ג'יימס והאפרסק הענקי [גירסה חדשה]

על מה הספר?

ג׳יימס הוא ילד צעיר שאחרי שהוריו נפטרו הוא עבד לגור אצל דודותיו המרושעות. הוא סובל שם מאד וחי חיים אומללים. יום אחד הוא פוגש זקן מסתורי שהמפגש איתו גורם לכך שאפרסק ענקי צומח ליד הבית, ועליו כמה חרקים שצמחו לגודל ענק. ג׳יימס יוצא עם החרקים למסע קסום ומופלא.

מה חשבתי עליו?

אם תהיתם לעצמכם מה פתאום נזכרתי לכתוב על ספר קלאסיקה מ1961 – אז תדעו שהוצאת כנרת הוציאה לספר חידוש! הכל חדש! הכריכה, התרגום, וגם האיורים הפנימיים. הגירסה הקודמת שיש לי בבית יצאה בסדרת מרגנית (כנרת זמורה דביר) ב2004. יש בה כריכה חביבה של דני קרמן, תרגום של אוריאל אופק עם שפה שמתאימה למה שהיה לפני 20+ שנה, ואיורים פנימיים מזעזעים. ברצינות. האיורים בסגנון מאד ריאליסטי, אבל ג׳יימס מצוייר שם עם עיניים שחורות לגמרי בכלל וזה נראה כמו דמות מסרט אימה. קריפי לחלוטין (האיורים של ננסי אקהולם בורקרט – כנראה מגירסה כלשהי של הספר בחו״ל). בגירסה החדשה שיצאה עכשיו – יש תרגום חדש ומעודכן של לי עברון, והאיורים הפנימיים וגם הכריכה הם של קוונטין בלייק – המאייר הקבוע של הספרים של רואלד דאל. את הסגנון שלו תוכלו לזהות בקלות אם קראתם עוד ספרים שלו.

את העלילה עצמה אולי אתם מכירים כי הספר לא חדש. ואם לא, אז תדעו שהעלילה היא מאד רואלד-דאלית. הוא לא בוחל באמצעים מטופשים ולפעמים גם קצת מחרידים, כמו למשל העובדה שהאפרסק מתגלגל על שתי הדודות המרושעות ומשטח אותן למוות – קטע שהילדים כנראה יצחקו והמבוגרים של היום יזעזעו. אבל בגדול רוב המסע שלהם די בסדר, הרפתקה מופלאה ודמיונית שכוללת כרישים, אנשי עננים וצרות נוספות.

גם קצת הפריע לי שג׳יימס סובל מנחת זרוען של הדודות המרושעות שצועקות לו דברים כמו ״בהמה עצלנית!״ ומכריחות אותו לעבוד קשה, ובהמשך הספר הוא משתמש באותם ביטויים וצורת התנהגות כלפי אחרים. אז נכון שבאותה סצנה הם היו בסכנת חיים וג׳יימס התנהג ככה כדי לגרום לחרקים למהר, אבל יש דרכים אחרות וחיוביות יותר לדרבן אחרים.

אל תדאגו, לספר יש גם ערך חינוכי: ג׳יימס לומד רבות על החיות שאיתו, ועל כך שחרקים אולי נראים מגעילים ומפחידים אבל רובם דווקא מועילים מאד. ג׳יימס גם לומד על החרקים עצמם – כמו סוגי החיפושיות, מיקום האוזניים אצל החגבים, ופרטים נוספים.

התרגום של לי עברון היה מצויין בעיני. השוויתי קטעים נבחרים לתרגום הישן וראיתי את בחירות התרגום והמשלב המודרני והקליל שנבחר. הספר משלב גם שירים שונים שמרבה הרגליים אוהב לשיר, כך שהיה מאד מאתגר להתמודד עם ענייני החריזה והמשקל. זה באמת ספר לא פשוט לתרגום, ואני חושבת שנעשתה פה עבודה טובה. רק קצת מבאס שבחרו להמשיך לתרגם ״תולעת משי״ כמו בגירסה הישנה. אני יודעת שזה כינוי נפוץ ומקובל, אבל טוואי המשי הוא לא תולעת – הוא זחל של פרפר. מדובר בחיה מסוג שונה לגמרי. יכול להיות שהיה פה ענייני זכר-נקבה שהפריעו, או שרצו ללכת על מושג שהילדים מכירים, אבל זה הציק לי.

בכל אופן, אם מתחשק לכם לקנות לילדים קלאסיקה אמיתית – לכו על הגירסה המחודשת בלי להסס. מעבר לעובדה שהרבה יותר קל להשיג אותו – התרגום המודרני הרבה יותר מתאים ל2026, והאיורים הפנימיים הרבה יותר מוצלחים מהגירסה המחרידה והמפחידה של 2004. הספר לא מנוקד ומתאים בערך לגיל 8-12.

הוצאת כנרת זמורה דביר (סדרת מרגנית) | ינואר 2026 | תרגום: לי עברון | 208 עמ׳

על הספר

ג'יימס הנרי טרוטר הוא ילד די.. אומלל, אם נודה באמת. הוא חי עם שתי דודותיו, דקר וספוג, לאחר שהוריו נטרפו על ידי קרנף כשהיה רק בן ארבע. הדודות הן לא בדיוק משפחה חמה ואוהבת - ג'יימס סובל מהזנחה ופקודות שלא נגמרות מצד הדודות. יום אחד קרה דבר מוזר מאוד, שלא לומר מוזר להפליא: בעקבות מפגש עם זר מסתורי ושרשרת טעויות, עץ האפרסקים העגום שבחצר ביתן של הדודות, זה שמעולם לא הניב פרי - בדיוק עליו צומח אפרסק לא רגיל, כזה שגדל וגדל וגדל למימדים מבהילים. באפרסק יש כמובן הרבה יותר ממה שנגלה לעין וג'יימס מתגלגל, פשוטו כמשמעו, להרפתקה מסעירה שהיא בדיוק ההפך מחייו האפורים עד כה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

מדי פעם יוצא לי לקרוא ספרים שלאורך הקריאה אני רק חושב לעצמי "באמת בשביל מה צריך ספרים מתוחכמים ומורכבים כשאפשר פשוט לכתוב סיפור טוב?" ג'יימס והאפרסק הוא לחלוטין אחד הספרים האלו ומבחינתי הוא ממש החזיר לי קצת אוויר לריאות.

מדובר בקלאסיקה שראתה אור לראשונה ב1961 במקור וכבר תורגמה בעבר, אבל עכשיו הספר יצא עם תרגום מחודש ואיורים נפלאים שמוסיפים כל כך לספר המוצלח הזה!

אני חושב שכל כך נהניתי מג'יימס והאפרסק בעיקר בגלל שהוא לא מנסה להיות סיפור גרנדיוזי ומפוצץ אלא לספר לנו הרפתקה כיפית, שנונה ומלאה תחנות והפתעות. כן, הדמויות שטוחות יחסית מה שלא מפתיע כי בכל זאת מדובר בספר לנוער צעיר (ואפילו קצת לפני) אבל בעיניי זה דווקא פלוס גדול מאוד - ואם אני כקורא מבוגר כל כך נהניתי בוודאי שקהל היעד המקורי יהנה אפילו יותר.

בנוסף, צריך לציין שמדובר בסיפור הומוריסטי ומשעשע למדי, מצאתי את עצמי מגחך עד צוחק ביותר מכמה קטעים. זה גם המקום לשבח את התרגום המצוין של לי עברון שמצליח לשמור על רוח הספר, בעלילה וכמובן גם בשירים שמפוזרים תוך כדי הספר.

הזכרתי איורים, ואכן, התוספת הנהדרת של קוונטין בלייק לספר - האיורים, מקפיצה את הספר בעיניי.

יש בספר משהו אגדתי, לא במובן הפשטני של אגדת עם אלא יותר אלמנטים ששזורים יפה בסיפור - כמו לדוגמא הדמויות, שבשונה מספרים דומים, בג'יימס והאפרסק הן חרקים שונים ולא בני אדם. ועדיין הוא מודרני יחסית ומציג שילוב מעניין.

אני אגיד שכמובן אפשר לשפוט ולפרשן את הספר במבט מבוגר ולחשוב קצת על התמות שהספר מציג או על ההשלכות של רצף האירועים - ויש לזה מקום, אבל הפעם מרגיש לי שלדוש בהן ולהסתכל על הספר במבט שמצמצם אותו רק יפגום בחוויה ופשוט חבל, כי מדובר בקסם של ספר.

מעבר לאיורים יש גם לא מעט שינויי פונטים/ עימוד קופצני יותר גם באמצע עמוד או משפט - מצד אחד אני מודה שיש לזה קסם, שוב, בוודאי לקהל צעיר יותר. ומצד שני אני ממש אבין קוראים שהקפיצות יציקו להם בעין, גם לי אישית יש העדפה לקרוא טקסט אחיד אז חשוב לי לציין את זה.

טריגרים ותכנים רגישים

אין באמת, כאמור גם הקטעים הפחות נעימים כמו מוות או הזנחה מטופלים בעדינות והספר יתאים כבר מגיל 7 או 8 ומעלה.

לסיכום

היה לי כיף וזה המדד הכי חשוב מבחינתי, יש משהו בקלאסיקה הזו שלגמרי מצליח לשמור על הסיפור רלוונטי ונהדר גם בימינו. כיף גדול שההוצאה חידשה את הספר והוא לגמרי מומלץ לנוער צעיר ולכל מי שחשקה נפשו כמוני בסיפור הרפתקאות מרענן.

208 עמודים | תרגום: לי עברון | איורים: קוונטין בלייק | דצמבר 2025

תודה שקראתם:)