המשוואה של דנטה

*אז… מה נשמע יותר מושלם משילוב של מדע בדיוני, פנטזיה, צפונות התורה וסודות היקום?*

יישר כששמעתי על הספר נדלקה סקרנותי, כי זה נשמע בדיוק השילוב שיכול לעניין אותי!

בקיצור נמרץ, הספר מתמקד בדמותו של אהרון הנדלמן, יהודי תמהוני קמעא, שעוסק בצפונות התורה, משמע - כל מיני דילוגים של אותיות שיוצרות צירופים של שמות, תאריכים וכיוצ"ב שמרמזים על העבר או העתיד. והוא כזה ביומיום שלו שחוק בין המחויבות שלו ללמד בכולל, שנשמע שפחות מעניין אותו בתכל'ס, לבין להמשיך להתעסק בשיגעון שלו לצירופים שהוא מוצא בטקסטים התנ"כיים.

ואיכשהו הכל מתחבר לשאלת היקום, ושאלת טוב ורע בעולם, ודברים שהם באמת מאוד מסקרנים ומעוררים את הדמיון. והצירופים גורמים לו להתחקות אחר דמות כלשהי, ונפתחת תעלומה נוספת. ומסתבר שבעולם מקביל יש גם חוקרת בראשית דרכה האקדמית ועוזר המחקר שלה, שמנסים לפתור תעלומה מדעית במעבדה, על גבול הלא-לגמרי-אקדמי-סמי-מחתרתי-שראש-החוג-לא-יגלה, והממצאים שלהם מובילים אותם איכשהו להתחבר לאותו איש יהודי תמהוני. והכל מסתבך ביחד, ואז גם מתחבר ביחד למסע משותף שלהם בגרמניה (מי אמר שואה ולא קיבל?), ומתפצל אח"כ לעולמות מקבילים (מי אמר מד"ב ולא קיבל? ואני לא זוכרת כבר באיזה שלב נכנס הפנטזיה, אבל זוכרת שאמרתי לעצמי - איזה קטע, זה ספר שיש פה גם מד"ב *וגם* פנטזיה, ואני רואה שבאתר עברית זה מתואר כשניהם, אז מקווה שזכרתי נכון), והכל מתחבר ואז נפתר איכשהו. וזה ברמת העיקרון דיי מגניב.

*אז מה אהבתי? יש פה פוטנציאל.*

השילוב הזה של גם מדע עכשווי. שמשתלב עם מד"ב. עם נגיעות קלות של פנטזיה. גם חרדי תמהוני מירושלים. גם חוקרים מארה"ב. גם שאלת היקום. באמת שהרגיש לי שזה ספר שממש מסקרן אותי לקרוא.

*מה פחות אהבתי? את הביצוע.*

נתחיל קודם בטכני. הספר עבה. מאוד. 500+ עמודים. אני חושבת שעריכה טובה הייתה מקצצת חלקים נכבדים ממנו. ברמה הצורנית - הכתב קטן וצפוף. כשראיתי רק את הספר מבחינה צורנית, מודה שטיפהל'ה נבהלתי. אבל זה לא שאני לא קוראת ספרים ארוכים. אז זה לא באמת זה. פשוט גם כשהתחלתי, זה לא היה סוחף. למרות שהעלילה מאוד מפותלת, מאווווווד, לכיוונים שבעיניי היו מסקרנים ומפתיעים ממש (!!), עדיין - ההתחלה הרגישה לי מנומנמת משהו. לקח זמן עד שהרגשתי שהספר מניע. בהתחלה הייתי צריכה להכריח את עצמי לקרוא.

