הרואה
הוספת ביקורת
ביקורות
ההייפ היה מוצדק. כל כאאאאך מוצדק!
הרואה הוא הראשון מתוך טרילוגיה (יובל בדיוק פרסמה שהחוזה על השלישי נחתם, הידד!!!) המספרת על תרזה (תרז) שגרה בשלווה עם אמה בארה"ב וחולמת להיות מתאגרפת. אבל כשהיא חוזרת לישראל כדי להשתתף בהלוויית אביה שנטש אותה לפני שנים, היא מגלה שהיא בעצם "הרואה" של שבט אנשי זאב, ושחייה – וחיי כולם בערך – בסכנה ענקית. וזה קורה בבאר שבע!!! כמה מגניב.
זהו ספר נוער בוגר, עם גיבורה חזקה ומיוחדת במינה שיש לה "כוח" ומייצר פנטזיה בתוך סביבה אורבנית מוכרת. זה קורה בבאר שבע וסביבתה, שהופכת להיות מעוז של אנשי זאב ויצורים מיתיים – כמה גאוני. מבחינתי זה היה תענוג ברמת ארון הבגדים בנרניה, סמטת דיאגון בהארי פוטר, הדלתות בלעולם לא עולם... כיף אמיתי. ואם מדברים על 'לעולם לא', לעולם לא אסתכל שוב על אנדרטת חטיבת הנגב באותה הצורה.
וזה אחד הדברים שהכי נהניתי ממנו בספר: העובדה שיובל כתבה על דברים שכולנו לוקחים כמובן מאליו, וטענה אותם במשהו אחר לגמרי. ברור שקומת המקלט באוניברסיטת בן גוריון היא בעצם המחלקה ללימודים אנימליים. כמה שזה נפלא.
בגזרת הרומנטיקה, הרואה מייצר משולש אהבה מעניין, עם דמויות עמוקות שקל להזדהות איתן. לי יש נטייה לבחור באנדרדוג, אז אני קצת בעד פלג. אבל די ברור לי (עוד לא קראתי את הספר השני) במי תרז תבחר בסופו של דבר. רמז: לא בפלג. אבל בסדר, גם יואב חמוד. ויש לו נחשי גומי.
ולסיכום:
ספר נוער משובח. כל כך נהניתי מקריאתו, וממש הצטערתי בכל פעם שנאלצתי להפסיק. דמויות חמודות, משולש אהבה, מתח ומסתורין ואקשן ו... כבר ציינו את אנשי הזאב נכון? שלא לדבר על זה שיובל אטיאס היא סופרת מתוקה, מקסימה, מפרגנת, יפה ומצחיקה.
אתחיל מהסוף, "הרואה" הוא ספר מצטיין בז'אנר. עד כה הספר קוטלג על ידי רבים כפנטזיה רומנטית עם דגש על משולש אהבה, ולדעתי זה רחוק מלהיות מדויק.
הספר הוא ספר התהוות, סיפור התבגרות ומסע קלאסי, אשר עשוי היטב ומשלב את חוקי הז'אנר עם בניית עולם טובה והמון יצירתיות וסקרנות מצידה של המחברת.
תרז היא נערה שמתגוררת, סליחה, מסתתרת בארה"ב עם אמה. היא עברה לשם כילדה כדי להתרחק מדניאל אלבז, אביה, שגר בדרום ומנהל מה שנראה, לכאורה, כמו משפחת פשע.
כשדניאל נפטר במפתיע, תרז מתבקשת להגיע לארץ להלוויה ולקריאת הצוואה, בה היא מגלה שהיא לא רק יורשת את כל הונו, אלא גם את הלהקה שלו - אבל תרז לא רוצה את הלהקה, היא אפילו לא יודעת לנגן!
היא מגלה במהירות שבלהקה שלה אין גיטרות וגם לא פסנתר, אלא זאבים, או יותר נכון אנימלים מחליפי צורה, והם לא היחידים. היא מתבקשת לקחת עליה את תפקיד "הרואה" שחוזה את העתיד ובכך יכול להגן על הלהקה ועל השבט כולו, אבל משמעות הבחירה היא למחוק את כל העתיד שדמיינה לעצמה במשך שנים. קל, זה לא יהיה.
