דרור חייב למות

לאחרונה פנו אלי כמה חברות וטענו שהן לא מצליחות לסיים ספר.

שהן זקוקות עכשיו לספר שהוא pure fun, שיעלה בהן צחוק וחיוך.

ספר כזה, שמייד קולטים שהוא הזמנה להרפתקאה מסקרנת בין הדפים. שהעלילה קולחת, עם דיאלוגים ותחושה שדברים קורים ואת במתח להבין: ומה קרה אחר כך?? ומייד את ממשיכה לפרק הבא ולא מפסיקה…

וכל כך שמחתי שהייתה לי המלצה בוללל עבורן.

הספר ״דרור חייב למות״ 🧔🏻‍♂️❌

על מה הספר?

דליה מבינה שזה או היא או דרור. העניין הוא שדרור הוא הבן שלה. ילד הקינמון המתוק שלה. או לפחות כך הוא היה.

איך מקבלים החלטה כזו?

אני אישית שתיתי (סורי, לא מתחברת לגמעתי 😌) אותו בשלוש שעות! נכנסתי איתו לשבת לעת שנ״צ ויצא שלא היה שנ״צ, אבל כן היה צחוק, התמוגגות מהשנינות בה רז כתב את הספר הזה שמלא בדמויות נהדרות (היי מירה הסייד קיק המושלם), מקוריות ווצבעוניות ביותר.

אבל הפייבוריט שלי?

הוא לגמרי שמיל אגב בפער 👴🏻

אז למה דרור חייב למות? 

אתם חייבים לקרוא כדי לגלות 😉

לסיכום-

״דרור חייב למות״, הוא ספר בול לשבת הקרובה, כזה שירים את המצב רוח, יפעיל את הדמיון והלב ויגרום לכם להתבאס בעמוד האחרון, כי למה צריך להיפרד?!

מחכה לחלק ב׳!!

על מה הספר?

מכירים את טיפוס החמות הפולניה הממורמרת כמו ב״מסעותיי עם חמותי״? הפעם היא הדמות הראשית בסיפור, והיא האמא – לא החמות. דליה היא מבוגרת, שלא לומר זקנה, אלמנה, עם בן יחיד. אבל הבן שלה, דרור, הוא טיפוס נורא ואיום. היא מרגישה איך היא איבדה את כל האהבה והכבוד אליו עם השנים. לא יוצלח שכזה, שמתנהג אליה בצורה מזלזלת.

״את יכולה להביא לי משהו לשתות?״ נוגש העבדים מהסלון ממשיך לחלק לי הוראות. גבר בן ארבעים ואחת שלא מסוגל לקום ולמזוג לעצמו כוס מים.

דליה מגלה שדרור מתכנן להיפטר ממנה כדי לקבל את הבית והירושה. הוא צריך כסף, היא עוד לא יודעת למה, אבל היא מתחילה להבין שהיא כנראה בסכנה.

״אם זה דרור או אני, אז כן. אני בוחרת בי.״ שוב הידיים שלי רועדות.

מה חשבתי עליו?

חיכיתי הרבה שהספר של רז יצא לאור. עד עכשיו הוא כתב ספרי ראשית קריאה – טרילוגיית טרמלם הגמד – ולא ידעתי איך תהיה הכתיבה שלו למבוגרים. קיבלתי את הספר לסקירה וכבר באותו ערב הספקתי לקרוא כמעט את כולו והספר היה באמת כיפי ומהנה. הכתיבה של רז היתה נהדרת, העלילה בנויה היטב (אני בטוחה שמגיע פה קרדיט גם לעורכת אורנה לנדאו), הדמויות מצויינות, וההומור שעשע אותי מאד. מצאתי את עצמי פורצת בצחוק בקול כמה פעמים.

״כן, כן,״ היא משיבה. אני שומעת את קול צעדיה. ״בקומה השניה יש… רגע…״

״למה רגע?״

״אני מוציאה את משקפי הקריאה,״ היא מתנצלת. ״יוסף שמידט, גניקולוג.״

״פחות רלוונטי לדרור. תמשיכי.״

״שמואל אברמוב, מאמן כושר אישי,״ היא ממשיכה.

