האסופית 1 - אן מהחווה הירוקה

האסופית – אן מהחווה הירוקה מאת לוסי מוד מונטגומרי

אני אוהבת את הספרייה העשירה שלי שמשתלטת על קירות הסלון. היא חלק גדול מתחושת הבית בבית. אני לא זרה לביקורות בנושא רכושנות של ספרים בעיקר בנושא האקולוגי. דאגות אחרות כגון סגנונות עיצוב הבית או אשליית/יוהרת מלומדות פחות מעניינות אותי. אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומנסה למחזר ככל האפשר בספרית הרחוב.

היום, כשסיימתי לקרוא בעונג את ״האסופית״, שמחתי מאוד בספריה ובנגישות שהיא מציעה לי לספרים נהדרים. אני לא יודעת אם הייתי בוחרת דווקא בה אם היא לא הייתה מציצה ומציעה את עצמה כבדרך אגב. אני גם לא זוכרת את הפעם האחרונה שקראתי את הספר ואני בטוחה שזה היה לפני שנים רבות מאוד כי לא זכרתי כלום! האם יתכן שלא קראתי אותה כלל? יש לי נטייה לבחור צד בקונפליקט דמיוני (שאני ממציאה) ואני זוכרת היטב את הספר פוליאנה של אלינור הודג'מן פורטר שאהוב עלי מאוד. יתכן, לבושתי הרבה, שהעזתי לאהוב רק ילדה מאושרת אחת?

בכל מקרה, אן מהחווה הירוקה, היא דמות נפלאה ומשעשעת מאוד. צחקתי בקול יותר פעמים ממה שמרילה הייתה מעיזה והתאהבתי בשמחת החיים שלה. היא הזכירה לי את פדרו, התרנגול המאושר מבינת השכוי, של אביגדור דגן בחיבתה הבלתי נגמרת לחיים. הערצתה לטבע ותאוריו נפלאים יחד איתם האבחנות המעניינות שלה לגבי בני אדם ולגבי עצמה. היה נעים לחוות דרך עיניה הנרגשות ואף מלודרמטיות לעיתים את העולם ואלו השוכנים בתוכו. מצאתי את עצמי אוהבת יחד איתה בכל לב את מתיו המקסים שנבהל מכל שיח עם אישה, עובד קשה ומעריץ את הילדה הפטפטנית שהגיע בטעות לחייו. התבלטתי ביני לבין עצמי האם מרילה נוהגת בחוכמה בקשיחות ומציאותיות שלה מול אן החולמנית וחשבתי שהניגודיות בין השתיים תרמה לאן יותר מאשר הזיקה. הרבה דברים נפלאים אפשר לומר על הדמויות השונות והעלילה של הספר האלמותי הזה. אני חושבת שבעיקר אהבתי לראות את היופי של העולם דרך עיניה של הגיבורה ואת טוב ליבם של אנשים. במציאות בה קשה להיות אופטימי לפעמים, זו הייתה מנה הגונה של שמחה ואף מוסר השכל נפלא, כפי שאן עצמה אוהבת להכניס בסיפוריה.