בראנץ' ראשון במנהטן

עורכת הספר: נועם בן חיים

עורכת לשון: ריבי רונן וינשטיין

הגהה: שרון שלו

איור כריכה: נעמי דה פיאו

עימוד: שרית רוזנברג

טריגרים: קללות ושפה לא נאותה. זהו.

בניגוד לביקורות הקודמות, בחרתי הפעם כן לציין את כל המעורבים בהפקת הספר הזה כי כפי שראיתם כבר בראיון השבוע עם אסף אור שנהב, הוא ציין שהיה לו חשוב לעבוד עם נשים בהפקת הספר. אז לי היה חשוב לציין אותן ולהגיד לכן – תודה רבה. זה לא מובן מאליו שסופר ממין זכר מתעקש לעבוד עם נשים, וזה חשוב מאוד. גבר שלא מפחד לשמוע דעה של אישה – הוא גבר שבהחלט הרוויח ביושר את הכבוד שלי כקורא.

וכעת, על מה הספר?

גל הוא מנהל משמרת ממורמר שמת להסביר ללקוחה שזה לא קוראסון, זה קרואסון, אבל הוא לא יסביר לה, והוא מנסה להתווכח עם לקוחה אחרת על קופון שהוא לא יכול לכבד, כי, ובכן, זה יום שבת. אבל ללקוחה לא אכפת. ובמקביל מגיע אדון שחושב שלהגיד בצים זה תקני (כמובן שהוא מתכוון לביצים, אלא מה) והוא דורש בצים עלומות אבל גל מסביר לו כך וכך. וכך – הפרק הראשון מעביר לנו את הלך הדברים – גל מנהל משמרת ממורמר.

בפרק הראשון האמתי, גל מתמודד עם מעבר חפוז למנהטן – שם הוא עומד לעבור ריאיון עבודה חשוב אצל השף פרנקלין ברן המכובד. כמובן שאצל גל הנדל, שום דבר לא יהיה רגיל והוא מצליח כמעט לפקשש את החלום שלו לעבוד אצל השף המכובד עוד לפני שבכלל התחיל ההרפתקה – הוא נופל להרפתקה אחרת בשם הלן דרוט. ואוי, איזו הרפתקה גל עומד לעבור ביחד עם הלן. והכיף מהכול? גל לא יהיה לבדו בהרפתקה הזו – הוא גורר אתו את בן זוגו, דורי, והשיחות ביניהם כל כך מתוקות.

ומה חשבתי על הספר?

דבר ראשון, הפסקה הזו ובמיוחד לחובבי אוכל – האוכל מופיע בספר הזה בתדירות תכופות. ולא רק זה, הוא גורם לרעב תמידי. ולא רק זה, הוא משבש את קו החשיבה. ולא רק זה – הוא חיסל לי חצי ממגירת הממתקים שהייתה לי. ארור תהיה, אסף! לא עושים דבר כזה לקורא שמן שאוהב אוכל!

אגב, אם זה משנה לכם, האוכל בספר כנראה לא כשר. לי זה לא משנה כל כך, אבל... לשיקולכם.

לשמחתי הרבה, הספר לא נכנס לקומדיה הרומנטית שחשבתי שהוא ייכנס אליה אלא במקום זה הוא נכנס לסיפור מפתיע ומרגש שהלן דרוט היא הכוכבת העיקרית שלה. צדקו כל אלה שאמרו שהיא זקוקה לספר המשך – היא אכן אלילה. היא מצליחה להעביר כל כך הרבה רגשות בדמות עגולה (לא, לא מדברים על ממדי המשקל שלה, אלא מושג ספרותי.) והיא מצליחה לפעמים להאפיל על גל הנדל בתור הדמות הראשית. וכשיש לך דמות משנית שמאפילה על הדמות הראשית – אתה יודע שיש לך בעיה.

כמויות הפעמים שצחקתי בספר הזה היו אדירות. בעיקר בתחילת הספר, אבל הספר לא חסך ממני גם באמצע ולקראת הסוף. הדמויות הפתיעו אותי, והסיפור היה כל כך טוב. רק שחשבתי שפיתוח דמויות המשנה במסעדה של פרנקלין ברן סובלות מאי פיתוח דמויות – די באשמת הסיפור הראשי. אנחנו מכירים את הצוות רק מנקודת המבט של גל וזה לא כל כך נעים להכיר דמויות שאחר כך הופכות ל...... כלום.

אבל כששתי הדמויות הראשיות, גל והלן, מהוות את הסיפור העיקרי, הבראנץ' הופך לארוחת בוקר, בראנץ', ארוחת צהריים, ארוחת ערב והקינוח העיקרי של הספר הזה. וזה כל כך מתוק, חמוץ, חריף, מלוח, מריר, ודוחה בו ובעת עונה אחת.

אני גם שמח לראות בספר הזה סוף סוף קשר בריא בין שני גברים – ואני לא יכול לפרט מעבר כי ספוילר, אבל דורי מרים את גל יותר ממה שגל מרים אותו. ו..... זה בסדר גמור מבחינתי.

במסגרת חודש נובמבר, לקחתי על עצמי ספרי ביכורים כי בא לי וזה חודש היומולדת שלי, אז אני מאושר לתת לספר הזה את הציון הסופי – 5.

רק שיהיה ספר המשך על הלן, בבקשה. תודה.

על מה הספר?

גל ובן זוגו עוברים מתל אביב לניו יורק כדי להגשים את החלום של גל: להיות מנהל מסעדה אצל השף פרנקלין ברן. לא מדובר בסתם שף, אלא בשף מפורסם שיש לו תוכנית בטלוויזיה עם תחרות בישול (סטייל מאסטר שף), סדרת סירים על שמו, ספרי בישול ועוד. הוא בליגה אחרת מכולם, וגל יעשה הכל – אבל הכל – כדי לעבוד אצלו. המציאות, מתברר, קצת שונה מהטלוויזיה, ולא סתם אומרים – לעולם אל תפגוש את הגיבורים שלך…

מה חשבתי עליו?

בראנץ' ראשון במנהטן הוא ספר פרוזה-קומדיה קליל וכיפי שאמנם הגיבור שלו ישראלי אך הוא מתרחש בניו יורק. הספר עוקב אחרי ההתרחשויות במשך כחצי שנה, והולך לתפניות מאד מפתיעות ונהדרות.

במסעדה גל מוקף בטיפוסים מגוונים – מלקוחות עשירים וסנובים שבטוחים שכולם צריכים לזהות אותם ועד מלצרים מפונקים ודרמטיים לא פחות. הסצנות שנוצרות סביב זה משעשעות מאד – אבל הם לא העיקר של הסיפור.

מכל הדמויות המשניות והניצבים, הדמות האדירה של הלן – המנהלת של גל – מאפילה על כולן, ובלתי אפשרי שלא להתמכר לכל סצנה איתה. מי שנראית בהתחלה כמו רס"רית קשוחה הולכת ונפתחת ואנחנו מגלים לאט לאט דמות שונה לחלוטין שאנחנו רוצים מצד אחד לחבק ומצד שני ממש לנער.

למרות שמדובר בספר ישראלי, זה ספר ישראלי מהסוג המודרני והחדש שאני אוהבת: זה שיודע להיות מצחיק וקליל – בלי להישאב לפרוזה כבדה, גיבור מיוסר, ומסיחים בצורת סקס-סמים-ואלכוהול. מצד שני, למרות הקלילות, בהחלט יש בספר גם עומק ונגיעה בנקודות רגישות של זוגיות, אמון וחברות. אני נהניתי מאד מהשילוב הזה.

הסוף של הספר נהדר ממש, וסוגר קצוות בצורה מפתיעה ומושלמת.