״גניקולוג כבר יכול להיה להיות אמין יותר.״

הספר משלב פרוזה קומית עם מתח (שלישיית קשישים יוצאים לחקירה סמויה ומשעשעת מאד!). רז מצליח להעביר את הדמויות השונות בספר בצורה מעולה (הדמות של חופית היא הברקה מטורפת!!!), ולמרות שברגע הראשון יש לנו נטיה לא לחבב את דליה – שטיפוס כמוה הוא בדרך כלל האנטגוניסט – רז מצליח להעביר גם את הדמות שלה בצורה נהדרת. היא שיפוטית, מתקנת דקדוק של אחרים, תקועה בעבר ובהרגלים הישנים – אבל אי אפשר שלא להיות בצד שלה.

עיני חולפות על פני מדפי השמפו, משחות השיניים והסבונים. מילא ריח של שירותים, אבל למה בתי המרקחת גם הפכו לסופרמרקט?

במהלך הספר אנחנו רואים גם איך הדמות של דליה מתפתחת בצורה מעולה, בזכות ובגלל הדמויות שסביבה, שגורמות לה לראות דברים אחרת. במהלך הספר, רז מצליח לתעתע גם בקוראים. יכול להיות שדליה מדמיינת? אולי היא מתחילה להיות דמנטית, ודרור הוא הבחור הטוב בסיפור שדואג לאמא שלו ולבריאות שלה? בכל רגע הסיפור מתהפך לגבי מהי האמת, והסוף הפתיע גם אותי.

באיזשהו שלב לקראת סוף הספר חשבתי לעצמי שהסוף קרוב מדי, שחבל שהספר הזה פחות מ-200 עמודים ולמה הוא לא ארוך יותר. אבל כשהגעתי לסוף הבנתי שהספר דווקא נסגר בצורה מצויינת ובדיוק ברגע הנכון.

דרור חייב למות הוא קומדיה שחורה ישראלית מהסוג שאין הרבה בארץ, אבל אני מאד אוהבת. אני לא אוהבת את הספרים הכבדים על הישראלי המיוסר התל אביבי, שמלאים בקונפליקטים מעייפים ושחוקים על עוד דתיה וחילוני, אשכנזי ומזרחי או יהודי וערבי. אבל פרוזה קלילה כמו ״דרור חייב למות״ – זה בדיוק מסוג הספרים הכיפיים והקלילים שמחזירים לי את החיוך לפנים. אם אהבתם את ״מסעותי עם חמותי״, תאהבו גם את הספר הזה.

הוצאת התחנה | 191 עמ׳ | נובמבר 2025

דרור חייב למות/רז קלמנוביץ'

הכל התחיל בצינון

ואז הוא הגיע וביקש שאכין לו מרק,

מאז כל מה שעובר לי בראש זה שדרור חייב למות.

והכאב אוי הכאב הזה בגב שמקרין רק לרגל שמאל תמיד לרגל שמאל.

ויש את חופית

איך שחכתי את חופית

היא כל כך מתלהבת כל הזמן א-מורה ואיזה מא-ממת

אלו ועוד שלל דמויות צבעוניות מכחות בספר.

מה חשבתי על הספר

טוב אתחיל בזה שאני בדרך כלל לא קוראת דרמה

הפעם החלתתי לנסות משתי סיבות:

1) לחזק את הספרות הישראלית

2) רז קלמנוביץ

אז ככה נהנתי מאוד

יש דרמה

יש מתח

ובעיקר יש דמעות וצחוק

אני די סאקרית של הומור שצריך לחשוב בשבילו

והספר הזה נתן מענה מצויין

צחקתי המון

מזמן לא צחקתי ככה

וכשזה בא מספר אז עוד יותר טוב

ז'אנר דרמה קומית

189 עמודים

דרור חייב למות / רז קלמנוביץ' (הוצאת "התחנה")