יש קטעים מאוד ארוכים שמתארים את הניסוי שהחוקרת עושה עם עוזר המחקר שלה. ואני האמת גיליתי לאחרונה שאני מאוד מתחברת לספרים שמכניסים תלמידי מחקר וחוקרים בראשית דרכם, כמישהי שבעצמה קצת בעולמות האלו. והתיאורי אוניברסיטה, יחסי מנחה-מונחה, יחסי אהבה-שנאה-קנאה בין קולגות, זה דברים שמסקרן אותי קרוא עליהם. במיוחד אם זה מתובל במד"ב / פנטזיה (סטייל: רוקחת הרפואות מסיילם, הדוקטורנט החבר של המכשפה העצלנית, ליל כל המכשפות שאני עוד מחכה לקרוא). אז פוטנציאל היה שם מבחינתי, בגדול. בפועל, התיאורי מחקרים שלהם הרגישו לי טו-מאצ'. יכול להיות שאנשים מתחומי מחקר דומים יסתקרנו יותר והקטעים האלו ממש ירגשו וידליקו אותם, אבל לי כקוראת שלא מהתחום המחקרי הזה, הרגיש שבכיף אפשר לקצץ מלא מהקטעים האלו. לצורך השוואה, בקטעי מדע באסימוב או מד"ב אחר שמשלבים יעני קצת הסברים סמי-מדעיים כזה, לא הרגשתי שזה מרוח ומוגזם.

יש קטעים גדולים של ציטוט מספר קבלי יעני. והציטוט עצמו (לעתים 3 עמודים ברצף) הוא בקו נטוי. אותי לימדו שקו נטוי בעברית זה דיי אאוט. אפילו ברשימה הביבליוגרפית בתחומים שלי - מה שבאנגלית מוטה, בעברית עושים בבולד. אז שוב משהו צורני-טכני, אבל זה ממש הציק לי בקריאה. וברובד התוכני, הקטעים האלו הרגישו לי כבדים מדי. הרגשתי שאני מכירה את המושגים (כל מיני ספירות, ועניינים כאלו), אבל לא מספיק כדי להבין אם אני קוראת שטויות או משהו עם נגיעת אמת. זה הרגיש מוזר לקרוא את זה. וזה כנראה כן מוסיף עוד רובד לעלילה, אבל מודה שבשלב מסוים רפרפתי על הקטעים האלו ופשוט דילגתי עליהם. באופן דומה אודה ואתוודה שאני מדלגת הרבה פעמים כשיש ספרים שמביאים ציטוט בתחילת כל פרק. אז אולי אני פה היוצאת דופן. אבל מבחינתי ברור לי שזה טקסטים שלא נמצאים סתם, וכנראה מוסיפים פה איזה רובד כלשהו לטקסט, אבל משהו בזה אישית פחות עובד לי עם הטקסטים האלו. (איך אתם עם זה?...)

עיצוב הדמות של החרדי התמהוני, הייתה לי סטריאוטיפית מדי וזה קצת עצבן אותי. אני בכוונה מציינת את זה, כי נגיד בעיניי הדמות של אופיר בחרשתא גם סטריאוטיפית בהגזמה (שזה אולי חלק מהחמידות שלה), אבל אם לא הייתי יודעת מראש הייתי מתחרפנת מזה, ובגלל שידעתי מראש מסקירות לפני שקראתי, זה היה לי ממש סבבה (ואם עוד לא קראתם בטעות - רוצו לקרוא).

*טריגרים:*

שואה. אונס (פעמיים). תיאורים קשים בכללי בחלקים מסוימים.

(* אזהרות לדוסים שזה משנה להם: יש כמה פעמים שם ה')

זה בתכל'ס בהרבה מובנים ספר שואה. ולא הייתי מוכנה לזה. היו שנים רבות, שכל חודש טבת + ניסן קראתי רק ספרי שואה. עבר לי. לא נוגעת בספרי שואה כרגע. ובטח אחרי ה-7/10 זה עוד יותר מציף. אני חושבת שהרבה ממה שהיה לי קשה עם הספר הזה, זה עוצמת הנוכחות של השואה בספר.

*לסיכום,* מקווה שהסקירה יצאה כמו שהתכוונתי. אישית לא כ"כ התחברתי לספר, אבל חשוב לציין, שאני לא חושבת שהוא לא טוב. גם יכול להיות שבתקופה אחרת, הקריאה בו היתה יכולה להרגיש לי יותר זורמת ופחות מכבידה. רוב הדברים שבגינם פחות התחברתי לספר, יכולים להיות בונוס לקוראים אחרים.

*מפרט טכני*

תרגום: נורית לוינסון. הוצאה: מודן, אופוס - מודן. מספר עמודים: 532 עמ' מודפסים