אומנות הזיוף

טריגרים: קצת תוכן מיני. יש אלימות לא גרפית לקראת הסוף. קללות.

טילדה התיישבה על הספה ותפסה את סטיב שטיפס אליה במאמץ וליקק את סנטרה. היה משהו נחמד בזכר שאוהב אותך בכל ליבו, תמיד שמח לראות אותך ואף פעם לא מרגיז אותך.

"אני שמחה שאנחנו משאירים אותך אצלנו, סטיב," אמרה לו ואימצה אותו אליה. "אתה הגבר הטוב היחידי שאני מכירה."

על מה הספר?

מה יכול לאחד בין גנב שקרן שמתחזה לסוכן בולשת לבין ציירת ציורים מזויפת שמרמה את כולם – כולל את עצמה? מסתבר, שלא מעט. למעשה, דייבי ומטילדה (או וילמה, בטי, ורוניקה, סלסט, מה שדייבי יחליט באותו הרגע.) הם הפכים מוחלטים אבל מהרגע הראשון שהם נפגשים – המפגש הראשון הוא דווקא בארון – ושם הוא גם מסתיים.

על מטילדה (טילדה) גודנייט אתם יכולים להגיד הכול – רמאית, שקרנית, ריקה בדיוק כמו קירות עלית הגג שבה היא מתגוררת, אבל אתם לא יכולים להגיד שהיא לא אישה. כי היא אישה שעשתה טעויות כמו כולנו. הטעות הראשונה שלה הוא דייבי. הטעות השנייה שלה היא ספוט. סליחה, סטיב. הטעות השלישית שלה היא קליאה. הראשון הוא גבר. השני הוא כלב. והשלישית היא אישה. איך הכול קשור? תקראו בעצמכם.

והסיפור הזה הוא כולו קומדיה רומנטית מתגלגלת מארון לארון, רבת משתתפים, ופרק אחרון אחד שאזכור אותו לעוד הרבה זמן.

"תפסיקי לפלרטט עם זרים, וילמה," אמר והצמיד אותה אליו. "לא פלרטטתי והוא לא זר," אמרה והתכרבלה תחת זרועו.

"האמת שהוא ממש מקסים. והוא אפילו לא כועס שסירבתי להצעה שלו."

"איזו הצעה?"

"נישואים," צחקה טילדה. "מה עובר עליך?"

"הוא הציע נישואים?"

"לפני חצי שנה. סיפרתי לך."

"אה," אמר דייבי והרגיש דביל. "נכון. סליחה."

"אתה רציני?" אמרה טילדה. "אני מתה על זה שאתה מקנא."

מה ת'כלס חשבנו....?

יש להבדיל את זה בין קומדיה רומנטית לבין קומדיה. בקומדיה יש אירועים עם הרבה סלפטיק, בדיחות שנשלפות כל כמה שניות בממוצע, ולא בהכרח כולן קולעות למטרה. בקומדיה רומנטית – הדגש הוא על הרומנטיקה ועל בדיחות שקשורות לזוגיות. במקרה של 'אומנות הזיוף' – הספר הזה עמוס. עמוס. עמוס.

מה הכוונה עמוס? עמוס בדמויות. עמוס בזהויות בדויות. עמוס בקלישאות על נבלים, נבליות, ומה שביניהן. עמוס בקלישאות על גברים, ואל תתפלאו אם תתהו לעצמכן אם הבעל שלכן הוא דונאט או מאפין – זה מה שבנות גודנייט עושות. מסווגות גברים על פי שני מאפים ידועים. אבל עדיף שתתנו לבנות גודנייט להסביר את זה בעצמן.

המארג המשפחתי כל כך נפלא כאן אבל גם בא לרוע הקורא. לא תמיד הקורא מבין מי זה מי. לא תמיד הקורא יצליח להבין את הדינמיקה המשפחתית. אבל כשהקורא כבר נכנס לדינמיקה – הדינמיקה מופרעת על ידי תוספת של עוד דמות לעלילה. זה באיזשהו שלב קצת מעיק ומפריע לרצף העלילתי. בסופו של דבר – זאת קומדיה רומנטית על ארבעת נשות גודנייט – גוון, איב, טילדה ונאדין. לכל אחת מהן יש דילמה רומנטית משלה אבל בכל זאת בני המשפחה מרשים לעצמם להתערב בקשרים לא מעט.

ולמה הם עושים את זה? כי הם יכולים. כי ככה משפחה עובדת. כי ככה האהבה עובדת. האומנות של הזיוף לא יכולה לזייף מארג משפחתי כל כך יפה. כל כך מרגש. כל כך מענג. כל כך כייפי. וזה לא משנה בכלל שיש פה סצינות מיטה. שלוש מהן ליתר דיוק. והראשונה מהן מזויפת לחלוטין. לאט לאט אומנות הזיוף של טילדה הולכת ומתקלפת – הודות לדייבי, הגבר השרמנטי שנקלע לדרכה בזכות ארון אחד.

מה שיותר נפלא במארג המשפחתי הזה הוא העובדה שהבנות יודעות מה הן רוצות. והן גם לא יודעות מה הן רוצות. הן לא החלטיות. הן רגישות. הן שבריריות. הן לומדות להתגבר על משברים ומחזיקות גלריה די כושלת – כלומר, עד שדייבי מגיע ומציל את המצב. ובכל זאת, הדמות שהכי התחברתי אליה הייתה דווקא נאדין, הנערה הטיינאייג'רית שהמשפחה נוהגת לקטול את בחירותיה הגרועות בבני הזוג שהיא בוחרת לעצמה (ובואו נודה על האמת – הן גרועות להפליא.) עצם העובדה שנאדין מנסה להחליט עבור עצמה מה העתיד שלה ומחפשת לאורך הספר קריירות לעסוק בהן כשתתבגר היא בפני עצמה דבר מפליא ומעצים. מה שגם לעיתים נאדין הייתה זו שנתנה עצות יותר חכמות מהנשים הבוגרות ממנה בכמה וכמה שנים טובות.

"הוא ידע לנשק מעולה וטילדה הרגישה חסרת נשימה כשרכנה אליו, חסרת נשימה בקטע טוב"

גם הקטעים הרומנטיים והאירוטיים – כתובים בטיב טעם. אומנם כן מתוארים פעולות מיניות, אבל אפשר לדלג אותן למי שרגיש לענייני המין. מה שחשוב בספר הזה הוא לא הסצנות האלה, למרות שהן כן שם. מה שחשוב פה זו מערכת היחסים המאוד מעניינת שנרקמת בין טילדה לבין דייבי – ומערכת היחסים שדייבי מפתח עם כל אחד מבני המשפחה.

ואת הקשר הכי חשוב צריך וראוי להגיד לכם – סטיב (או בשמו הקודם, ספוט.) הוא לא באמת גבר. הוא בסך הכול כלב מדהים ומהמם שראוי לכל מילה טובה שנעריף עליו. כי סטיב הוא כלב קטן ונאמן שנוכח שם כל הזמן – גם בסצינות האירוטיות. כי מה אכפת לכלב מה אתם עושים מול עיניו? כל מה שהוא רוצה זה ליטוף קטן, חטיף, ומדי פעם טיולים להחרבת ברזי הכיבוי בשכונה.

דבר אחד לא אהבנו – את זה שלא היה לנו אפילוג אחרי הפרק האחרון המופלא שפוצץ אותי מצחוק לאורכו והיה פשוט התרה של כל המתח, והקומדיה מגיעה לשיאה בפרק האחרון. חבל רק שלא קיבלנו קצת מה קרה אחר כך כי היה פה בהחלט מקום להרחיב בעניין.

לאורך כל הספר ארוגים שמות של שירים המתנגנים מתיבת התקליטים הישנה של משפחת גודנייט. הדבר הזה פחות דיבר אליי כי אני כבד שמיעה, אבל להבנתי אפשר לסרוק את הפלילייסט של זה. לא התעמקתי בעניין ואני לא מוריד ניקוד סופי על העניין הזה כי זו מגבלה שהיא אישית שלי.