בעבודתי כפרסומאי יצא לי לכתוב טקסטים פרסומיים עבור החברות המסחריות הגדולות בארץ מתחום הנדל"ן, הסלולר, הרכב, הביטוח ועוד, אבל אחת המשימות שהכי נהניתי מהן הייתה לכתוב את מגזין הדיירים של בית דיור מוגן בראשל"צ. במסגרת כך שוחחתי עם קשישים על חייהם וחשתי חיבה וחמלה כלפי האנשים האלה שנשארו פחות או יותר מי שהם היו בזמן שהעולם התקדם הלאה. נזכרתי בהם כשחמלתי על דליה מאור ב"דרור חייב למות" של רז קלמנוביץ' – דליה שלא מצליחה להזמין מונית כי האפליקציה דורשת ממנה סיסמה וזה באמת יותר מדי להתמודד איתו.

הסיפור עוסק בדליה האלמנה הנרגנת שמנסה לשרוד בעולם המשתנה בו יש בן כפוי טובה שמנסה להשתלט לה על הדירה.

עכשיו, מכירים את הסרטים הישראליים המצחיקים אבל גם מרגשים? סרטים אנושיים לכל המשפחה שגורמים להרגיש טוב, לצחוק אבל גם להזיל דמעה בלב נכמר, כמו "סיפור גדול", "נודל" וספציפית "לצוד פילים" שעוסק בקשישים? אז לראשונה בחיי קראתי ספר שעליו יהיה בוודאות מבוסס סרט ישראלי כזה שעוסק בקשישות, שיהיה גם כנראה להיט בקולנוע או לפחות בנטפליקס.

וכמה שזה היה כיף. ממש דמיינתי את תיקי דיין בתור מירה, הקשישה החיובית והרגישה, החברה של דליה הנרגנת, שיכולה להיות ליא קניג ואת רבקה מיכאלי בתור ססיליה השכנה הסנילית. דמיינתי גם את את ליאור אשכנזי בתור דרור, הבן המתנכר.

ההגדרה דרמה קומית מדויקת, כי זאת דרמה אנושית מכמירת לב עם אנשים מבוגרים ופגיעים אבל היא גם קומית בגלל הדיאלוגים הציניים, הסיטואציות שמעלות חיוך וכמובן הטעויות כשלא פעם מה שחשבנו זה לא מה שחשבנו, מה שיוצר כל הזמן הפתעות קטנות כגדולות לחוויית קריאה מהנה.

חשבתי שמדהים איך קלמנוביץ', אותו אני מכיר כאיש שיווק מאמץ חידושים, מנטור לסופרים חברותי וחיובי להפליא, מצליח להיכנס לדמות הזאת של אישה נרגנת באופן מעורר השתאות. התרשמתי גם מיכולתיו להתל בי כקורא, למשל כשבעלת בית הקפה העילגת מוצגת מבעד לעיניה של דליה כנלעגת ואז בקטע מרגש גורמת לי להרגיש רע שכך תפסתי אותה.

בכלל הספר כתוב וערוך היטב (אורנה לנדאו בעלת הוצאת "התחנה" החתומה על הספר) כשהוא שומר על טון וסגנון אחיד לכל אורכו. הוא קצר יחסית וקליל אבל גם מעורר מחשבה על מקומם של קשישים בעולמנו ומאידך גם על היכולת של אדם להשתנות בכל גיל. בספר אין גסויות בוטות או אלימות מטרידה לכן אני חושב שהוא מומלץ כמעט לכל גיל ולכל סגנון. שאפו, רז, על רומן ביכורים מוצלח שאני לא מתפלא כשאני רואה איך שהוא מצליח. כיף של ספר!

הספר הזה נקרא בשטף, כמו לגימה של וישניאק.

דליה, מורה פנסיונרית בת 74, מאוכזבת מבנה יחידה. דרור היה ילד הקינמון המתוק שלה עד גיל 11, אז הוא התחיל לאכזב אותה. והוא ממשיך לאכזב אותה עד היום, עם הכרס שלו, הנימוסים הקלוקלים, וחוסר ההתחשבות.

