הדבר הנכון

את "הדבר הנכון", ספר הביכורים המרשים של גל ליבר, יזמית תרבות רבת פעלים, זכיתי לקרוא כבר בגירסאות מוקדמות שלו וסיימתי לקרוא אותו שוב לאחר שיצא לאור ב"עברית" לאחר שנערך בחוכמה ע"י ליאת לב-רן. חייב להגיד שהצלחתי שוב להתרגש.

אולי כי לא מדובר ברומן רומנטי קלאסי. הוא פועל נגד חוקי הז'אנר. הוא לא קיטשי, הוא לא מתחנף והוא מערב סוגיות כמו הטרדה מינית. ועם כל זה הוא מצליח למתוח, לסחוף, להסעיר ובחציו השני אף להשאיר אותך כמעט בלי אוויר, ולעזאזל אני בכלל בן שזה לא הז'אנר שהוא קורא (אם כי צופה בנטפליקס עם בת הזוג). הספר הוא מבדר, אבל גם לוקח את עצמו ואת הקוראימות שלו ברצינות. הוא בנוי היטב בלי להשאיר קצוות פתוחים והדמויות מנומקות וחיות.

הדבר היחיד שהפריע לי בספר באופו אישי, כגבר, או יותר נכון כאיש משפחה: שני הגברים בסיפור (הבעל ומושא התשוקה) מוצגים כמי שלא משקיעים מספיק בבית ובילדים ואישית זה הזכיר לי אי אלו מחלוקות מהעבר הרחוק ככה שאוטומטית רציתי לקפוץ להגנתם... לא משנה, מניח שלקוראות זה לא אמור להפריע.

תובנה שהגיעה אליי בקריאה הזאת היא הגאונות בה גל הצליחה לברוא מעין רומן ויקטוריאני שמתקיים בתל אביב החילונית של זמננו.

הרי הרומנים של פעם היו בנויים על המתח בין התשוקה ובין מה שאסור באיסור חמור ויצרו שילוב מנצח של דרמה ואירוטיקה.

מה עשתה גל? לקחה שתי דמויות של נשואים עם ילדים, דאגה שיהיו ביניהם יחסי מרות, הכניסה נושאים שקשורים ל-ME TOO כחלק מהעלילה ודאגה ללבות לאט לאט את הסקרנות של האחד כלפי השנייה. איך מתמודדים בתוך סיר הלחץ הזה? תצטרכו לגלות לבד.

מבטיח לכן (ולכם) שתחשבו על הספר הזה עוד המון זמן אחרי שתסיימו אותו. זה מה שקרה לי וזה לא קורה הרבה, ובטח לא בספרים מהז'אנר הזה.

נתחיל בגילוי נאות מתבקש: גל ליבר היא חברה אהובה במיוחד. נהיינו חברות עקב היותנו סופרות, והיא אפילו אירחה אותי עם הפרטנרית המהממת שלה – ליאת לב רן – בפאנל "סליחה על השאלה" כייפי במיוחד בבית יד לבנים בתל אביב אותו היא הנחתה.

אז גם שמעתי לראשונה על הספר שהיא עומדת להוציא לאור, ואפילו ראיתי סקיצות של הכריכה המינימליסטית והיפיפייה.

ועכשיו לסקירה:

"הדבר הנכון" מספר על ליבי, חכמה, יפה, מקצועית מאד בעבודתה, רעייה ואמא. מאד אמא. כזאת שקצת הוכרעה כבר על ידי האימהות, כזאת שהאימהות כבר מגדירה אותה. היא מניקה את בנה הפעוט, מטפלת בשני ילדיה הגדולים יותר, מתקתקת ארוחות ערב וקיפולי כביסה וסידורי בית ואמבטיות וניקיונות, ומנסה לתחזק את מה שנותר מהזוגיות עם אהוב נעוריה נועם, לו היא קוראת נון. ליבי מותשת, עייפה, מאוכזבת מנועם שלתחושתה לא מפגין כלפיה מספיק אהבה ורגישות ובטוחה שעשתה רושם ראשוני נוראי על עומרי, המנכ"ל החדש.

רק שעומרי, המנכ"ל החדש, נפעם מליבי בפעם הראשונה בה הוא פוגש בה, כשהיא נראית לו כמו פייה מספרי הילדים שקרא לבתו לפני השינה. ליבי לא עוזבת את מחשבותיו, גם כשהיא מרגיזה אותו, גם כשהיא מפתיעה אותו באובר רגישות או להבדיל - במקצועיות שלה, גם כשהיא מסרבת להישאר עד מאוחר כי עליה לאסוף את הילדים מהגן – הוא לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה.

הספר עוקב אחרי מערכת היחסים המורכבת שנרקמת בין עומרי לליבי, שניהם נשואים והורים לילדים, הוא הבוס והיא העובדת, ושניהם נמשכים זה לזו. האם ילחמו ברגשותיהם, האם יתכחשו להן? או שמא יקפצו ראש לתוך הלהבות? ומהו הדבר שנכון לעשותו? בעיקר כשתכף מתקרבת נסיעה משותפת ללונדון, בה ישהו רק שניהם לבדם.

הספר כתוב בצורה יפיפייה, בשפה כמעט פיוטית, עם דמויות מורכבות, מעוררות הזדהות ואנושיות להפליא. המשכתי לחשוב עליו זמן רב לאחר שסיימתי לקרוא אותו. אין פלא שהוא זוכה להצלחה גדולה כל כך, להמוני הסקירות ולביקורות המטורפות שיש עליו ב"עברית": כמעט 300 דירוגים!

עומרי וליבי הם שניהם הגיבורים, והדבר מאפשר לנו להזדהות עם שניהם ולקבל תמונה מורכבת יותר של הדילמות אל מולן הם ניצבים. למרות שעומרי הוא דמות עגולה, מקסימה ואפילו טראגית מעט, מצאתי את עצמי מזדהה הרבה יותר עם ליבי. יתכן שהסיבה לכך היא שאחד הדברים שאני הכי התחברתי אליהם בספר הוא תיאור הדבר הזה שנקרא "אימהוּת". העייפות, התסכול, האכזבה, הדרישות הבלתי נגמרות, הניסיון לג'נגל בין הכל, הכמיהה לרומנטיקה, התחושה שזר לא יבין זאת, גם אם הוא בן זוג או בוס. ומצד שני: האהבה חסרת הגבולות אל הילדים שלך ומהם, ההתמסרות, הנתינה, ההעצמה שחוויית האימהות מעניקה, ובכלל: הורות.

הספר עוסק בנושאים מורכבים ומרתקים, כמו ההבדלים בין המינים, ויתורים והקרבות, חוסר תקשורת בין בני זוג, פגיעה מינית ועוד ועוד.

ממליצה בחום ומכל ליבי, ואיזה כייף שיש לי חברות כל כך מוכשרות.

הדבר הנכון / גל ליבר

הוצאת אודם ספרים

309 עמודים.