המשך הלאה - עלייתו ונפילתו של סיימון סנואו

סיימון סנואו נולד כדמות הראשית של פאנפיק אותה כתבה קאת, גיבורת הספר "מעריצה" של ראוול (שממש במקרה כתבתי עליו גם סקירה, קישור בסוף הפוסט). והאמת היא, שהקריאה של הספר קצת מזכירה פאנפיק. לא חס וחלילה מבחינת האיכות (הקריאה סוחפת וזורמת מאוד), אלא מבחינת העלילה.

הספר מתחיל בשנתו השמינית והאחרונה של סיימון סנואו בבי"ס ווטפורד לקסמים. סיימון וחברותיו פנלופה ואגתה צברו לא מעט קילומטראז' הרפתקאות. סיימון הספיק לפגוש את נבל הספר כבר כמה פעמים והוא יודע שהוא זה שנבחר להשמיד אותו. בקיצור, הרגשתי בהתחלה כאילו זרקו אותי לספר השביעי של הארי פוטר מבלי שקראתי את הספרים הקודמים…

לשם כך תחילת הספר עוסקת הרבה בהשלמת פערים והסברים, והספר מתקדם יחסית לאט. בערך בחצי הספר מתרחשת ההנעה המיוחלת, ומשם פשוט לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים.

אז כן, לגמרי כדאי לצלוח את ההתחלה לדעתי.

כמה דברים שממש אהבתי בספר:

1. בעולם הקסם שסיימון חי בו אין סתירה לטכנולוגיה וחיים מודרנים. הרבה מאוד מהקוסמים לומדים באוניברסיטה, משתמשים בטלפון ומחשב נייד וכו' וכו'. בבית הספר ווטפורד לצד השיעורים הקסומים יש גם שיעורים שאשכרה עוזרים לבוגרים בהמשך הקריירה שלהם.
2. לוגיקת הקסם ממש מגניבה - לחשים מבוססים על ביטויים שנשמעים בתדירות גבוהה, ולכן מתעדכנים ומתכתבים עם התרבות העדכנית. ממליצה בזמן הקריאה לעיין באינדקס הלחשים בסוף, שמציין את המקור באנגלית ללחש
3. העלילה מקורית ולא צפויה לדעתי ובאמת הופתעתי מהתפניות. 
4. הדמויות נהדרות. עגולות, שמחות, כועסות ומורכבות. 
5. מלא רפרנסים להארי פוטר כמובן.

גיל מומלץ: גיל 13+ לדעתי. יש נשיקות וליטופים, לא מעבר לזה. וכמובן כמו שאפשר להסיק מהכריכה, מערכת יחסים בין שני גברים.

הוצאת כנפיים - ספרים לילדים ולנוער כתר ספרים | תרגום: חנה לבנת | 518 עמ' | מרץ 2023

אמל"ק -

כששמעתי על הספר, שמעתי לא מעט את התיאור "הארי פוטר, רק אם הארי היה גיי". ובכן, זה כנראה נכון. וזה סיקרן אותי מאוד, הרי הארי פוטר זה החיים, וכל דבר שדומה לזה כנראה אמור להיות מוצלח.

אבל בדיעבד - הספר הזה הרגיז אותי מאוד.

הרגיז אותי הדמיון המוגזם להארי פוטר.

הרגיזה אותי מערכת היחסים בין סיימון לבאז.

אבל יותר מהכול הרגיז אותי שלמרות כל מה שהרגיז אותי, לא הצלחתי להפסיק לקרוא!

הדמיון להארי פוטר -

זה לגיטימי, בסופו של דבר, רבים מהילדים שגדלו על הארי פוטר, כותבים היום דברים בהשראת. אפשר לראות את זה ב"שומרת הערים האבודות" לדוגמה, אבל שם זה מעודן נורא לעומת מה שקורה כאן.

ילד מהעולם הנורמלי שלא ידע דבר על עולם הקסמים מגיע לבית ספר לקוסמים, שם מנהל בית הספר משמש לו כדמות אב, יש בבית הספר את רועת העיזים שהיא חברה מאוד טובה שלו, וסיימון והחברים שלו יושבים בצל עץ טקסוס. (כאילו, אפילו את העץ לא טרחת להחליף??)

כמובן שהילד הוא הנבחר.

לפי נבואה.

נו, באמת.

מצד שני חשוב לציין שהעלילה כאן שונה לגמרי בסופו של יום, ומערכת הקסם כאן שונה מאוד גם היא, ככה שזה לא לקרוא הארי פוטר מועתק עם שמות אחרים, אבל עדיין, אותי זה הרגיז.

מערכת היחסים של סיימון ובאז -

כן, יש בעולם סיפורי משונאים לאוהבים.

כן, הם נדושים כולם (prove me wrong).

אבל כאן לדעתי יש נרמול של התעללות, וזה הפריע לי מאוד.

לא אפרט יותר מזה כדי לא לספיילר, אבל רק אגיד שיש פה מבחינתי בעיה בדרך שהדברים מוצגים, וטריגר של מערכת יחסים מתעללת (באופן עקיף).

כניסה לעולם -

הספר מתחיל בשנתו השמינית (מתוך שמונה) של סיימון בבית הספר. ככה שכל החשיפה לעולם נעשית די בבום. הכול חדש לנו, אבל כבר לא חדש לסיימון. אנחנו כן מקבלים טיפה פלאשבקים וטיפה זוויות שונות שככל שעובר הזמן חושפים עוד, אבל הרגשתי מלא פעמים כאילו התחלתי לקרוא סדרת ספרים מהאמצע שלה, וחסר לי המון מידע על אותו עולם קסמים.

כמובן שאי-אפשר להכניס אותנו לעולם בבת אחת כדי לא להאביס אותנו במידע, אבל כאמור הרבה פעמים הרגשתי כאילו מישהו שכח שאני עוד לא מבין הכול, וזה טיפה הקשה עליי.

אבל למרות זאת -

הכתיבה של הספר סוחפת, מותחת, וזורמת מאוד. הספר מסופר מגוף ראשון של דמויות רבות מאוד בספר. כמעט כל דמות שהופיעה מתישהו בספר, גם תספר צד כלשהו של העלילה מתישהו. יש סצנות ספציפיות שמתוארות בו-זמנית מכמה נקודות מבט וזו זווית מרעננת שנותנת תמונה מלאה נורא מהר, וזה היה נהדר.

הספר לא חף מטעויות. הוא מסתיים נורא בפתאומיות (אפילו שרוב הנקודות נסגרות באפילוג, אבל כאילו, יכולנו לסיים את הספר כמה עמודים אחרי זה). יש בספר דברים שלא אהבתי בכתיבה כמו דברים שלא אהבתי ב'מעריצה' וכמו מה שפירטתי למעלה.

ולמרות כל אלו, נהנתי, ואני חושב שאני אפילו ממליץ עליו, פשוט לא מהסיבות שהמליצו לי עליו אחרים.