אבל האכזבה שלה לאיטה מתחלפת בכעס כשהיא מבינה שהוא מתכוון לגזול ממנה את כספה. היא מתכוונת לעשות הכל כדי לסכל את התוכנית שלו להכריז עליה כעל דמנטית, לקבל עליה אפוטרופסות, וכך לקבל את השליטה על חשבון הבנק שלה.

המצב מתדרדר כשהיא רותמת לעזרתה את חברתה הטובה, מירה, שמעבירה איתה את הזמן בפנסיה, ואת הירקן החדש בשכונה, שמיל הרומני, שמסתיר כמה סודות מעברו.

דליה נכנסת לסחרור של אירועים, חלקם ביוזמתה, וחלקם לא בשליטתה, ודרמת הנקמה הקומית הזו תופסת תאוצה לקראת הסוף המפתיע.

מתאים במיוחד לקריאה ביום חורפי, עם כוס תה קמומיל להרגיע את הרוחות, או אולי עדיף עם נ

ס על חלב.

מכירים את זה שבספר ביכורים ישנו השילוש הקדוש שכל סופר מייחל שיהיה בו ?

אני מצאתי אותו בספר ביכוריו של רז קלמנוביץ דרור חייב למות .

ראשית , שם הספר דרור חייב למות שעורר אצלי עניין מההתחלה כמו יריית פתיחה , שהייתה לי זרז לקריאה , משהו בין הצהרה דרמטית למלכודת פסיכולוגית של קורא שממש ממש אהבתי .

שנית, כריכת הספר המהממת הלוכדת את רוח הסיפור בלי לגלות יותר מדי, כריכה שנשארת בראש גם אחרי שסימתי את הספר.

ושלישית , ביצוע העלילה המשובחת או כפי שרז מגדיר אותה ,דרמה נקמה בכמית , אותו מיטיבישרון רב וכביד האומן לפתוח נקודה שנראית כמעט שגרתית , אך מהר מאוד הופכת לרשת סבוכה של סודות ,הטעיות ואינטרסים , המערער לקורא את כל מה שידע עד כה.

בהמשך כתוצאה , נדיר לפגוש ספר שמצליח לגרום לקורא לפקפק בכל דמות כבר מהעמוד הראשון בלי כל מאמץ ...וכזה הוא בדיוק הספר דרור חייב למות .

בכתיבה סוחפת ומרתקת המתובלת בהומור מביאה רז את סיפורה של דליה מאור , פנסיונרית בת 74 בעברה מורה לספרות , שאיבדה את בעלה יורם ממחלה ונותרה עם בנה היחיד דרור אותו מכנה רווק , בטלן שממנו מאוד מאוכזבת .

יום אחד הוא שומעת אותו משוחח טלפון , כשהיא מבינה בין השורות בשיחה שהוא נפל לחובות כבדים ושהוא זומם לכסות אותם ע"י כך שימשכן את ביתה . היא לא נשארת אדישה וזוממת מבצע בילוש ומעקב אחריו .

דליה רותמת את חברתה הטובה מירה , איתה לימדה בתיכון יחד וגם את שמיל הירקן המוזר עולה חדש מרומניה ושוטר חשאי לשעבר .

שלושתם יוצאים יחד למשימה בלתי אפשרית של מרדף נפשי ופיזי , בו הגבול בין צדק לנקמה , בין מציאות להזיה, עד לפיצוץ דרמטי, שמטלטל ומהתל בקורא לגבי מי צודק ....

דרור חייב למות קומדיה דרמה קומית משובחת , מה שבימינו קשה מאוד לכתוב , קריאה המהווה תחושת חוסר מנוחה שמושכת את הקורא קדימה לעוד ועוד , מה שהמון זמן לא קרה לי.

ובקיצור ספר כייפי המתובל בהומור ועומק שלל תובנות ! מומלץ בחום !

קומי, קומי, אבל עם לב גדול

אני מודה, רוב הספרים שקראתי (לא עשיתי מחקר מעמיק, אבל אני מניחה שגם רוב הספרים שנכתבו) התהדרו בגיבורים בני גילי, צעירים ממני, או מבוגרים בעשור בודד. זה הגיוני בסך הכל.