אגב, מדובר בספר ביכורים שיצא באופן עצמאי. למרות זאת זה לא מורגש בכלל, הכתיבה קולחת וזורמת והספר כתוב מצויין (יש כמה קטעים שהרגשתי שהיו קפיצות מהירות מדי אבל בזה מסתכמת הביקורת השלילית שלי), וההפקה שלו מעולה – מהכריכה המושלמת והמקצועית ועד העימוד וההגהה.

אזהרה לסיום: חלקים גדולים מהספר מתרחשים במסעדה של ברן (או מסעדות אחרות) אז כדאי לא להגיע לספר רעבים. מצד שני, אחרי קריאת הספר לא בטוח שכל כך יתחשק לכם להמשיך להגיע למסעדות…

טריגרים ותכנים רגישים

יש קצת קללות. אין סצנות מיניות (יש דיבור על אנשים שעשו את זה, בלי פירוט). יש כמה דברים סביב בגידה זוגית.

יולי 2024 | 344 עמ' | עריכה: נועם בן-חיים | עריכת לשון: ריבי רונן וינשטיין | הגהה: שרון שלו | איור כריכה: נעמי דה פיאו | עימוד: שרית רוזנברג

בראנץ' ראשון במנהטן / אסף אור שנהב

על מה אנחנו מדברים

לגל יש חלום – לעבוד אצל השף המפורסם שהוא מעריץ, ברן פרנקלין, במסעדה שלו בניו יורק. בינתיים הוא עובד בתור אחראי משמרת בבית קפה בארץ וסובל מכל רגע, אבל כשהמסעדה של פרנקלין מחפשת עובדים, גל ממהר להגיש מועמדות. להפתעתו הרבה הוא מתקבל לתפקיד ניהולי במסעדה והוא ובן הזוג שלו, דורי, עוברים לניו יורק.

אלא שמהר מאוד גל מגלה שהדברים שהוא רואה דרך קבע באינסטגרם לא ממש מייצגים את המציאות. ככל שהוא עובד יותר זמן במסעדה ועם פרנקלין הוא שם לב ליותר ויותר בעיות, נע באי נוחות באופן תדיר, ומהר מאוד דברים מתחילים להידרדר באופן מאוד מלחיץ ומסוכן, וגל מרגיש שעולמו חרב עליו.

מה חשבתי על הספר?

כהרגלי בקודש, בואו נתחיל עם גילוי נאות – קיבלתי את הספר לסקירה מאסף, שהוציא אותו באומץ רב בהוצאה עצמית. הזהרתי אותו מראש שייקח לי נצח לקרוא ולכתוב סקירה אבל שבסוף זה יקרה, ובאמת עבר המון זמן מאז שקיבלתי אותו, אם כי לא כל כך הרבה מאז שקראתי. תודה אסף על הספר וסליחה על העיכוב.

אני מודה שהדבר שהכי סיקרן אותי לגבי הספר, חוץ מהכריכה היפיפיה, היו שתי המילים האלו שכתובות על הכריכה – קומדיה קולינרית. איך אני אוהבת קומדיה, איך אני אוהבת אוכל, ואיך אני אוהבת ספרים שמתעסקים באוכל. מבחינתי זה השילוב הכי טוב שקיים, ואני בגדול נהנית מכל ספר שיש בו אוכל ועושה לי חשקים טעימים. כך שמבחינתי, שתי המילים האלו היו הבטחה נהדרת.

אבל בואו נפרק את ההגדרה הזאת לגורמים. אוכל יש בספר הזה ובשפע, וכמו תוכניות בישול – לא כדאי לקרוא על בטן ריקה. לא כל מאכל גירה אותי בהכרח, בהיותי גם דתיה וגם טבעונית, אבל עצם השפע של מאכלים וסוגים ומקומות ומסעדות וכל העניין הזה – פשוט וואו, עונה לגמרי לנקודה ולדרישת הבסיס של ספר שעוסק באוכל, ובהחלט סכנה לציבור הקוראים הרעב.

