בלובירד

מגב הספר:

יום אחד הוא פשוט מופיע במקום העבודה שלה. גבר יפה, מלוכלך ומאובק, מחזיק חבילה בידו. קייסי פותחת את הצרור כמעט בחוסר עניין, ונדהמת. כאוצרת במוזיאון, היא בקושי מצליחה להסתיר את התרגשותה. הגבר היפה הביא איתו אוצר: בקבוק ויסקי עתיק ונדיר, שמצא טמון בקיר הבית שהוא משפץ.

1918.

המלחמה הגדולה עדיין מתחוללת. אדל סוואר, אחות צעירה בבית חולים שדה בבלגיה, מטפלת בעדינות אין קץ בג'רי, החולה המיוחד שלה. משהו בו מרגש אותה. האם זאת העובדה שגילתה שאי אז, בקנדה הרחוקה, הם היו כמעט שכנים? לחרדתה, ג'רי הולך ונרפא ובעוד רגע ישוב לחזית. ואז? מה יהיה אז?

שנים יחלפו עד שהקצוות הפרומים ישובו ויתחברו, עד שג'רי ואדל ייפגשו שוב, באקראי, והפעם הוא יהיה זה שיציל אותה. תקופה ארוכה תחלוף גם עד שקייסי והגבר עם בקבוק הוויסקי יגלו מה קרה בבית ההוא, לפני מאה שנים, וכיצד הם קשורים לסיפור האהבה של האחות והפצוע שטיפלה בו.

בלובירד הוא ספר שכולו סודות, חלקם עתיקים, חבויים עשרות שנים בתוך קירות בית נטוש, וחלקם אינם מדוברים, גם בין אוהבים. על כולם מרחפים מוראות המלחמה, לצד הרצון הטבעי, הפשוט כל כך, לשוב ולחיות.

רוב הרומנים ההיסטוריים שיצא לי לקרוא לאחרונה עסקו בתקופת מלחמת העולם השנייה באירופה.

הספר הזה שונה בכך שהוא עוסק בימים של שלהי מלחמת העולם הראשונה ובשנים הראשונות שאחריה. רוב העלילה מתרחשת בקנדה, והסיפור העיקרי עוסק בתקופת היובש (חוקי ההתנזרות מאלכוהול ).

הספר פותח בימינו אנו ונותן מעין סיפור מסגרת שלאחריו צוללים אל העבר, עם הבלחות פה ושם להווה.

ברקע נרקם סיפור אהבה, סאגה משפחתית וכל זה כתוב בצורה קולחת, מרתקת.

מי שאוהב רומנים היסטוריים יהנה מאוד מהספר הזה.

חשוב ומומלץ לקרוא בסוף את המכתב של הסופרת לקוראים. במכתב זה היא שופכת אור על הרקע ההיסטורי, על הדמויות האמיתיות שעליהן מבוססות הדמויות הבידיוניות, וכן על האירועים האמיתיים והמקומות האמיתיים.