הלילה אני בוערת (המכשפות מהאלסטט 1)

"הלילה, אני בוערת" מאת קתרין ג' אדמס, בתרגומו של תומר בן אהרון, שיצא בהוצאת הכורסא, הוא ספר פנטזיה רומנטי. המון פנטזיה.

בדרך כלל אני לא אוהבת לקרוא ספר ראשון בטרילוגיה ואז להמתין עד שיתרגמו את הספרים הבאים. להיכנס לעולם של קסמים ומכשפות, להיקשר לגיבורה אמיצה ומקורית, ולהישאב לסיפור מותח עד ש... ההמשך יבוא. אבל כבר מהרגע הראשון נשאבתי לעולם שבו מכשפות נשרפות על המוקד מדי לילה כדי לשמור על האיזון בין עולם החיים לעולם המתים. זו נקודת פתיחה מקורית ומסקרנת.

הגיבורה, פני – נכדתה של ראש המסדר – יוצאת לחפש את אחותה שנעלמה, ומגלה שהאמת שעליה גדלה רחוקה מאוד ממה שחשבה. וככל שהיא חושפת עוד ועוד סודות, היא מבינה שלא רק משפחתה נמצאת בסכנה, אלא העולם כולו. פני היא גיבורה עקשנית, אמיצה ופגיעה במידה הנכונה. הבחירות שלה מרגישות אנושיות גם כשהן מתקבלות בעולם שבו הקסם שולט. הספר מוגדר כפנטזיה רומנטית, ואכן יש בו סיפור אהבה, אבל הוא ממש לא לב העלילה אלא חלק ממנה. אז אם אתם מחפשים רומן לוהט – אלה לא הלהבות הנכונות.

לקח לי זמן להבין את העולם שאדמס בונה. את מערכת הקסם המורכבת, את ההיררכיה במסדרי המכשפות, את הפוליטיקה הפנימית ואת מארג הכוחות. אבל ככל שהעלילה מתקדמת, עוד ועוד חלקים מתחברים לתמונה אחת גדולה, והסקרנות רק גוברת. כמו בכל פנטזיה טובה, גם כאן המציאות מתהפכת שוב ושוב: מי שחשבתי שהוא "טוב" מתגלה כבוגד, ובין ה"רעים" מתחילים להופיע סדקים של אנושיות ותקווה. גם בסיום הספר לא הרגשתי שאני מבינה לגמרי את המעבר בין עולם החיים לעולם המתים, אבל זה לא פגע בהנאה שלי מהקריאה. אהבתי במיוחד את התיאורים החושיים שבספר. למרות שהעולם באלסטאט נטול צבעים, הגיבורה מזהה אנשים לפי הריח שלהם, ומתגעגעת לצבעי ילדותה – הכפר, עץ הדובדבן, הפרחים ועוד.

כדאי גם לדעת שזה אינו ספר פנטזיה קליל. יש בו תיאורים של שריפה, מוות, אלימות, אובדן ומניפולציות רגשיות, כך שמי שרגיש לנושאים האלה כדאי שייקח זאת בחשבון.

אם אתם אוהבים פנטזיה אפלה עם מכשפות, עולם קסום עשיר, מרד נגד הסדר הקיים, טוויסטים, מעט רומנטיקה והרבה מסתורין – יש סיכוי טוב שתיהנו ממנו מאוד. אומנם לקח לי זמן להישאב אליו, כי העולם שאדמס יוצרת עשיר ומורכב, אבל בשלב מסוים מצאתי את עצמי במתח, מאחלת הצלחה לגיבורה הג'ינג'ית בעולם השחור-מוזהב שבו היא חיה.

ועכשיו לא נותר לי אלא להמתין בקוצר רוח לתרגום הספר הבא.