הנערה מבוסטון

הגיבורה והמספרת של הספר היא אדי באום, יהודייה חביבה בת 85, שמספרת את סיפור חייה לנכדתה אווה, בוגרת טרייה של אוניברסיטת הרווארד.

אדי נולדה בבוסטון ב-1900 כבת למהגרים יהודים מאירופה, הראשונה במשפחתה שנולדה בארץ החדשה. בבית המשיכו לדבר יידיש וגידלו אותה על הערכים מהמולדת הנושנה, אך אדי הייתה בת תקופתה מהרבה בחינות. דרך חוויותיה עולים נושאים שונים ומעניינים הקשורים לחיי מהגרים, אנטישמיות, מעמד האישה ועוד. יחד איתה הקורא עובר את מלחמת העולם הראשונה, מגפת השפעת של 1918, השפל הגדול ועוד. אהבתי את השימוש בתקופה ההיסטורית לא רק כרקע סתמי אלא ככוח מניע בחלקים מסוימים וגם למדתי לא מעט על התקופה ודברים שקרו או שהיו מקובלים בה.

הספר הוא מאוד נשי בהווייתו – החוויות שעוברת אדי הן בעיקרן חוויות של בנות אותה תקופה ולא של בני אותה תקופה – ואומנם הוא עוסק גם ביחסים בין נשים לגברים, אבל עיקרו יחסים בין נשים לנשים אחרות – אימהות, אחיות, חברות, מנטוריות, קולגות ועוד. מהרבה בחינות הספר הוא שיר הלל לחברות ואחווה נשית, אבל לא בקטע מוגזם, לדעתי.

אהבתי את העיסוק בצדדים קשים ולא נעימים ופחות מדוברים של החיים באותה תקופה – אפליה, הטרדה, הפלות לא חוקיות, תמותת תינוקות, עבודת ילדים, מעשי לינץ', הלם קרב, הפרעות נפשיות, חינוך מיני לקוי וגם יחסים בעייתיים בין הורים לילדים ולא מעט מוות.

אדי עצמה נפלאה. אחרי פרקים בודדים בלבד הרגשתי שמצאתי חברת נפש חדשה. תרמה לכך מאוד מקריאת הספר, שנשמעה באמת כמו זקנה יהודייה חביבה אבל עם פלפל. רציתי לאמץ אותה! אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התאהבתי ככה בדמות. ויחד איתה עברתי תהפוכות נפש – התרגשות וציפייה ועצב ואבל ואכזבה ואהבה – קשת שלמה של רגשות.

הסוף היה טיפונת קיטשי מדי לטעמי, אבל לא באופן שפגם בכל החוויה.

אני ממליצה על הספר במיוחד למי שחשוב להם לקרוא ספרים שבהם הנשים הן דמויות עגולות עם תחומי עניין שאינם כוללים רק גברים וקשרים רומנטיים. רוב הדמויות החשובות בספר הן נשים, והשיחות שלהן נסובות על כל נושא שבעולם – כן, גם על גברים ודייטינג ונישואים, אבל גם על ספרות ואמנות פלסטית ובחירות מקצועיות ובעיות חברתיות ועוד ועוד.

לסיכום, לא יצירת מופת אבל בהחלט ספר טוב ומעניין ונעים לקריאה, לא כבד אבל גם לא סתמי.