
היררכיה של כאב
"את ההחלטה לעזוב אותו קיבלתי בפעם הראשונה לפני שלוש שנים בדיוק, כשסתיו שפיר קראה לצדק חברתי. הבעיה היא שהרבה דברים יכולים להשתנות אחרי שמחליטים משהו. החלטה היא חמקמקה, נכונה רק לרגע שבו התקבלה. כמו צורה של ענן – אם הרשית לעצמך למצמץ, השוליים שלו כבר נוזלים לצורה אחרת או מתאיידים כאילו לא היו מעולם. והחלטה בסדר גודל שאני קיבלתי צריכה להתבצע מיד כשרואים את התמונה המדויקת, כי זה כל כך קשה, לפעמים הכול מיטשטש והגבולות לא ברורים. ולפני שלוש שנים ראיתי הכול בבירור, בלי ערפל."
שירה היא דוברת בית חולים שמפנטזת על הרגע שבו תצליח לעזוב את בעלה. נטלי, גיסתה, מתמודדת עם פוסט טראומה מן הפיגוע שממנו ניצלה לפני עשרים שנה. תהילה היא רפלקסולוגית עיוורת, שמסתירה יותר מסוד אחד. לשלושתן תחושה משותפת: משהו לא עובד. סיפוריהן משתרגים זה בזה בתרכובת של פחד, אשמה והסתרה.
שרון שפיר משרטטת ביד אומן סיפור עדין על כאב ועל החלמה. על האופן שבו החברות והאהבה יכולות לשבור גם את הסיפורים הכי עמוקים שאנחנו מספרים על עצמנו. ועל הרגע הזה שבו לא נותרת ברירה, וצריך להוריד את המסכות.
על המחברת
שרון שפיר היא עורכת דין. היררכיה של כאב הוא ספרה הראשון.
ספר המציע מבט עמוק ואנושי על מורכבות החוויה הנשית, דרך סיפורן של שלוש נשים המתמודדות עם כאב פנימי וחיפוש אחר שחרור.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
כשנתקלתי בכריכה של "היררכיה של כאב", הייתי חייב להשיג אותו. סופרים, סופרות וגם חלק מההוצאות מפספסים לפעמים את החשיבות של כריכה שעוצרת אותך ומכריחה אותך להפוך ולהציץ בתקציר. ולא, זה לא בגלל הגב החשוף, אלא בגלל התחושה שהוא מעביר. של מישהי שעול העולם כולו מונח על כתפיה. ולאן היא אמורה להמשיך מכאן?
רק לאחר קריאת הספר, הבנתי שהכריכה יכלה באותה המידה להתאים לכל אחת מהגיבורות שבו.
הספר מציג שלוש גיבורות שונות שעולמן ומסען משתלב זה בזה באופן מופתי. כל אחת מקבלת בתורה פרק מנקודת מבטה ונקודות הממשק ביניהן הן בהחלט אחת מחוזקותיו של הספר והוכחה לתכנון מצטיין מצד המחברת והעורכת.
שירה היא דוברת מצליחה ומוערכת בבית חולים גדול. היא נשואה לג'וני שמעריץ את האדמה עליה היא דורכת ואמא לשני ילדים. היא גם ג'ינג'ית מתולתלת שזו בכלל נקודת בונוס. אבל שירה לא יכולה לשמוח בחלקה כשהיא מתבוססת בשאריות של מה שפעם היה זוגיות למופת. האהבה של שירה לג'וני קמלה ועליה להחליט מתי ואיך להיפטר מהגופה.
תהילה היא מטפלת עיוורת שמתחילה לעבוד בקליניקה כרפלקסולוגית. לא תתפלאו לגלות שמבעד לעיוורון שלה היא מצליחה לראות דברים שאחרים מפספסים. תהילה מקבלת בהכנעה את מגבלותיה, אבל מסתירה סודות אפלים בעברה והדברים רק מסתבכים כשמחזר אחריה מיכאל, גבר עיוור מלידה.
נטלי היא שורדת פיגוע שלא באמת הצליחה להמשיך הלאה מאותו יום ארור ששינה את מסלול חייה לנצח. היא נמנעת מזוגיות, ילדים ולמעשה כמעט מכל קשר חברתי. כשהפלשבקים שבים והופכים את חייה לעוד יותר בלתי נסבלים, עליה להתמודד אחת ולתמיד עם השלדים שבארון ולבחור אם לחיות בעבר או בהווה.
אני מוכרח להודות שהשם "היררכיה של כאב" הרתיע אותי. מי רוצה להעביר ערב שבת עם ספר על אנשים כאובים? מסתבר שאני...
עבר זמן רב מאז שנתקלתי בספר שכתוב בצורה כל כך קולחת, משכנעת, סוחפת וכזו שחייבה אותי להמשיך ולגלות מה עלה בגורלן של כל אחת ואחת מהדמויות.
שמו של הספר מגיע עם סתירה מובנית. הרי אין באמת היררכיה לכאב. לא סתם נאמר -
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה."
אין היררכיה לאומללות, ומסתבר שגם לא לכאב.
מה אהבתי בספר?
+ כתיבה מופלאה, ציורית, על סף השירה. מרגישים את הזמן שהושקע בכל משפט ומשפט ובכישרון רב.
+ היצירתיות. הספר מכיל כמה וכמה הפתעות שלא אחשוף מפאת ספויילרים. רק אציין לטובה את המחשבה היצירתית שמאחוריהם.
+ הישראליות. הספר כל כך ישראלי עד שאני צופה קושי בתרגום שלו. בעיה (פתירה) לסופרת, אך הנאה צרופה עבור כולנו. אני אוהב ומעריך פרוזה שנוגעת במקומיות ולא חוששת מלשלב אותה בעלילה.
מה היה חסר לי?
+ אפילוג. רוצה עוד מהדמויות וממה שקרה להן אחרי סוף הסיפור.
שאלתי את שרון על ההשראה לספרה, ולדבריה, "החיים שלי ושל הסובבים אותי, אני חושבת שקצת כמו במפץ גדול שבו שוברים חיים לרסיסים קטנים, אז רסיסים נלקחו לדמויות שונות ונרקמו סביבם סיפורים. טוב לב ואנשים מיוחדים מרגשים אותי, עמותת ער"ן שהתנדבתי בה, ובעיקר עולם הרפואה המשלימה."
לסיכום, אחד מהספרים הטובים ביותר לשנת 2025, ואני קובע זאת כבר בתחילת פברואר. חכו לסוף השנה ותבדקו אותי. מומלץ בחום.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: