סימולקרות וסימולציה

ז'אן בודריאר, פילוסוף, סוציולוג, סמיוטיקאי וחוקר תרבות צרפתי (1929-2007) הוא ההוגה המזוהה ביותר עם המחשבה המכונה פוסט-מודרנית. מבין כל כתביו, ספרו סימולקרות וסימולציה שראה אור ב-1981, הוא הטקסט הפוסט-מודרני המובהק ביותר.

הוא מציע להבין את החידוש שבפוסט-מודרנה כאוסף התוצאות שחולל סדר סמיוטי חדש, ארגון חדש של יחסים בין מציאות מיוצגת לסימנים המייצגים או המבטאים אותה.

במקום שבו שולט הסדר החדש הזה, המציאות כבר איננה הוויה נסתרת שצריך לחלץ מתוך ביטויים סימפטומטיים שמסתירים אותה ומשבשים את הופעתה אבל גם מאפשרים לפענח אותה.

בעידן הפוסט-מודרני, הדימויים שמייצגים את המציאות הם המציאות עצמה, ולא מפני שהם נאמנים למציאות המיוצגת אלא מפני שהתבטל ההבדל בין מייצג למיוצג. בעולם שבו אבדה היכולת להבדיל בין הממשות לייצוג שלה כל הדימויים מקבלים אופן סימולטיבי.

לדימוי שנמצא מעבר להבדל בין הממשי למדומה, בתחום שבו חדלה האפשרות לקבוע הבדל ברור ביניהם, קרא בודריאר סימולקרה. הסימולקרה היא בסיסו של הסדר הסמיוטי החדש שמשתלט לדעתו על התרבות המערבית.

זהו אחד מספרי ההגות המטלטלים של המחצית השנייה של המאה העשרים. עצמתו אינה טמונה בתיאוריה הסמיוטית עצמה אלא בתובנות המדהימות שבודריאר מגיע אליהן בזכותה, ובכוח הנבואי של התובנות האלה.

בודריאר חזה ב-1981 את הפיכת מחזה הראווה של הטרור לצורת האלימות החדשה של העת הזאת, את ה"ביטחוניזציה" של השיח הציבורי, את התפרקות המרחב הציבורי (בגלל התמוססות ההבדל בין פרטי לציבורי), את המרת הייצור והיצירה במיתוג, שיווק ורייטינג.

הוא ניתח את חוסר היכולת להבחין בין מגיפה אמיתית להתכוננות היסטרית לקראת אפשרות של מגיפה (כמו שפעת העופות, למשל), והסביר את הצפייה בדיווח על אסון קרוב או מתרחש לחלק מן האסון עצמו (ובכך כמו חזה את אסון מגדלי התאומים).

הוא הבין את המשמעות מרחיקת הלכת שטמונה בהפיכת הריאליטי-שואו למודל של המדיום הטלוויזיוני וחזה את הפיכת הפוליטיקה לריאליטי שואו. הוא תיאר את הפיכת הרפרודקציה המכנית מעקרון של ייצור תרבותי לעקרון של ייצור ביו-חברתי (תופעות השיבוט למיניהן).

הניתוחים שבודריאר מציע בספר הזה לפיגועי טרור, למגיפות ולשערוריות פוליטיות נקראים כאילו לא נכתבו לפני רבע מאה, או כאילו לא השתנה דבר ברבע המאה שחלפה מאז פורסם הספר. כאילו הכל כבר היה שם, אי אז בסוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80.

דברים שכתב על פרשת ווטרגייט, למשל, אפשר להעתיק ולכתוב מחדש על פרשיות השחיתות הפוליטית שצצות אצלנו חדשות לבקרים. הממד הנבואי של הספר לא נגזר מיחסו של בודריאר אל העתיד אלא מן המבט הישיר והנוקב שהוא מפנה אל ההווה שלו, אל אירועים וסיטואציות תרבותיות בני זמנו שהכו תחת עטו למושאים הראויים לעיון פילוסופי, כמו למשל פתיחת מרכז פומפידו בפריז או הפיכתה של דיסנילנד לאתר שעשועים מושך המונים.

התעקשותו כבר בשלהי שנות ה-70, להפנות את מבטו לעבר תופעות אלה הפכה את כתיבתו למפתה, מאתגרת, נועזת, פורצת גבולות, ומרתקת גם במבט לאחור, כשרוב הנבואות כבר התגשמו.