ניגון בקרח

קרוב לארבעים וחמש שנה התמידו המשורר והסופר בוריס פסטרנק ודודניתו אולגה פריידנברג, חוקרת התרבות הקלאסית, בחליפת מכתבים אוהבת. הקרבה ביניהם היתה מעבר לקשרי משפחה וחבקה עולם אמנותי משותף, ערכי תרבות והתנסות של חברה במהפכה ותחת שלטון העריצות של סטלין. הם נולדה באותה שנה (1890) והכירו זה את זה משחר ילדותם. בנעוריו היה בוריס מאוהב באולגה, אך היא דחתה אותו. מאז נפגשו לעתים רחוקות מאוד במהלך חייהם (הוא חי במוסקבה, היא בלנינגרד), והמכתבים הם שיצרו קשר אמיץ ביניהם. הם כתבו על חייהם, על עבודתם ועל העולם הסובב אותם. תכופות דנו בנושאים ספרותיים, ומכתביהם העוסקים ברומן דוקטור ז`יווגו הם פרק מאלף במיוחד בספר זה.

לחליפת המכתבים נוספו קטעים מיומנה של אולגה, המפרשים ומבהירים את הנושאים העולים במכתבים ומתווים לספר כעין קו עלילה מתמשך.

לפני הקורא מונח אפוא אחד המסמכים הספרותיים היסטוריים המעניינים בתרבות הרוסית של המאה העשרים. שני הכותבים, כה דומים וכה שונים, רוסים טיפוסיים כל כך ויהודים טיפוסיים כל כך (אפילו בדחייתם את היהדות), לקחו חלק בתקופה איומה ואכזרית, וגברו עליה. העדות המופלאה שהותירו על חייהם וגורלם נקראת היום כרומן מרתק.

העורך, אליוט מוסמן, פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטת פנסילווניה, הוסיף פתח דבר לספר כולו ומבוא קצר לכל פרק.

דמיטרי סגל, פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטה העברית בירושלים, הוסיף למהדורה העברית אחרית דבר נרחבת.