בגיל 27 אכלתי מלפפון בפעם הראשונה
שקד בשן
"בתל אביב כולן רוכבות על אופניים, והבנות בעבודה החדשה מזמינות וולט לארוחת צהריים. אני מורידה את האפליקציה, ובערב מחפשת מסעדה. אני רוצה להיות מוכנה למחר, מנסה להיטמע, יודעת שקשה למצוא מקום עם אוכל בשבילי. למחרת אני מזמינה פסטה שמנת, מגיעה פסטה בשלושה צבעים: אדום, ירוק ולבן. אני לא רוצה שהבנות מהעבודה יחשבו שאני מוזרה, אז אני מנסה לאכול. אני יודעת שהכל אותו טעם, אני יודעת שזה לא רציונלי. אבל לא טעים לי."
רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זיכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה מאת שקד בשן. בשן פורמת ומרכיבה מחדש את סבך האירועים, הרגעים והאנשים שעיצבו את היחס שלה לאוכל, לעולם ואל עצמה, במסע שמהדהד את החיפוש האוניברסלי אחר צמיחה והשלמה. בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון כתוב ומאויר בכנות, בתבונה ובהומור העדין המאפיינים את מכלול יצירתה של שקד בשן, המוכרת לקהל הקוראים מספרה "אני רוצה את זה רומנטי" ומן הטור "שואלת בשביל חברה" בעיתון "הארץ".
רומן גרפי כנה ונוגע ללב לכל מי שמחפש סיפור אמיתי על צמיחה, השלמה ומציאת הדרך לאהבה עצמית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
זהו אחד הספרים המיוחדים ביותר שקראתי.
הוא עוסק בבררנות באוכל בצורה אמיצה והומוריסטית, ומתאר את חוויות הילדות וההתבגרות של הגיבורה, וניסיונותיה להגדיל בהדרגה את רפרטואר המזון ובכלל את היחשפותה לאנשים ולעולם.
אני עצמי בררן מאוד באוכל, ואני חייב לציין שהמספרת מעבירה את תחושת השונות בצורה מושלמת.
במשפטים מדויקים וכנים כמו "לסרב לאכול זה שלב טבעי בהתפתחות של ילד (נראה לי), אבל זה שלב שגם אמור לעבור. ואצלי הוא לא עבר."
במשפטים מצחיקים כמו "אני לא אוהבת פטל. כאילו, אני אוהבת פטל בטעם ענבים, אבל פטל בטעם פטל זה דוחה. אז לא שתיתי."
ובאמצעות האיורים הנפלאים.
שקד יודעת גם לצייר בצורה נהדרת וגם לספר סיפור. פשוט יצירה מקסימה שכיף לקרוא שוב ושוב.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
