ראיון עם יאיר וידה

יאיר וידה, סמנכ"ל כספים לשעבר שהתחיל לכתוב בגיל 65 משתף: איך הנכדים הפכו לבלשים בספריו, למה הוא לא מתכנן את סוף הסיפורים והאתגרים בהוצאת ספר פנטזיה לאור

פורסם ב: 10/11/2026
הסופר יאיר וידה, סמנכ"ל כספים ומנכ"ל לשעבר שהחל לכתוב ספרי ילדים בגיל 65, מציג את ספרי אסף ועומר הבלשים הצעירים

יאיר וידה | 79 | נשוי ואב לשני בנים | גר בבנימינה | לשעבר סמנכ"ל כספים ומסחר ולאחר מכן מנכ"ל החברה

מחבר הספרים: הדב וחבריו (לגיל 5-7), אסף ועומר הבלשים הצעירים 1 + 2 (לגיל 9-13)


יאיר, נעים להכיר! לאחרונה הוצאת את שני ספרי ״הבלשים הצעירים״, תוכל לספר עליהם קצת?

אסף ועומר, שני הנכדים שלי, השתעממו והחליטו להיות בלשים צעירים ולפתור תעלומות. החלק הראשון כולל 7 תעלומות והחלק השני 6 תעלומות. הפרשיות מפורטות וכן גם הדרך בה האחים מגיעים לפתרונן. התעלומות מתרחשות במחוזות שונים, חלקן בארץ וחלקן בחו"ל. שני האחים, האחד בן 10 והשני לקראת גיל 15, משלימים זה את זה בפתרון התעלומות.


כבר הוצאת ספר נוסף בעבר. איך הגעת בכלל לכתיבת ספרים?

התחלתי לכתוב בגיל 65, לאחר פרישתי מהעבודה. זו גם השנה שבה נולד אסף נכדי הבכור.

הקראתי לאסף את עלילותיו של פו הדב, וכשאלה הסתיימו המצאתי עבורו סיפורים חדשים. בהמשך הוצאתי לאור את הספר הראשון שלי:״הדב וחבריו.״

מאז, הכתיבה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי. לאחר שעומר, נכד נוסף, הצטרף לחבורה, הגברתי את קצב הכתיבה.

בשנת 2026 הוצאתי לאור שני ספרים וסיימתי לכתוב ספר חדש נוסף שיצא לאור בשנת 2027.


איך נראה שלב הכתיבה מהצד שלך?

אני יושב בסלון על כורסה נוחה וכותב ביד על בלוק מכתבים גדול.

אני מתחיל סיפור או ספר, יודע את ההתחלה ונותן ל"עט" לזרום עם ההמשך. אין לי מושג לאן התעלומה או הסיפור יגיעו. זה החלק המהנה ביותר בכתיבה. לא מפריע לי רעשים למיניהם. לאחר שאני מסיים כתיבת ספר או סיפור, אני בודק, מתקן ומכין להקלדה.

החלק המשעמם ושלא אהוב עלי, הוא ההקלדה למחשב וביצוע תיקונים אחרונים.


מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו סביב הוצאת ספר לאור?

אני מסיים כתיבת שלושה חלקים של ספר פנטזיה למבוגרים (מגיל 16 ומעלה). תרגמתי את החלק הראשון לאנגלית ומטרתי להוציא אותו לאור כספר דיגיטלי. האתגר נמצא בעלויות הגבוהות הכרוכות בכך.


אתה כותב ספרים בז'אנרים שונים, לקהלים שונים ולגילאים שונים. אתה מרגיש שיש סגנון או קהל יעד מסוים שאתה מתחבר אליו יותר?

בדרך כלל אני נמשך יותר לכתיבת ספרי פנטזיה. הסיבה פשוטה: בספרים אלה אני נותן לדמיון לשוטט במחוזות נעלמים ופשוט נהנה מאוד. סיימתי לכתוב ספר פנטזיה לילדים בגילאי 8-11 שנים. הספר ״אסף ועומר בעקבות האוצר בים הדרומי״ נמצא בשלב עימוד והכנת הכריכה, אני משער שיצא לאור בשנת 2027.


עשית תחקיר בשביל הספרים?

הספרים לילדים מתרחשים במקומות שונים. לדוגמה: אתר המכשפות נמצא באוסטריה, הייתי שם.

בפירמידות במצרים ובקברי הפרעונים ששימשו בסיס לשני סיפורי מתח שונים, הייתי גם, והשאר - כיד הדמיון הטובה עלי.

כתבתי את רובו של ספר מתח למבוגרים שמתמקד בנהר האמזונס בדרום אמריקה. כאן ערכתי תחקיר מעמיק שכלל מפות וספרים. למדתי על זרימת הנהר, איים קטנים, הסביבה, בעלי חיים יבשתיים וימיים, ילידים שגרים שם... הרבה עבודה אבל מעניינת.


מי אייר/עיצב את הכריכה לספרים?

אלון, הבן שלי הוא זה שאחראי לעימוד ועיצוב של שני הספרים החדשים שהוצאתי לאור. לרבות הכנת הכריכה. אני נותן לו יד חופשית בנושא.


תכננת מראש מה הולך להיות המבנה של הסיפורים? או הכל תוך כדי כתיבה?

הכל תוך כדי כתיבה, אחרת הייתי משתעמם.


מה אתה עושה ביומיום חוץ מלכתוב?

אני קורא עיתוני כלכלה. חתום על עיתוני כלכלה, קורא מאמרים בארה"ב בתחום הכלכלי. מנהל תיק כלכלי אישי, משחק שחמט וקורא ספרים.


אם היית יכול לפגוש סופר/ת, את מי היית רוצה לפגוש?

בעבר פגשתי בארה"ב את אסימוב סופר המדע הבדיוני. היה מרתק.


כמה ספרים בממוצע אתה קורא בחודש?

אני קורא בין 7 ל 8 ספרים בחודש. לא קורא רומנים רומנטיים, לא מתחבר אליהם. קורא ספרי מתח, מדע בדיוני, פנטזיה, סיפורים היסטוריים וכו׳.

הספרים שאהובים עלי ביותר הם: פו הדב של אלן אלכסנדר מילן והנסיך הקטן של אנטואן דה-סנט אכזופרי.


מה היית רוצה להגיד לחברי הקבוצה לסיום?

חייבים למצוא את הדרך לגרום לילדים (מגיל צעיר) לקרוא ספרים. הילדים עסוקים יותר מדי בטלפונים ופחות בקריאה. מערכת החינוך יכולה לתרום לכך רבות. לפני כחודש נכנסתי לכיתה ה בבית ספר יסודי, הקראתי להם את אחד הסיפורים מהספר החדש שלי, חילקתי להם את הספרים במתנה. לאחר מכן שוחחתי איתם בנושא - ״איך כותבים סיפור?״ נתתי להם משימה (מי שמעוניין) לכתוב סיפור כהמשך למשפט פתיחה, והם כתבו והעבירו לי מה שכתבו. נהניתי, רשמתי להם הערות חיוביות והחזרתי להם את הדפים.

שמחתי לקבל מהילדים מכתבי תודה מאויירים בציורים שלהם (לצערי, רק הבנות כתבו את הסיפורים. הבנים האזינו אבל לא כתבו.).