מבחינת קומדיה, האמת שההיבט הזה קצת איכזב אותי, כי אומנם כן חייכתי פה ושם, אבל לצחוק ממש? לא. אני חוששת שזה פשוט חוש ההומור שלי, שלא לגמרי הסתנכרן עם חוש ההומור בספר, ולא כי הספר לא מצחיק. בהחלט ראיתי ביקורות שמשבחות את ההיבט הזה ואנשים שנקרעו מצחוק. מבחינתי זה קצת הרגיש כמו הומור אנשים-מחליקים-על-בננה, או סטייל מיסטר בין למי שמכיר, כזה קומדיה של טעויות, וחוש ההומור שלי... לא טוב יותר או רע יותר, פשוט אחר. אז כן, זה היה משעשע לעתים, אבל קומדיה? לא מבחינתי, לא.

אני מודה שהיה לי קצת קשה להיכנס לסיפור. הספר מתחיל כשגל עוד בארץ, ונראה שהוא נתקל בעיקר או רק בישראלי המכוער, וזה היה לי קצת מאתגר, לא אשקר לכם. בכלל כל הקונספט של ירידה מהארץ, באופן שנראה די קבוע, היה לי קשוח בתור הציונית שאני, אבל השתדלתי מאוד לשים את זה בצד כמה שאפשר ולשים דגש על הסיפור והעלילה.

חוץ מזה הספר היה מלא, לתחושתי, בדמויות בלתי נסבלות. החל מגל עצמו, שלקח לי המון המון זמן לחבב, ועד השף פרנקלין (שדעתי, בגדול, לא השתנתה עליו) והלן, מנהלת המסעדה. גל נורא עיצבן אותי בהתחלה בנטייה שלו להיכנע לגורל, בואו נאמר, בהגזמה העצמית שלו (זה באמת כל כך נפוץ לשקר בקורות חיים ורק אני חיה בסרט?) מצד אחד ובנטייה שלו להמעיט בערך עצמו מצד שני. הוא הרגיש לי מאוד רכרוכי ומתפשר כזה, והיה לי ממש קשה איתו. זה משתפר קצת לאורך הסיפור – לא ברמה של שינוי דרמטי באישיות, אני חושבת שזה פשוט מי שהוא, אבל זה כן נעשה הרבה יותר נסבל וסביר ככל שהסיפור מתקדם.

זה לא שהוא לא עובר שום שינוי, הוא בהחלט עובר. הוא לומד דברים חדשים על עצמו (למה מלכתחילה הוא נמשך למטבחים, למשל) וגם צריך להתמודד עם משבר חדש ומלחיץ ולקבל החלטות דרמטיות, ובסך הכול כל הסיפור הזה משפיע עליו מאוד לטובה. כאילו, כן, ההתנהלות שלו מול הכתבת ההיא הוציאה אותי מדעתי, וזה דווקא לקראת סוף הספר, אבל בסופו של דבר הוא מקבל את ההחלטה הנכונה. בסופו של הספר גל נמצא במקום הרבה יותר טוב מכל הבחינות, והתחושה הכללית היא שהוא כן עבר שינוי, וזה מאוד נחמד.

באופן קצת מצחיק, מה שהכי אהבתי אצל גל הוא בכלל דורי... דורי הוא פשוט איש חמוד שהיה מאוד כיף לקרוא אותו כל פעם שהוא הופיע בסיפור. נחמד מאוד שהוא בעצמו עובר תהליך – שאנחנו מקבלים מהצד, כי הוא לא מרכז הסיפור – עם העבודה שלו עצמו בניו יורק, וגם הוא נאלץ להתמודד עם בוס איום ונורא (במקרה שלו, בוסית איומה ונוראה) אבל מהר מאוד האפשרויות נפתחות לו. בעיקר אהבתי אצלו את הקשר שלו עם גל – אני לא יודעת כמה זמן רשמית הם ביחד, לא זוכרת אם זה נכתב, אבל התחושה מהם הייתה מאוד נינוחה וזוגית, והאמת שהיה כיף לראות את זה. בכנות, הייתי שמחה לקרוא אותו אפילו עוד, הרגשתי שלא היה לי מספיק דורי.

