באגאדובא

הנובלה הזו, הארוזה בכריכה דקיקה באה לי כהפתעה מהסוג שבאמת הצליחה להפתיע, ובמובן הכי טוב.

מילים מילים. מהן מילים?

מילים הן העטיפה האוצרת בתוכה משמעות, וגם את התוכן.

באה טל כץ ולימדה אותי שיעור מאלף על מילים. היא הראתה לי שמילים הן גם אותיות המייצרות תנועה (ולא רק של היגוי) ויש להן גם נראות.

מסתבר שאפשר להבין את משמעות המילים ואת הלך הרוח בהן נכתבו גם מבלי לקרוא אותן. אולי זה נשמע מוזר ומבולבל, אבל בסדר, שום דבר בספר הכה נהדר הזה לא שגרתי.

כי זה ספר שהוא כולו מיצג. של מילים אותיות וטקסט. מיצג, אבל לא כזה הנופל למשבצת הגימיק. כי מעבר למבנה המיוחד שלו, התוכן כל כך נוקב וחזק שהרגשתי אותו מחלחל לאיטו, נמסך בי.

עוביו הדק תעתע בי, וחשבתי שהוא ייגמר לפני שאמצמץ. העימוד המרווח, הפסקאות הלא מאוד ארוכות. אבל מצאתי את עצמי מתעכבת שוב ושוב על כל מיני קטעים, נהנית משלל הדימויים שחלקם גם העלו בי חיוך וכולם היו ברמת דיוק הכי גבוהה. והנה אני מסמנת מסמנת לי עוד ועוד פסקאות (כן, הרבה!).

כץ, שזהו לה ספר ביכורים, אבל נראה שהמילים והיא חברות טובות. היא יודעת להשתמש בהן בצורה הכי מיטבית. כמו אופה הלש את הבצק ומוציא ממנו מאפים שרוצים מהם עוד ועוד? כך כץ עם המילים. גם היא יודעת ללוש אותן, לשחק איתן, לקחת אותן למקומות אחרים, ולעשות מהן פלאות.

וקצת על התוכן:"

אישה מספרת על התפרקות נישואיה, התפוררות התא המשפחתי. הם משפחה, יש להם שני ילדים קטנים. ויום בהיר אחד מופיע סדק בדבר הזה שלכאורה נראה יציב. והסדק הזה לא יישאר סדק. הוא יחצוב את עצמו ויעמיק עד שיגיע ליסודות וימוטט הכל. כמו שהיא מתארת " אני נפגעת פעולת איבה מבית, על סיוטי הלילה שלי אין פיצויים, זה לא מוכר בשום מוסד." (עמ' 58)

יש סימנים מקדימים, רמזים פזורים פה ושם, אבל לפעמים קל יותר לעצום עין, גם אם הלב מאותת לנו משהו, ולהמשיך לנוע בזרם היומיומי, התובעני של החיים.

"האיש שחלק איתי בית, משפחה ומיטה נוסע מכאן בכל בוקר ומתרחק. הגוף יודע, הגוף מרגיש, זו אני שמסרבת להקשיב לו." ( עמ' 37)

קראתי הרבה ספרים על הנושא הזה, אבל ספר כמו זה לא קראתי. לא ככה.

וכשמצמידים לספר את צמד המילים חווית קריאה, הספר הזה עונה על ההגדרה במדויק. וזה מתחיל עוד לפני הקריאה. הכריכה הנהדרת שלכאורה נראית מינימליסטית, אבל במבט בוחן רואים שהיא בכלל לא כזו, ואיור הבית הבנוי ממילים בעל גג, אך נטול יסודות מספר הרבה על התוכן עוד לפני הקריאה.

והקריצה בצורת הפס המנומר בצידי הכריכה!

שונה, מיוחד ואחר, והכי מהחיים.