הקרקס הגדול של הרעיונות

בבוקרו של יום חורף בנובמבר 2009, מתגלות שתי קשישות ללא רוח חיים בבית אבות ירושלמי: האחת עטויה בתחפושת מהוהה של פיל, ואילו השנייה לבושה כמו בובה, בשמלה רכוסה בכפתורי זהב ונעלי לכה. למרות שסיבת המוות ברורה – חנק כתוצאה מתנור גז שֶכָּבה באישון לילה – אף אחד לא יכול להסביר מדוע שתי הנשים המתות נראות כאילו הרגע ברחו מהקרקס.

כך מתחיל "הקרקס הגדול של הרעיונות", הרומן השני של מיקי בן-כנען ("אם החיטה"), שמגולל תעלומה מרתקת ורבת-תפניות המתחילה באמצע המאה העשרים וחובקת ארצות ואירועים, עד לרגע פתיחתה של צוואה בלתי צפויה. במרכז העלילה עומדת חבורת זמר יוצאת דופן – ליאון, פֶּסְקָה, עֵמנואל והצלע הנשית, פוּטֶרְקוֹ (המכוּנָה פוּ) – שהתגבשה באותו בית אבות ירושלמי, כחמש-עשרה שנה לפני המוות המסתורי. העלילה המפותלת והצבעונית שרוקמת בן-כנען עוקבת אחר קורות חייהם של הארבעה, ששרדו את הטירוף, הקיצוניוּת, הבדידוּת והאימה של המאה העשרים, עד שנפגשו לבסוף בירושלים. בתוך כך מגלים הקוראים כי אף אחד מהגיבורים אינו בדיוק מי שנדמה שהוא.

בעולמה הדמיוני, המסחרר ופורץ-הגבולות של מיקי בן-כנען, המובן מאליו מתואר באורח פלאי ונשגב, ואילו המופלא מוצג כמובן מאליו. כך, תופעות לא-ריאליסטיות לכאורה ואירועים מוזרים – כמו פילים מעופפים, כיסאות שצומחים מעצי דובדבן, מופעי סטנד-אפ מול אסקימוסים באלסקה ולהקות עורבים לבנים – מתקבלים על הדעת בזכות כישרונה של בן-כנען, שמעניקה להם בסיס שטמון בו היגיון רוחני. למעשה, כולם הם חוליות צבעוניות שמרמזות על רצף של זיכרון אנושי המבוסס על אידיאות גדולות, כאלה שמניעוֹת את האנושוּת קדימה – כמו מדע, אמנות, אהבה, שפה והומור - או מרסקות אותה ומאיימות להחריבה.

בין השכבות הרבות שמהן נברא הרומן המצחיק והעצוב הזה, מופיעים מדי פעם דיווחים כרונולוגיים, כמו-עיתונאיים, הסוקרים יממה ביום חג אחד, שבו אובך כבד הולך ועוטף את המדינה. האובך מגיע מכיוון הים, ואט-אט חודר ומטשטש את המציאות הישראלית השקועה באידיאה השלטת בה: קדחת הקניות. האם הכול יקרוס, או שאולי בכל זאת הרוח האנושית תמשיך להפריח רעיונות גדולים שיצילו את כולנו מהתהום?