לדמות הבאה? לדמות הבאה. הלן הוציאה אותי מהדעת בעיקר בחוסר המודעות העצמית שלה. כאילו, ברצינות?? בתור אישה שמנמנה בעצמי, זה עיצבן אותי אפילו יותר, כי בחיי, לא כולנו כל כך מכחישות את איך שאנחנו נראות (הא הא, ראיתם מה עשיתי כאן?) ומתעלמות באופן בוטה מהחיצוניות שלנו או רודפות אחרי מחמאות שרזינו. אני מניחה שיש כאלו, כמובן, אבל זה ייצוג כל כך מתסכל של נשים שמנות שהיה לי נורא קשה להתגבר עליו. וכן, אני מבינה שזה הומור ושזה סוג ההומור של הספר, ושזה בא יחד עם הכמויות שהלן אוכלת בלי סוף, אני מבינה. זה פשוט לא ההומור שלי, כאמור, והיה לי מאוד קשה לקבל אותה ואת ההתנהגות שלה.

היה לי קשה עם ההתעלקות שלה על גל, החברות הזאת שהרגישה מאוד חד צדדית לאורך יותר מדי זמן, והעובדה שהיא מאוד מאוד ממוקדת בעצמה ולא מאוד אכפת לה מאחרים סביבה. לטובתה אני אגיד בחום שכל מה שלא סבלתי את אצלה ממש מתעדן ומשתנה לאורך הספר, ומהר מאוד בתוך הסיפור כבר ממש התחלתי לחבב את הדמות שלה ולכאוב את כאבה על מה שהיא עוברת. מכל הדמויות בספר אני מרגישה שהלן היא זו שעוברת את השינוי הכי גדול והכי דרמטי, והאמת שממש ממש שמחתי לראות את זה בשבילה. האישה הצליחה לקום מהמקום הכי נמוך שיש – גם פיזית וגם נפשית – ולהגיע למקום בריא, מאוזן, טוב, שלם עם עצמה. אהבתי את זה מאוד.

מבחינת השף פרנקלין ברן אני לא מתכוונת להאריך יותר מדי כדי לא להתעצבן מול המחשב שלי וכדי לא לעשות לכם ספוילרים. אבל בואו נאמר שמדובר בחלאת אדם מהמדרגה הראשונה, איש מנוול ברמות, וניקח את זה כתזכורת לכך שמה שרואים באינסטגרם וברשתות החברתיות זה לא מה שקורה במציאות, ואף פעם לא להניח שהדברים שווים זה לזה. אף פעם. בזהירות אני אגיד שגם הוא עובר שינוי, שבעיני היה לא אמין ואני לא הייתי מצפה שיחזיק מעמד, למרות שאני מקווה בשבילו ובשביל כל העוסקים במלאכה שכן.

לסיכום אני אגיד שהתחושה הכללית שלי מהספר הייתה שמדובר בספר חמוד וקליל, שהרבה מאוד ממנו נשאר ברמה הזאת. חוץ מהסיפור של הלן, לא באמת הרגשתי שינוי עמוק ואמיתי אצל אף אחת מהדמויות, ובסוף נשארתי עם תחושה של עוד. הייתי שמחה לקבל יותר עומק בסיפורים האנושיים.

שורה תחתונה

סיפור חמוד מאוד וקליל מאוד שסובב סביב אוכל ומלא באירועים לא צפויים. לבוא עם בטן מלאה ונשמה קלה.

אזהרות מסע

האמת שיש מעט מאוד. יש בגידה, הימורים והתמכרות, שפה לא תמיד נקיה. מבחינה מינית אין שום דבר.

מה זה מזכיר לי?

אני באמת נורא אוהבת ספרים עם אוכל. קופץ לי לראש עכשיו את גאווה דעה קדומה וטעמים אחרים, שלא סובב סביב אוכל אבל כן מתעסק בו. הספרים של סוזן ויגס בדרך כלל מאוד מתעסקים עם אוכל וממש מעוררים תיאבון. החביב עלי מבין מה שקראתי שלה הוא עץ משפחתי, לדעתי. ברמת הסרט יש כמובן את רטטוי המופלא, ואת מסע של מאה צעדים שגם אהבתי מאוד.

בראנץ' ראשון במנהטן / אסף-אור שנהב

גילוי נאות - הספר התקבל לסקירה, אבל הדעה המובאת כאן היא שלי לחלוטין.

על מה הספר?

גל הוא צעיר תל-אביבי החולם לעבור לניו-יורק ולהתקבל לעבודה אצל השף המפורסם פרנקלין ברן, אותו הוא מעריץ מזה זמן רב. על מנת להגשים את החלום שלו, גל ובן זוגו דורי, עוברים לארה"ב. במהרה הוא מצליח להרשים את מנהלת המסעדה של פרנקלין ולהתקבל לתקופת התנסות בעבודת החלומות שלו - מנהל פלור במסעדה של השף המפורסם. בעודו מוקף בהילה הנוצצת של הממסד האגדי ועובד קרוב לאיש אותו העריץ שנים, גל מתחיל לקלוט שאולי החיים עליהם הוא תמיד חלם הרבה פחות זוהרים במציאות.

מה חשבתי על הספר?

כבר מההתחלה מורגש שהספר הזה נכתב לחובבי האוכל ולכל הפודים באשר הם. יש בו המון תיאורים של אוכל, החל מקפה ובייגל עם גבינה ברחובות ניו-יורק ועד למנות שף מורכבות במסעדות נחשבות. הספר מוגדר כקומדיה קולינרית, והוא אכן מצדיק את ההגדרה הזאת.

אנחנו עוקבים אחרי הגיבור הראשי בזמן שהוא מנסה להגשים את החלום שלו לעבוד במסעדה של השף המפורסם אותו הוא מעריץ. בתחילת דרכו, הדמות של גל הייתה תמימה מאוד. הוא התקשה להתמודד עם זה שהמציאות שהוא חלם עליה לא תואמת למה שנחשף בפניו בפועל. זה היה מעניין לעקוב אחרי ההתפתחות שלו, בזמן שהוא חיבר את כל הפיסות ולמד להתמודד עם האמת ולקבל אותה.

ההתפתחות וההתפכחות של גל קשורה גם בסיפורם של דמויות המשנה של האנשים הקרובים אליו, במיוחד לבן זוגו דורי ומנהלת המסעדה הלן. כל אחת מהדמויות המשנה מאפשרת לנו לחוות את הסיפור ואת הדילמות של גל מזוויות שונות ומאירות עליהן באור אחר. 

העלילה הרומנטית די משנית לעלילה. עיקר ההתעסקות היא במסעדה והאנשים שגל פוגש בעקבות עבודתו והמצבים שהמפגשים האלה מזמנים. יחד עם זאת, היה מעניין לקרוא על הזוגיות של גל ודורי בצל ההצלחות והמשברים של כל אחד מהם. זה היה גם די מרענן לקרוא ספר שיש בו זוגיות בריאה ומתפקדת, שמבוססת על תמיכה ופרגון הדדיים.

לא היו יותר מדי דברים שלא אהבתי בספר, אבל אם בכל זאת להוסיף הערה אחת קטנה – העלילה מתרחשת בארה"ב, אבל לא הרגשתי שיש משהו בהתנהלות של דמויות המשנה שהייתי יכולה להגדיר כאמריקאי בצורה מובהקת. באותה מידה היה אפשר לשנות את שמות המקומות והדמויות והסיפור היה יכול להתרחש בישראל.

לסיכום, בראנץ' ראשון במנהטן הוא ספר קליל, שנון ומתובל בהומור. מורגשת בו הרבה אהבה לאוכל משובח והקריאה בו הייתה כיפית וזורמת. הספר יכול להתאים לכל מי שמחפש קומדיה קלילה שעוסקת באוכל ובהגשמת חלומות.