המסע של תרז, נערה חמת מזג, עצמאית, חובבת אגרוף, עקשנית, נחרצת, אבל עדיין ילדותית לפעמים, הוא לא מסע סולו. יש סביבה דמויות משנה רבות, ביניהן יואב ("הבזרקר", מעין שומר ראש ויועץ שלה) ופלג (הצלע השלישית במשולש המפורסם, המגיע מלהקה עוינת של אנימלים). מצטרפים אליהם עוד אינספור דמויות מצוינות.
הדרך לשפוט את מלאכת בניית הדמויות של יובל היא בכך שכשכמה דמויות דברו, זיהיתי את הקול הייחודי של כל אחת ודמיינתי אותן בקלות. פלוס גדול!
הספר הוא הראשון בסדרת פנטזיה לנוער. הוא כולל נגיעות רומנטיות, אבל נקי מתיאורים מיניים (מקסימום נשיקות ועוד קצת). הוא מסתיים בסוף פתוח, סיכון לא מובן מאליו של הסופרת ושל ההוצאה, אבל אני שמח לעדכן שמהפידבקים החיוביים ומכך שיובל בעיצומו של תהליך כתיבת ההמשך, ניכר שלא רחוק היום ונגלה מה עלה בגורלה של תרז והחבורה.
פרט טריוויה קטן - מרבית אירועי הספר מתרחשים ב... באר שבע! קודם כל, שאפו גדול על עלילה שמתרחשת בישראל, ועוד בדרום שלרוב פחות מיוצג בספרות. בתור באר שבעי לשעבר, אני חותם על התיאורים המדויקים והנכונים. אהבתי מאוד!
שאלתי את יובל על מקורות ההשראה לספרה, ולדבריה "חברה שלי כתבה סיפור קצר על אנשי זאב אירופאים ונורא התלהבתי, ורציתי לשחק עם הרעיון של אנשי זאב גם. בסוף זה לא נשאר ברמת אנשי הזאב."
שאלתי את יובל כמה ספרים היא מתכננת בסדרה, והאם היא יודעת איך הסיפור יסתיים, ולדבריה "תכננתי טרילוגיה, היום אני כותבת את הספר השני ומקווה לסיים עד סוף החודש. אני יודעת מה קורה עם תרז בסוף ואיך היא מתפתחת, אבל אני לא יודעת בדיוק מה עומד לקרות בכל שלב בהמשכים, וזה חלק מהכיף של הכתיבה".
מומלץ בחום.
וואו מדהים, כתוב טוב והצליח לשאוב אותי לתוך הסיפור גם כשלא קראתי... קראתי מהר, רציתי להגיע לסוף אבל גם לא רציתי להפרד מהדמויות...
ממש התרגשתי עם הגיבורה הראשית, צחקתי, עמדו לי דמעות בעיניים, הצטמררתי...
במהלך הספר הגיבורה הראשית עוברת תהליך משמעותי.
נגמר בקליף האנגר רציני ועוד אחד ברקע...
קיצר ספר מעולה רוצו לקרא.
לראשונה, זה ספר שקראתי במודפס מזה זמן רב. וואו.
טריגרים: חטיפה (לנוכח ה7.10)
תכנים רגישים: יחסי מין פייד אאוט דה בלאק, להט"ב.
נתחיל מתקציר ודעה ואז תגלו לאיזה טים אני שייך.
תרז היא נערה צעירה הנשלחת על ידי אמה לישראל כדי לקבור את אביה שזה עתה מת. עם הגעה לישראל היא נתקלת בחבורה ססגונית של כמה וכמה אנשים, מגלה כמה אמיתות על עברה, ונקלעת למשולש אהבה. והכל קורה במקום הכי רחוק ממני – באר שבע. לא פחות.
מכיוון שאני לא מעוניין לדוש יותר מדי בתקציר שכן לדעתי הוא לא מייצג היטב את הספר אז אעבור ישירות לדעה שלי. והיא תהיה מלאה בספוילרים. מהנקודה הזו והלאה אני הולך לדבר על הספר בספוילרים. מי שעדיין לא קרא את הספר משום מה......תעשו לעצמכם טובה, ולכו לקרוא למען השם. תעשו טובה לעצמכם. הסיכום הסופי ללא ספוילרים יהיה אחרי הקו המקווקו השני.
**********************************************************************************************************************************************
אני רוצה להגיד תודה רבה. סוף סוף ספר נוער ישראלי שממש מציג דמות נשית פמיניסטית וחזקה שמחזיקה בדעה שלה ושלא מניחה לעצמה לעוף ברוח. אם כי פה ושם היו לה כמה נקודות "אופס איי דיי איט אגיין", אבל אני אסלח לתרזה. הכתיבה הייתה מצוינת. ההצגה של הדמות שלה הייתה מצוינת.
דמות הרעה המובילה – אהבתי את הטוויסט המפתיע הזה. לכאורה, זה היה אמור להיות צפוי מדי, אבל לא. אטיאס מפתיעה ונותנת דמות אחרת, תוך כדי שהיא מפתחת את זה יפה מאוד. זה לא קורה קרוב מדי לסוף, אלא ההתפתחות קורית כבר כ100 עמודים לסיום. היא נותנת לזה זמן לרוץ וממש מפתחת את זה יפה מאוד.
הרגשתי שהיו כמה דמויות משנה שהתבזבזו ממש בספר הזה מבלי שאדע מה הם עושים ומי הם בכלל – תאיר וניקוס למשל. לא הייתה להם התפתחות גדולה. איזי ודין גם לא היו מאוד מפותחים. אני מרגיש שאני מכיר יותר את ג'וני וזמן המסך שלו מועט מדי, אבל כל הזמן שהוא הופיע היה שווה פנינה. במיוחד הסצנה שהוא בישל פנקייק, או לפחות ניסה לבשל, וכולם ניסו להציל את תומר הקטנה מלאכול את הנזקים של ג'וני. ההתפתחות הקטנה לגבי ג'וני הייתה העובדה שהוא לא עושה עניין מזה שהוא ביסקסואל. מה שלא הבנתי ובצדק היה העובדה שתאיר פתאום הפכה למגעילה בחצי השני של הספר אחרי שרוב הספר בקושי הוזכרה – הייתה לצורך תקיעת טוויסט נוסף ובעיה נוספת בדרך של יואב ותרזה, אבל גם אחרי זה לא ממש היה סיבה נוספת. אלא אם יש לזה הסבר בספר הבא, הרגשתי שזה היה יותר מדי מוזר ולא הגיוני.
אהבתי את עמוד 258 – הסצנה שבה כולם הופכים את יואב לחפץ מיני. עם זאת, חשוב מאוד להיזהר כי בעידן המי טו, צריך להיזהר ולדעת איך לכתוב סצנות כאלה. אם זו סצנה קומית – אדרבא. אבל צריך לחשוב ולהיזהר.
וללב לבו של הספר – המשולש הרומנטי. נדבר על זה שיואב הוא גבר רעיל שלא תמיד משתלט על עצמו, ושמזל שתרזה תמיד מצליחה להבהיר לו מה היא רוצה? הבעיה היא כשמוסיפים לזה את פלג שהיה לו זמן מסך מועט מאוד בספר, ואז בעצם בקושי מכירים אותו. אוקיי, יש לו אבא מתעלל (נגיד....) ו...? קשה לי כשהדמות הגברית השנייה מופיעה מעט מאוד ואז הבחירה הראשונה הוא בעצם גבר רעיל עם נטיות להשתלט. אז בגלל זה אני לא אהיה בטים של אף אחד מהם.
במקום זאת, אני בטים של ג'וני ותומר. לא קשה לנחש למה. ג'וני אוהב אוכל, גברים ונשים לאו בהכרח בסדר הזה, ותומר אוהבת להיות חמודה. זהו.
**********************************************************************************************************************************************
כתיבה סוחפת, מרתקת, היה קצת חסר לי הומור פה ושם, והיו כמה טעויות הדפסה שאני לא זוכר באיזה עמודים הם אבל זה לא הפריע לי לקרוא את הספר.
ועכשיו – מחכים לספר השני. לעזאזל. הקליפ האנגר הזה לא מתאים לי בכלל.