אדל 7- על סתומים אין רחמים

אדל חוזרת בספר חדש בסדרת הקומיקס המצליחה, ואין לי ספק שהוא הטוב ביותר עד כה. לא מובן מאליו שבסדרה שחגגה מעל לעשרים ספרים בעולם (ושבעה בישראל), כל ספר עולה על קודמו. זה בדרך כלל הפוך.

במה עוסקת הסדרה?

אדל היא ילדה ג'ינג'ית שדיי שונאת את כולם. מבחינתה, ההורים שלה הם זוג נג'זים שמלרלרים על שיעורי בית וחשיבותם של ירקות, הבנות בכיתה שלה הן רפות שיכל שמתעסקות רק באופנה ואיפור, החתול שלה הוא מעבדת ניסויים ניידת ולגבי רוח הרפאים שמלווה אותה אין לי באמת הסבר.

במה עוסק הספר?

לאחר כמה ספרים שדיי ביססו את עולמה של אדל, עברנו לספרי קונספט. אדל התאהבה, הקימה את אגודת הדחויים, הקימה לחיים זומבי והפעם היא נשלחת למחנה קיץ מלא מדריכים חייכניים שרוצים לדבר על רגשות וללמוד על הטבע. כמובן שאדל מעדיפה לשחק עם גרזן וניטרוגליצרין.

כבר בתחילת הספר אדל נפרדת מהמוכר והאהוב. היא מספיקה לייחל שהוריה יתגרשו ואז "יהיו לי שני בתים ופי שניים צעצועים", עוברת לארוז תחמושת במקום בגדים, מנסה להימלט בתחנת הרכבת ומגיעה למחנה "הנוטריות העליזות".

מה אהבנו בספר?

+ הקונספט : כל ספר מביא קונספט שמלווה אותו ומייצר סיטואציות חדשות וקומיות. הזירה של מחנה הקיץ מצוינת ומייצרת קונטרסט מעולה בין הילדה מלאת השנאה ליפי הנפש חובבי הפרחים. נפלא!

+ הסיפורים הקצרים : בקרוב למאה עמודים יש סביב החמישים פרקים. כל פרק הוא בן עמוד לשני עמודים, מה שמייצר פאנצ'ים קצרים וכיפיים ומעודד ילדים להמשיך, עמוד אחרי עמוד אחרי עמוד.

+ הסלידה : אין כמו הסלידה של אדל. בין אם מדובר בחיסול פרחים נדירים בסכנת הכחדה, געגוע לאז'קס החתול כי אין לה במי להתעלל, משחק כריות (ממולאות אבנים) או בלבול תמים בין לעשות שמח ללהעלות באש את המחנה.

לסיכום, מחכים לספר השמיני, ויפה שעה אחת קודם. אם עוד לא הכרתם - זה הזמן. מומלץ בחום לבני שמונה ומעלה.

למי שרוצה להיזכר בנשכחות, אדל היא ילדה קטנה ומופרעת שחיה לה עם הוריה בעיר לא ידועה. יש לה חבר דמיוני בשם מגנוס, חתול בשם אז'קס, ילד בשם פרנסואה שמאוהב בה, וחבורת ילדות שהיא מאוד לא סובלת.

בספר השביעי בסדרה המקסימה הזו, הוריה של אדל מחליטים לבשר לה בשורה חשובה – וזו לא הבשורה החשובה שאתם חושבים שזו תהיה. הו, לא. הם מחליטים שהם שולחים אותה למחנה קיץ בשם נוטריות עליזות. מה יש לאדל להגיד על זה ואיך היא תשרוד שבועות בלי טלוויזיה, אז'קס, ופרנסואה?

בספר השביעי בסדרה, ההומור המושחז והמרושע של מר טאן לא מפסיק להפתיע והיו עמודים שפשוט התפוצצתי מצחוק. הספרים מכילים הומור מאוד מסוים, וייתכן שלא יתאימו לכל אחד, אבל ההומור הזה כל כך חסר לי בתקופה הזו וטוב שאדל חזרה לאמלל אנשים – גם אם זה ל96 עמודים.

וכמו תמיד, יש רמז קל לספר הבא בסדרה. נשאיר לכם לגלות את זה בעצמכם 😊