על הספר

תכירו את גל הנדל, צעיר ישראלי שחולם על קריירה מפוארת בתחום הקולינריה בחו"ל, ובמיוחד לעבוד אצל האייקון שלו - השף המפורסם פרנקלין ברן בעל תוכנית ריאליטי, מותג כלי מטבח על שמו וכמובן מסעדות נחשבות ויוקרתיות.

אחרי יום אחד קצת יותר מדי בבית הקפה התל אביבי אותו הוא מנהל, גל ובן זוגו דורי עוברים לניו יורק להגשים את החלום הגדול שלו ולפרוץ לעולם.

מה חשבתי במהלך הקריאה

תראו, אני יכול לסכם בשלוש מילים: איזה.ספר.כיפי.

ועכשיו נרחיב - רשמית אני לא ממש חובב ספרים "מצחיקים" בעיקר כי זה קצת מתיש אותי, אני יכול למנות ספרים בודדים שבמהותם משעשעים ואשכרה נהניתי מהם, אבל! חייב לספר שכשקראתי רק את הפרולוג לפני שנכנסתי לקריאה רציפה צחקתי בקול, כל מי שיצא לו אי פעם לעבוד בסוג של שירות לקוחות יזדהה מאוד.

הספר מתואר כקומדיה קולינרית, שזו הגדרה מסקרנת למדי, לתחושתי אחרי הקריאה הספר נוטה קצת להיות קומדיית אסונות שמתעסקת עם תחום המסעדנות, אבל כאמור לא קראתי יותר מדי קומדיות ככה שטיפה קשה לי לאפיין במדויק.

לכתיבה יש סטייל ממש מעניין, מעבר לעובדה שהיא שנונה וקולחת, אנחנו שומעים הרבה את המחשבות של גל מה שמוסיף אופי וטעם לאירועים (בעיקר אלו הציניות), נזכיר פה גם את הדיאלוגים דרך הודעות טקסט - מודה שלקח לי זמן להתרגל לזה בהתחלה אבל בסופו של דבר עפתי על זה, מבחינתי כשסופר מצליח לשלב את החיים המודרניים בחווית הקריאה זה לגמרי יכול לתרום.

עוד נקודה נהדרת בנוגע לכתיבה היא שהמידע מועבר בדרך עלילתית ולא כפרט יבש, לדוגמא גל פוגש דמות שקשורה לעבר שלו והצורה שבה אני כקורא הכרתי את אותה דמות מצאה חן בעיני מאוד (לא אפרט מחמת מילת ה-ס).

דמויות המשנה - הו, דמויות המשנה! אוסף מקסים של אנשים ונשים רבגוניים ותוססים, יש הפרדה ברורה מאוד לבין דמויות משנה זוטרות לבין כאלה מרכזיות. כן הלן אני מדבר עליך - ואם כבר הלן, אני אשמח אם לספר תהיה כותרת משנית בשם "החיים על פי הלן" כי זו יציאה מבריקה (שאולי תשמש כשם נוסף לספר?).

טריגרים ותכנים רגישים

הימורים, קצת קללות, בגידה זוגית, אזכור שיכול להתפרש כסוג של פגיעה ("גנב ממנה את התמימות שלה") אבל בעיקרון הספר נקי.

לסיכום

ספר נפלא וקליל, ולגמרי בלעתי אותו (עוד לפני הבראנץ') אישית אני מקווה שאפסיק להיות רעב מהתיאורים הצבעוניים של כל האוכל העשיר בספר, לא ברור לי מה קורה עם צריכת התוכן שקשורה באוכל (התוכן הקודם היה דאנג'ן משי/Delicious in Dungeon לתוהים, אנימה ממש חמודה אם כי קצת איטית בהתחלה) כי דברים כאלה נוטים להיצרב אצלי.מומלץ בחום לחובבי קומדיות קלילות ולספרים בעלי ניחוח פרש.

תודה שקראתם:)

344 עמודים | יולי 2024