המחילה

אבשלום בן העשרים ושש עוזב את חבריו התל-אביביים, שוכר צריף רעוע ביישוב נידח ומסתגר בו על-מנת לחבר רומן. אלא שבמקום רומן הוא כותב בלהט מכתבים לאחיו הצעיר, ממנו התנתק בנסיבות לא ברורות, וחופר, בנחישות עקשנית, מנהרה. דרכה יגיע אל מתחת לחומות בית-הכלא הסמוך ויתנקש בחיי אחד האסירים. בכך הוא מבקש להציל אולי איזו מהות ישראלית העומדת על פי תהום.

על קו הגבול בין התבונה להתפרקות כל הערכים, בעוד אישיותו הולכת ונפרמת לכדי ניכור פנימי מכל אשר גדל עליו, מתחבט אבשלום על מפתנה של אהבה. האם ייתן דרור לנדיבות שנשתיירה בו ויקרא בשם אהבה ליחסיו הנפתלים עם אלמנה נוגה והפכפכה? האם ייכנע לרגשנות הקושרת אותו לאיריס, הזונה, אישה קשת-גורל ושלוחתם של גורמים אפלים המבקשים לקנות בו אחיזה? האם ישכיל להכירך בברית של הנאה וחברות עם בתו של השוטר-בדימוס, תושב המקום? והאם לא יסיט אותו רגשותיו אלה מן השליחות הנחרצת שכפה על עצמו?

ברומן אפל ואפוף מתח חותר המחבר מתחת לפני השטח של ההוויה הישראלית בכתיבה הממזגת עמקות ושנינות, הומניזם וחשיפת אמת נוקבת שאינם מסווים את רכות המבט של הסופר אל כל ברואיו.