
ארוכה הדרך למטה
בלילה האחרון בשנה, 31 בדצמבר, נפגשים ארבעה אנשים על הגג של בניין המקפצה, אתר ההתאבדות הפופולרי בצפון לונדון. איש מהם לא תכנן לפגוש את האחרים. איש מהם לא תאר לעצמו שייסוג בו מכוונתו לקפוץ אל המוות הממתין על המדרכה.
הראשון שבהם, שדרן טלוויזיה שישיב בכלא על עבירה מינית שביצע בחברת נערה בת 15, כבר מתכונן לקפיצה, כשאל הגג מגיעה אם חד-הורית לבן שבגר אך עדיין מבלה את חייו בכסא גלגלים, תודעתו ריקה ורק קול נשימתו הקשה נשמע בדממת ביתה.
אל ההוויה הצומחת בין השניים פורצת נערה סוערת, שהאימפולסיביות שלה משתווה רק לאוצר המילים הגסות שבפיה. גם לה יש סיבות טובות לוותר על החיים: הוריה מתעלמים ממנה בעודם מתאבלים על העלמות אחותה.
אחרון עולה אל הגג שליח של פיצריה, צעיר אמריקני שמאס בחייו בגלל התפרקות להקת הרוק שלו. כן, ובנוסף לזה החברה שלו עזבה אותו.
ניק הורנבי כתב את ארוכה הדרך למטה בווירטואוזיות שעולה על כל יצירותיו הקודמות: קדחת המגרש, נאמנות גבוהה, על הילד ואיך להיות טובים.
ספר המציג מבט עמוק וכואב על נפשות אנוש הנאבקות עם המציאות הקשה של חייהן, תוך חיפוש אחר תקווה ומשמעות.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
הציפיות שלי היו גבוהות למדי. יותר מדי.
לונדון, ערב השנה החדשה. ארבעתם מגיעים לאותו מקום- בניין 'המקפצה' החביב על מתאבדים.
לכל אחד סיפור עגום וסיבה להיות שם. הספר מובא במעין פרקים קצרים מפיהם בזה אחר זה.
מרטין הינו מנחה טלוויזיה פופולרי למדי שהסתבך בפרשיית מין עם קטינה וישב בכלא. אשתו ובנותיו עזבו אותו.
ג'ס היא בת עשרה לונדונית- פרחה פאנקיסטית עם שפת ביבים, טרגדיה של אחות שנעלמה ובת לשר בממשלה. אקס בשם צ'ס.
מורין באמצע החיים, אם לבן עשרים מוגבל.
ג'יי. ג'יי הוא אמריקאי שהגיע ללונדון. מוזיקאי מתוסכל עם חלומות שחברתו עזבה אותו וכעת עובד כשליח בפיצריה.
הוא זה שנקלע אחרון למקום כששלושת האחרים כבר שם. לדבריו היה בבניין למסירת פיצות והחליט לעלות לגג כששמע קולות, או משהו דומה.
מתפתח דיון כשמרטין כבר יושב על המעקה. לבסוף מתקבלת החלטה שאם לנסח בקיצור- 'לא כרגע'. ותחילת מסעם המשותף הינו מסע לילי הזוי בחלק העלוב יותר של לונדון במסיבה פרועה ושפע אלכוהול, שישו ושמחו בקיצור. ולמרות שהם באים מעולמות כל כך שונים הם מתגבשים לקבוצה כשהטריגר הוא בעיקרו 'החיים חרא'. ממציאים סיפור דמיוני אינפנטילי לראיון טלוויזיוני לגבי אירוע הפינאלה על הגג.
ציפיתי לכניסה רצינית יותר לעולמו של מי שעומד להתאבד, מי שהגיעו לקצה ולא רואים טעם לחייהם. תסכול וזעם, נטישה, חרדות ומיאוס. יש את זה במינון מסויים. מה שיש בשפע בלתי נדלה הן קללות כולל 'המזד***' על כל הטיותיו, פאק, שיט, מחורבן. הנטייה הנצחית של ג'ס לומר 'עשה' במקום 'אמר'. עשה לי, עשיתי לו...עשרות פעמים.
עמודים ללא תוכן כמו הקשקושים של ג'ס והפדיחות שעושה לאבא. ההרהורים של ג'יי. ג'יי ומורין ושיחות על הא ועל דא.
התחלה מבטיחה, ההמשך לא. אפשר היה להעמיק בדמויות ולהפחית בקללות או פשוט לקצר את הספר.
קצת אחרי אמצע הדרך הספיק לי.
סוג של החמצה, בתמצית. אולי התרגום לקוי.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: