איך נרפאתי מפרקינסון

איזו יכולת כתיבה נהדרת הסוחפת אותי הקוראת למסע המאתגר של התמודדות עם מחלת הפרקינסון.

לומדת דרכו על חיים עם מוגבלות וקשייםמאתגרים. לומדת ממנולמצוא משמעות במסע הזה, להאחז ביש.

אני ממליצה לכל מתמודד ובני המשפחה לקרוא את הספר.זאב מאפשר במילותיו הבהירות להתבונןמבפנים

ומבחוץ על ההתמודדות עם המחלה,להמשיך לחיות, לצחוק, לבכות, ליפול ולקום, להמשיך לשמור על המהות האנושית

שבתוכו, הוא ממשיך להיות בן אדם.

יישר כוח.

הספר הזה קטן במידותיו אבל גדול מאוד ברוח שלו.

זה לא ספר שמנסה למכור אשליה פשוטה של ריפוי, ולא מדריך רפואי שמבטיח פתרונות קסם. זה קודם כל סיפור אישי, חשוף, מצחיק וכואב על אדם שפוגש באמצע החיים מחלה שמערערת לא רק את הגוף, אלא גם את הזהות, הביטחון והאופן שבו אתה מבין את עצמך בעולם.

הדבר היפה בספר הוא ששצקי מצליח לכתוב על פרקינסון בלי להפוך את עצמו רק ל״חולה״. יש בו פחד, נפילות, חוסר אונים ורגעים קשים, אבל יש בו גם הומור, סקרנות, מרד קטן, והרבה מאוד חיים. הוא מזכיר לנו שלפעמים ריפוי הוא לא בהכרח היעלמות המחלה, אלא היכולת למצוא מחדש תנועה, משמעות, יופי ואפילו צחוק בתוך מציאות שהשתנתה.

בעיניי, זה ספר אנושי מאוד על התמודדות, על גוף שמתחיל לבגוד, ועל נפש שמסרבת לוותר לגמרי. קצר, חכם, מרגש - ובעיקר מלא תקווה בלי להיות נאיבי.

ספר מרתק שעורר בי קשת של רגשות, מעצב ועד צחוק, כי זאב מיטיב לתאר את המחלה ודרכי התמודדותו עמה בסכין מנתחים חד, לעתים גם בהומור, ומבלי להפחית מחומרתה.

למשל: "בסופרמרקט עצרו אותי ביציאה כדי לבדוק מה גנבתי. מי שמקרטע באופן מוזר בין המדפים של השוקולד ואחר כך ניגש ליציאה בפנים קפואות הוא בטח גנב."

הניסוחים - גם ההומוריסטיים וגם העגמומיים שבהם - יפים, מדויקים וקולחים.

למרות הנושא הכבד, היצירה נקראת בשטף, וההסברים הנהירים לגבי הפרקינסון משתלבים היטב בסיפור מבלי להיות אקדמיים ומייגעים מדי אפילו לרגע. פשוט פנינה ספרותית.