
ארבע ארצות
אלה הדמויות המרכזיות המאכלסות את ארבע ארצות, הרומן החדש של מתן חרמוני, שהוא, כמו קודמו, "היברו פבלישיניג קומפני" - שזכה לשבחי הביקורת והיה לרב-מכר - עתיר דמיון, משעשע וסקסי.
חרמוני, כמו מנדלי מוכר ספרים בשעתו, מעמיד במרכז היצירה את האדם, ובפרט את האמן, כיצור כלכלי-גשמי. בתוך כך נוצר מתח טרגי-קומי מבריק בין הרוח ה"גבוהה" לצרכים הגופניים ה"נמוכים".
זירת הפעולה של הרומן היא תל אביב של ימינו, אך זו, מתברר, אינה שונה בהרבה מהעיירה היהודית של מזרח אירופה, שממנה ניסינו להימלט וחרמוני מחזיר אותנו אליה בחינניות כובשת. בארבע ארצות חרמוני ממשיך את המסע אל שורשי הספרות היהודית המודרנית תוך שהוא משכלל את הסגנון הספרותי החכם- ממזרי שלו. זהו ספר מצחיק, עוקצני וחודר אל הלב.
מתן חרמוני
(נולד ב-25 באוקטובר 1969) הוא סופר וחוקר ספרות ישראלי. נולד בקיבוץ דורות וגדל בבאר שבע ובעומר. ב-1995 עבר לתל אביב. מלמד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ונמנה עם סגל המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות של האוניברסיטה הפתוחה.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
"ארבע ארצות" הינו רחוב תל אביבי שבו מתגוררת בבניין אחד ולבסוף באותה דירה חבורה יוצאת דופן.
יהושע רדלר הינו סופר כושל, גרוש שנאלץ לעזוב את ביתו שנשאר ברשות רעייתו לשעבר ליאורה ומנסה לפרסם ספר ללא הצלחה יתרה. בעלי הדירה ששכר הם אח ואחות בשם טישביין שהצליחו לרשת את הדירה מקשיש ללא משפחה שהלך לעולמו והכיר את אביהם ובקיצור- צמד נוכלים, על פי עורך הדין בעל השם התמוה לקריכפלצל,המעסיק את ויקטוריה יפת התואר.
עורך הדין טוען שהוא אחד ממניפי דגל הדיו המיתולוגי באילת, הבל ורעות רוח.
ברונהילדה, שחקנית עבר מהוללת ששמה נודע ברבים, ימי תהילתה מאחוריה ועדיין זכורה גם בשל הרומנים הרבים שנקשרו בשמה וכעת על פי הגדרת הסופר- מטורללת ומשובשת שהתגוררה בדירה מעליו והתנחלה אצלו, פחות או יותר.
בצלאל נמוך הקומה והצעיר שהיה שכנו של יהושע לפני שנים רבות, ואחרון חביב- השד. ולא סתם שד אלא רוחו של נחום צובלפלאץ שהתגורר ומת בוורשה ב-1905. אבל גם שד צריך לאכול מדי פעם.
והחבורה הססגונית, מה לעשות, צריכה ממון על מנת לשלם את שכר הדירה, לאכול וכמובן חשבונות שחלקם מגיעים עבור יוחנן שהתגורר לפניהם בדירה והלך לעולמו, אבל חובותיו נותרו כמו גם מכתבים שאהובתו החיה ממשיכה לשלוח לו. למזלם נותר בדירה רכושו כולל בגדיו, רהיטיו ומטבח מצוייד כהלכה.
הספר החביב מתאר בהומור, שנינות ולשון עשירה את הרפתקאות החבורה ההזויה. הם מצליחים להתקיים הודות לנדבות ושנור, דרכיהם מצטלבות עם דמויות ידועות כאיסר הראל ואת שמות רובם (אמיתיים או לא, מה זה משנה) לא ראוי לפרסם מחמת צנעת הפרט. נסיונותיו של יהושע לפרסם את ספרו ולקבל תשלום המגיע לו על כתב היד. עימותים עם בעלי הדירה שאינם רק נוכלים אלא קמצנים להחריד למרות שברשותם כמה דירות. בצלאל לוקח על עצמו את תפקיד הלבלר (במקור),לרשום הכנסות והוצאות וגם זאת ללא הצלחה יתרה. בקיצור, שישו ושמחו.
משפטים משובצי פנינים כמו "לדודה אחת קראו חיה ולשנייה מֶהְטָה כמו מהטה הארי. קרה שדודה חיה מתה בדמי ימיה בעוד דודה מהטה חיה שנים רבות וחצתה את גיל מאה".
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: