ויה גמיטו

פדריקו, או כפי שהוא מכונה בלשון הנפוליטנית פדרי, הוא גבר שחי את חייו בזעם. הוא מתעב עבודה מכל סוג שהוא, לעולם אין לו לירה בכיס, והוא מתענה באחריותו למשפחתו מרובת הנפשות. ואולם בדבר אחד אין לו שום ספק: הוא נועד להיות צייר גדול. הוא בטוח שההצלחה תכף מגיעה – גם כשהמציאות והביקורות טופחות על פניו. את כל שנות ילדותו ונעוריו עבר המחבר בצילו של האב הזה, בפחד ובאימה, בנסיון למעט את עצמו ככל האפשר כדי שלא לתת לאביו פתחון פה או יד.