תקופת החיים של לפני הזקנה, מלאה תהפוכות. אנשים הופכים להיות מי שהם, מתאהבים, מטיילים, מחליפים מקצועות, בונים בתים, עושים להם שם, מתרסקים ונבנים. להפוך את לב הספר שלך להיות כזה שעוסק בחבורת זקנים, זה לא רעיון מהפכני, אבל הוא בהחלט משימה יותר מאתגרת לשיווק.

אנשים פוחדים מהזקנה (יעידו על כך כל טיפולי האנטי אייג'ינינג, הבוטוקס, והפילטרים מחליקי הקמטים). זקנים נתפסים פעמים רבות כחלשים, משועממים, ובעיקר לא רלוונטיים.

אז רז קלמנוביץ', שהוא איש שיווק בנפשו (ובטייטל המקצועי), החליט לסמן לעצמו יעד קשוח במיוחד, ויצר דרמת נקמה קומית, המגוללת את עלילותיהם של שלישיית בני 70 פלוס, בגבעתיים; דליה, מירה ושמיל.

ואין באמת מה לומר, כשקוראים את כלל המעללים של השלושה, בהחלט מגיעים למסקנה שדרור, ילד הקינמון של דליה, פשוט מאוד חייב למות.

בין כל הצחוקים (המסופקים בעיקר דרך דמותה של דליה, שאני חושדת שאמרה הרבה דברים שרז, הנשמה הטובה, חושב מאחורי הבלורית הזהובה שלו), השטויות של שמיל, בעלת בית הקפה האהוב עליהם, חופית - מסתתר בעיקר לב גדול.

רז מתייחס לשלושת המוסקטרים המזדקנים שלו בחיבה יתרה, בלי ליפות את מה שמגיע עם הגיל, בכנות, וגם בקריצה אל מי שעדיין לא בן שבעים.

אם חיפשתם ספר שיגרום לכם לחייך, שנקרא בזריזות, כי השנינויות של דליה הן פשוט ממתק, אבל גם שיחמם לכם את הלב, ויגרום לכם להתגעגע לסבתא שלכם (או אימא, תלוי בני כמה אתם), יש לי (כלומר, לרז) ספר עבורכם ;)

שם: דרור חייב למות

סופר: רז קלמנוביץ

שנת הוצאה: 2025

הוצאה: התחנה

צ'ארלי צ'פלין פעם אמר ש “כל אחד יכול לגרום להם לבכות, אבל צריך גאון כדי לגרום להם לצחוק”.

כתיבה קומית דורשת כתיבה חכמה, המשלבת שנינות, תיזמון, והטיית הציפייה של הקורא לאורך כל הספר. מסיבה זאת זה לא מובן מאליו שרז, האבא בצמד "אבא-בת" העומדים מאחורי רב המכר "טרמלם הגמד", בחר שדווקא ספרו הראשון שנועד למבוגרים יהיה קומדיה. אמנם עבור כל מי שמכיר את רז ואת הערותיו הציניות, קומדיה צינית נשמעת כמו הברירה הטבעית, אך האם זה מספיק לספר שלם? האם רק הערות ציניות יספיקו בשביל לפרוץ דרך אל עולם הספרות למבוגרים?

לפי "דרור חייב למות" התשובה של רז היא, לא. קודם כל צריך סיפור טוב.

דליה היא מורה פנסיונרית ואלמנה ערירית המעבירה את ימיה בין הבית-לבית המרקחת-בית הקפה-וחזרה הביתה. האדם שמערער את שלוות נפשה באופן קבוע הוא בנה, דרור, שצץ מדי פעם בשביל להרגיז אותה. לא שזה דבר קשה כי דליה היא בעלת מוח חריף, ביקורתי, וחד הממהר למצוא את הרע והנחות בכל הסובבים אותה.

אחרי מרק עוף אחד לא מוצלח דרור משתלח באימו והיא מתחילה לחשוד שיש לו מזימה נגדה. דליה אמנם זקנה אך היא עוד לא מוכנה לוותר על שלה. בעזרת שני חברים, בני גילה, דליה תקים משרד חקירות מאולתר שיחשוף את כוונותיו האמיתיות של דרור. הרמזים עולים מהר והתמונה מתחילה להתבהר. בשביל להציל את עצמה, את הבית שבנתה עם בעלה שנפטר, דרור חייב למות.

"דרור חייב למות" משחק עם הציפיות של הקורא באופן מאוד ייחודי. בזמן שקוראים על הרפתקאותיה של דליה וחבריה החוקרים (העושים מעקבים בעזרת הליכונים) מתקבלת התחושה שמדובר בקומדיה פרועה, קצרה, וחולפת לפני שהקפה יספיק להתקרר. קבוצת זקנים המנסים להראות לדור הצעיר, שמאחורי התרופות והקמטים עדיין נמצאים האנשים שלימדו אותם לאיפה לכוון כשמשתמשים באסלה. רק שבסוף הקריאה אנחנו מגלים רומן בוגר, ריאלי, וביקורתי.

אין מי שמציג נקודה זאת יותר מאשר הדמות הראשית, דליה. אחרי שנים במערכת החינוך היא הפכה להיות אישה רגזנית, צינית, ובעיקר חדה. אוצר המילים שלה רחב והיא מפצה על צעדיה הקצרים ביכולת ניתוח מהירה. היא זוכרת הכל, ובעיקר זוכרת לכולם.

בתחילת הספר הבוז שלה כלפי העולם, ובמיוחד כלפי בנה דרור, מקבל הצדקה רחבה בזכות ניתוחה את הסיטואציה. אנחנו ממש מקבלים תחושה שדליה היא אישה מסכנה ובודדה שנאלצת להשיט את שאריות חייה הבודדים על ים של אנשים טיפשים, תמימים, וחסרי-היגיון. פה נכנסת הקומדיה. כדאי לא להפוך את דליה לדמות מיזנתרופית, רז הפך אותה לאישה מצחיקה.

כמו סטנדאפיסט שצוחק על הקהל שלו ובסוף אומר להם "תודה שבאתם". דליה יורדת על כל הסובבים אותה, יחד איתנו. סוג של "כולכם ממש מטומטמים. נכון, קהל אהוב שלי?".

אנחנו צוחקים עם דליה על הסובבים אותה, מסמפתים אותה, ותומכים בה, עד לנקודה מסוימת.

לדוגמא, דליה רואה אדם מחליק על בננה רק בשביל לקום ולקחת שני צעדים ימינה וליפול לבור, וקוראת לו "טיפש".

אנחנו הקוראים צוחקים יחד עם דליה על האיש שנפל על התחת, רק שאז הספר פונה אלינו ואומר, "ומה אם הוא נפצע? מה אם להציע לו עזרה במקום לצחוק עליו?"

בשלב הזה הזרקור הציני והביקורתי מופנה כלפי דליה וחבריה. פתאום מה שנראה כה ברור כשמש מתגלה כבדיה, שנוצרה במוחו הצר של מי שרואה את העולם ב-50 גוונים של טיפשות.

פה מתגלה החוזק האמיתי של הכתיבה של רז. בבגרות. ביכולת לבקר את דליה, ואת ראית עולמה. היכולת להגיד למורה המנוסה, "יש לך עוד הרבה מה ללמוד", נותן לספר את הייחודיות שלו כסיפור אנושי וחכם.

קשה לכתוב מצחיק לאורך זמן וכן אחרי התחלה חזקה, בה אנחנו נחשפים להומור החד של דליה, מגיע השלב בו הבגרות מחליפה את הצחוק. לקראת הסוף יש פחות ופחות דברים לצחוק עליהם, ולמרות זאת את הספר סיימתי בחיוך. רק שבספר של פחות מ-200 עמודים כל המעברים הללו מרגישים מהירים. אישית אני חושב שעוד 50 עמודים היו יכולים לעזור לרווח את המעברים, אבל זה עניין אישי. כאמור, סיימתי את הספר בחיוך.

לסיכום,

בזמן שקראתי את "דרור חייב למות" עלתה בזיכרוני סצנה מסרט הקומדיה של דרור שאול "סימה וקנין מכשפה". כדאי לעשות כסף מהמכשפה השכונתית סימה וקנין מוזמנת על ידי דמות תקשורתית לתוכנית אירוח שם תבצע "נס". סימה המבוגרת והצנועה מנסה כמובן להרחיק ממנה את כל הרעש אבל נכנעת בסוף ומסכימה לשתף פעולה. רק שה "נס" שאיש התקשורת תכנן היה לרפא ילדה מסכנה ממחלת הסרטן שהורגת אותה. סימה, שמבינה את העיוות של כל הסובב אותה, קמה ורצה מהאולפן. המצלמה לא עוקבת אחריה, אלא מתמקדת בפניה של הילדה.

הזריקה הזאת של מציאות נושכת בתוך קומדיה פרועה היא סימן ההיכר של "דרור חייב למות". קומדיה מצחיקה, ונוגעת ללב שצולחת בהצלחה רבה את המעבר של רז אל הקהל הבוגר. מומלץ בחום לכל מי שאוהב צחוק וכתיבה חכמה.

טריגרים:

דליה ומה שהיא חושבת עליכם.

בתור מורה, יש לי חולשה לספרים שהגיבורה שלהם היא מורה. אני גם אוהבת קומדיות, דמויות בלתי נשכחות וספרים ששואבים הישר פנימה. אם הספר גם גורם לי לצחוק בקול, ולדמיין אותו כמו היה סרט – בכלל זכיתי בלוטו.

ובכן, "דרור חייב למות" – יופי של זכייה בלוטו!

הספר מספר על דליה, מורה בפנסיה בת 74. היא נרגנת, ממורמרת, שונאת את העולם ומרגישה נטושה. בעיקר על ידי בעלה יורם שנפטר והשאיר אותה לבדה, ועל ידי בנה דרור, אגואיסט מרוכז בעצמו, שלא מתייחס אליה יפה במיוחד.

הצטברות של כמה אירועים מטרידים גורמת לדליה להגיע להבנה מזעזעת למדי: דרור, ילד הקינמון שלה, בנה יחידה, מתכנן להכריז עליה כלא כשירה, כדי שיוכל להשתלט על נכסיה.

אבל דרור לא יודע עם מי יש לו עסק: דליה מסרבת להשלים עם רוע הגזירה. חמושה בצרור חברים מאד לא שגרתי (חופית המא-א-ממת לנצח!), היא מחליטה להשיב מלחמה. מי יודע איפה עובר הגבול? עד לאן היא תסכים להרחיק? אם היא תצטרך לבחור בחיים שלה או בחיים של דרור, האם היא תחליט שבכדי להציל את עצמה... דרור חייב למות???

ספר מצוין שגמרתי ביום אחד, עם כתיבה מצחיקה, שנונה ומעוררת אמפתיה. הוא לא רק שואב, מרושע במידה, מעורר הזדהות ומעורר מחשבה. הוא גם שונה כל כך ומקורי. אהבתי מאד את דליה הגיבורה, את העובדה שהיא לא מושלמת ואפילו לא נחמדה במיוחד, את הגיל שלה ואת התהליך שהיא עוברת לאורך הספר.

הלוואי שהוא יהפוך לסרט – גם ככה היו בו קטעים שלמים שממש הרגישו כמו סרט, נשאר רק לצלם!

מומלץ ממש ממש בחום!!!!

ורק אציין שהכריכה שלו יפה ברמות על.

גילוי נאות: רז כתב סקירה הורסת, יפה, מדהימה, על מזל של מתחילים.

גילוי נאות 2: הפכנו לממש חברים לאורך השנתיים האלה.

גילוי נאות 3: התכוונתי לכל מילה בסקירה הזאת, בלי שום קשר לשני הסעיפים הקודמים. איזה כיף.