברת של ההשקה־המחודשת של כתב-העת, לפני כל הכותבים החשובים המפורסמים. המבקר אירווינג הָאוּ, שהיה אז בן 17, מספר איך קראו כולם בשקיקה את סיפורו הגאוני של הצעיר האלמוני וזכרו אותו שנים רבות אחרי ששכחו כל דבר אחר שהיה בחוברת. לימים מנה נאבוקוב את הסיפור כאחד מחצי תריסר האהובים עליו בסיפורת האמריקאית בת־הזמן, סיפור שערכו יעמוד לדורות.

ההמראה המטאורית כמו האפילה על המשך כתיבתו של שוורץ, ולא בצדק. סיפורים כמו "פארסה מרה", "בינגו־סינמה" ואחרים שלו אף עולים על הסיפור הראשון בברק שלהם, בדיאלוג השנון, בסיטואציה המרגשת ובכושר ההמצאה. סיפוריו של שוורץ כולם אוטוביוגרפיים, והוא מוקף בהם בבני־משפחתו ובחבריו "האינטלקטואלים הניו־יורקיים".

דלמור שוורץ, משורר, מספר, מבקר ומורה כריזמטי לכתיבה יוצרת בשורת אוניברסיטאות אמריקאיות, היה סופר יהודי־ניו־יורקי מובהק, בן למהגרים מרומניה, שבתחילת דרכו נחשב לצעיר המוכשר והמבטיח ביותר בין הסופרים שפרצו לספרות בשנות השלושים. הוא בישר את דור הסופרים היהודים־אמריקאים הגדולים (סול בֶּלוֹ, פיליפ רות, ברנרד מלמוד ואחרים), והשפיע עליהם. מעריצו סול בלו כתב עליו את הרומאן המצוין שלו 'מתנתו של הומבולדט'. גיבורו פון הומבולדט פליישר הוא דלמור בשנות ההרס העצמי שלו, שבהן הידרדר לאלכוהוליזם וסבל ממחלת־נפש.

שוורץ נפטר בן 52 בבדידות ובאלמוניות במלון דירות במנהטן, ומאז הצל על הסיפורת שלו ההר של עשרות המֶמוּארים שכתבו מעריציו על דמותו הכריזמטית. בשנים האחרונות דור קוראים צעיר מגלה אותו בהתלהבות, וסיפוריו הולכים ותופסים את מקומם הראוי המרכזי בקאנון הספרותי האמריקאי. באחרית־הדבר לכרך זה משרטט מ.פ. קווים לפואטיקה שלהם.