על החירות

"אנשים רואים בגאונות דבר נאה אם היא מאפשרת לאדם לכתוב שיר מרגש, או לצייר תמונה. אך במובנה האמיתי, זה של המקוריות במחשבה ובמעשה, אף-על-פי שאיש אינו אומר שאין היא דבר הראוי להערצה, כמעט כולם חושבים בליבם שהם יכולים להסתדר היטב בלעדיה. למרבה הצער, זהו דבר טבעי מכדי שיעורר השתוממות. מקוריות היא הדבר האחד שאלו אשר שכלם אינו מקורי...אינם יכולים לראות כיצד היא יכולה לשרתם; איך יוכלו לראות? אילו יכלו לראות מה המקוריות מסוגלת לעשות בשבילם, לא הייתה זו מקוריות. השירות הראשון שצריכה המקוריות לעשות בשבילם הוא לפקוח את עיניהם. ובינתיים... יהיו נא אנשים אלה צנועים מספיק כדי להאמין שעדיין נשאר משהו שהיא מסוגלת להשיגו, ויהיו נא בטוחים בכך שיותר הם זקוקים למקוריות ככל שפחות הם מודעים לחסרונה ".

קשה לראות היום דיון פוליטי שאינו מתחיל ב"על החירות". זהו התרגום המלא הראשון של הספר לעברית. ג'ון סטיוארט מיל היה ההוגה הליברלי המשפיע ביותר במאה התשע-עשרה. "על החירות" יצא לאור בשנת 1859. מעט ספרי פילוסופיה זכו לתגובות כל-כך מיידיות של אהדה, ועוד יותר מכך של ביקורת ואף כעס.

גם בתחילת המאה העשרים ואחת, דבריו של מיל הם המסמנים את קווי-התיחום של הליברליזם. כל הטוב, ועימו כל הראוי לביקורת, בדרך שבה אנו תופסים את היחס בין היחיד ובין המדינה הדמוקרטית כבר נמצא כאן. מיל פחד מפני המחנק שתביא הדמוקרטיה על היחיד, בעיקר על היחיד השונה, המיוחד.

והוא חשב שמצא "עיקרון אחד פשוט מאוד" להסדיר את העניינים: הצידוק הבלעדי של החברה לפגוע בחירותו של הפרט הוא כדי להגן עלינו או על אחרים מפני נזק. ואולי אין העיקרון הזה "פשוט מאוד"? ואולי לא "אחד"?