איפה את בקיץ

איפה את בקיץ/נטע חוטר

הוצ׳ תכלת.

אתמול ניתקלתי בפוסט בו נשאלה השאלה איך כותבים סקירה מבלי לפגוע בסופר/מחבר. חשבתי שהתשובה הברורה היא, לא להתייחס כלל אל מי שכתב אבל, נטע חוטר הפכה לי את המחשבה הזו ואני בהחלט רוצה, לראשונה לדעתי, להתיחס אל הסופרת(בהחלט לא מחברת, סופרת‼️): במילה אחת-גאונה. בשתי מילים: גאונת כתיבה.

מיתוס נוסף ועוד אחד שניפץ לי הספר״איפה את בקיץ״ הוא, שריבוי נושאים זה לא טוב ויוצאת דייסת סיפורים. והנוסף הוא שכתיבת סקירה ארוכה זה משהו מיותר. הכיצד?

יש בספר מיליון ואחד נושאים ולמרות זאת, רגע לפני שנטשתי אותו (כי חשבתי שאני אלך לאיבוד) הסנתי שבעצם- אלו הם באמת החיים! כולנו מתמודדים לפחות פעם בחיים עם לפחות חלק מהנושאים שנטע העלתה בספר. מה שיפה הוא, שלא הלכתי לאיבוד, רק חייכתי, הרצנתי, חשבתי והירהרתי על כל נושא שעלה. השזירה של הנושאים, אופן הכתיבה- המעולה!! הם אלו שריתקו אותי. בשלב מסוים , רק שתדעו, שעון הדופק שלי התריעה על דופק מהיר😜(מעמ 220 בערך…).ממש רציתי להגיע לסוף ולהבין מה קרה שם אבל ממש לא רציתי שהספר ייגמר לי.

חידודי הלשון!!! גם כאן הופתעתי. כמי שתמיד ״חושדת״ שהסופר שותל לי במח את דיעותיו ופילוסופיות בשקל באמצעות חידוד לשוני, נטע הפתיעה אותי עד כדי כך שהפסקתי לכתב ולסמן ציטוטים מהסיבה שיש כל הרבה אימרות כנף שהיא בנתה והן כל כך יפות וחכמות שצריך פשוט לקרא את הספר ולהנות. מה, לסמן כל דף כמעט הכל? לא😊עד עמ 200 בערך, עוד סימנתי ציטוטים, הסקירה ממילא ארוכה מידי כנראה אבל מי שקרא עד כאן, מגיע לו להתרשם מכמה פנינות לשון לדעתי.

אה! ולפני ציטוטים חייבת להגיד שאם היתה לי קבוצה למיפגשי קריאה, הייתי רוצה שכל הכריכים המוזכרים בספר יהיו הכיבוד(ממליצה לכם ליזום כזה ואם זה באזור שלי- אני על זה😊)אבל שווה לבדוק עם נטע אם הם אכילים או פרי דמיונה בלבד😜

ציטוטים חביבים:

״היתה לה אישיות של ועד בית״- עמ 101

״לחיות מהדמיון ולא מהזיכרון״ עמ129

״בהייה…הפסקת הסיגריה של הנפש״ עמ 183

״הנפש שלנו היא ביסקוויט בתה״ 205

״היא הרגישה את צירי הלידה של הזיכרון״217

ואם עד כאן לא ברור אז-לא רק שאני ממש ממליצה אלא שאני אישית כבר מחפשת את שאר כתביה של נטע.

אני לא זוכרת מתי לאחרונה ספר גרם לי לרשום לעצמי משפטים מתוכו. אבל 'איפה את בקיץ' של נטע חוטר עשה בדיוק את זה. יש בו כל כך הרבה משפטים חכמים, שנונים, מדויקים בטירוף, שאשכרה עצרתי כל כמה עמודים, כדי לכתוב אותם בהערכה בואך התפעמות.

רוצים דוגמית?

"ילדים עם עולם פנימי אוהבים נדנדות, ילדים עם עולם חיצוני אוהבים תופסת."

"אם יש מרקורי בנסיגה, ברור שיש גם מרקורי בהתקדמות."

"מי אוכל רק דברים קנויים? זה כמו להגיד "אני קורא רק דוחות רבעוניים" או "הגלידה היחידה שאני אוהב זה סורבה"

"ילדי עוטף גירושים"

ויש עוד המון קטעים מעולים ממש, שהם ארוכים מכדי שאעתיק אותם. מטפלת (שהדמות שלה גאונית) שהמציאה את דיאטת הצבעים, אפליקציית שידוכים שמבוססת על מידע שחברייך ממלאים עליך, שיטת המעלית לשליפת זיכרונות מודחקים, כריכים מעוררי תיאבון ועוד ועוד ועוד.

הספר מספר על זוהרה, שהחיים שלה הם די פח, עד שהם כבר לא. בין לבין – אבל לוקח זמן עד שזה קורה – היא מגלה שהשכן המחריד מלמטה (זה שכל דיירי הבניין שונאים) התפגר לו, וסוג של חוקרת את מותו. הוא שהיא חשודה במותו? או שהיא קשורה אליו?

יש המון עלילות משנה, שהן בעצם לאו דווקא עלילות משנה אלא יותר העלילה הראשית, יש המון דמויות מעניינות, שרובן הגדול מאד נשים. יש הרבה אומללות של הגיבורות, בעיקר סביב זוגיות והריונות וילדים ובגידות, אבל הספר לא כבד ולא מדכא. הוא שנון וקליל וזורם בטירוף, גם אם הוא עוסק בנושאים כבדים, ואפילו כבדים מאד.

אני לא בטוחה בכלל שהייתי מגדירה אותו קומדיה רומנטית, אבל אולי הוא לא ספר שנכנס בקלות לאיזו תבנית או לאיזה טרופ. הוא ספר מעולה ממש, וזה מה שחשוב. והכתיבה מדהימה. ושנונה. ומקורית. וגאונית.

ומשהו מבדח בנימה אישית: יש כמה קוים משיקים בין איפה את בקיץ ובין מזל של מתחילים.

הראשון הוא ששניהם מדורגים בשלישיה הפותחת של "עברית" בקומדיות הרומנטית הכי מדורגת בספרות מקור ("איפה את" במקום הראשון, "מזל של" בשני, "בעלי לא בבית" שעדיין לא קראתי בשלישי)

השני הוא ששניהם מאד קלילים וזורמים וכייפים לקריאה (אם יורשה לי להעיד בעצמי על ספר שאני כתבתי)

והשלישי הוא שבשניהם יש דמות של אישה אדמונית שיער בשם שרונה. תודו שזה מבדח.

איפה את בקיץ, מאת נטע חוטר

הוצאת תכלת, מאי 2024

304 עמודים.