והשחרור לא בא

"מרוב תאבון אוכל בערב את הלחם בלי להשאיר שום דבר לבוקר. כך יהיה גרוע יותר. לכן אני מסלק את המחשבות על שובע. אני משתדל לחשוב על אחרי המלחמה ועל ספרים, זה הדבר שאני חולם עליו מילדות, כדי להתפרסם איכשהו. אני מתבייש במחשבה זו, אבל היא אוחזת בי חזק, שפעם אוכל למסור דיווח עיתונאי על התקופה שבה אני חי או אומר בצורה נועזת יותר: להיות סופר. כתבתי זאת אבל אני חושש מאוד מהווידוי שלי." (מתוך יומנו של יוסק גיסר, יום שלישי, 5 בדצמבר 1944)

יוסף (יוסק) גיסר, צעיר יהודי, בן למשפחת חייטים ענייה מרדום שבפולין, כתב יומן בשפה הפולנית בעת שהיה אסיר במחנות עבודה ואולץ להשתתף בצעדות המוות ממחנה אחד למשנהו לקראת סוף המלחמה. ביומן מתועדים חייהם הקשים מנשוא של אסירי המחנות: עבודת הכפייה המפרכת, המחסור בתזונה בסיסית, תנאי התברואה האיומים, המחלות, הטלטלות הרגשיות והמעברים בין המחנות.

יוסק גיסר נספה בצעדת המוות שעות לפני השחרור. הוא היה נותר באלמוניותו אילולא הפקיד חברו ששרד, אברהם פישמן, את היומן בבית לוחמי הגטאות ובכך הציל לפחות את המילים, את ביטויי הייאוש והתקווה ואת רצונו העז של יוסק לשרוד ולהיות לעיתונאי וסופר אחרי המלחמה.

ככל הידוע, יומנו של יוסק הוא היומן היחיד אשר נכתב בצעדת מוות שהתגלה עד כה, והוא מוגש בתרגום מוער לעברית. מדפי היומן בוקע ועולה קולו של צעיר יהודי חפץ חיים, אחד מרבים כל כך שנספו בשואה.