הרואה

ההייפ היה מוצדק. כל כאאאאך מוצדק!

הרואה הוא הראשון מתוך טרילוגיה (יובל בדיוק פרסמה שהחוזה על השלישי נחתם, הידד!!!) המספרת על תרזה (תרז) שגרה בשלווה עם אמה בארה"ב וחולמת להיות מתאגרפת. אבל כשהיא חוזרת לישראל כדי להשתתף בהלוויית אביה שנטש אותה לפני שנים, היא מגלה שהיא בעצם "הרואה" של שבט אנשי זאב, ושחייה – וחיי כולם בערך – בסכנה ענקית. וזה קורה בבאר שבע!!! כמה מגניב.

זהו ספר נוער בוגר, עם גיבורה חזקה ומיוחדת במינה שיש לה "כוח" ומייצר פנטזיה בתוך סביבה אורבנית מוכרת. זה קורה בבאר שבע וסביבתה, שהופכת להיות מעוז של אנשי זאב ויצורים מיתיים – כמה גאוני. מבחינתי זה היה תענוג ברמת ארון הבגדים בנרניה, סמטת דיאגון בהארי פוטר, הדלתות בלעולם לא עולם... כיף אמיתי. ואם מדברים על 'לעולם לא', לעולם לא אסתכל שוב על אנדרטת חטיבת הנגב באותה הצורה.

וזה אחד הדברים שהכי נהניתי ממנו בספר: העובדה שיובל כתבה על דברים שכולנו לוקחים כמובן מאליו, וטענה אותם במשהו אחר לגמרי. ברור שקומת המקלט באוניברסיטת בן גוריון היא בעצם המחלקה ללימודים אנימליים. כמה שזה נפלא.

בגזרת הרומנטיקה, הרואה מייצר משולש אהבה מעניין, עם דמויות עמוקות שקל להזדהות איתן. לי יש נטייה לבחור באנדרדוג, אז אני קצת בעד פלג. אבל די ברור לי (עוד לא קראתי את הספר השני) במי תרז תבחר בסופו של דבר. רמז: לא בפלג. אבל בסדר, גם יואב חמוד. ויש לו נחשי גומי.

ולסיכום:

ספר נוער משובח. כל כך נהניתי מקריאתו, וממש הצטערתי בכל פעם שנאלצתי להפסיק. דמויות חמודות, משולש אהבה, מתח ומסתורין ואקשן ו... כבר ציינו את אנשי הזאב נכון? שלא לדבר על זה שיובל אטיאס היא סופרת מתוקה, מקסימה, מפרגנת, יפה ומצחיקה.

בעת כתיבת הסקירה, קראתי את הספר מזמן (לפני שנה וחצי), ואת השני גם (לפני שנה וחודש, בערך), אז היה לספר הרבה זמן לשקוע, בניגוד לרוב הסקירות שנכתבות מעט אחרי הקריאה.

בנוסף אגיד שאני מאוד אוהבת את יובל כאדם, והשתתפתי באירועים שלה באייקון/עולמות אך אני לא משתדלת שלא לתת לזה להשפיע על הסקירה שלי.

הרואַה הוא ספר נוער. אני לא נוער, ולמרות שאני קוראת ספרי נוער מפעם לפעם, רוב הספרים שאני קוראת הם ספרי מבוגרים. לכן, חלק מהדברים שפחות אהבתי בספר, הם קשורים לכך שאני באופן טבעי פחות מזדהה עם רחשי הלב של הדמויות.

בתור דוגמה, יש שלב שבו אחת הדמויות צריכה לבחור בין "הגורל" שלה, שנכפה עלייה, למה שהיא רוצה. וזה ברור כי זה ספר, שהיא תבחר בגורל שלה. אני מאוד מעריכה שהיא לא פשוט זרקה את החיים שלה בצד כי זה לא אמין, אבל הדרך שבה זה קרה... לא התחברתי. היה מאוד ברור לדמות שהיא תחזור לחייה והיא מתעלמת מהגורל, גם אחרי שהיא גילתה עליו. ההתעקשות הזו שלה, היא זו שנראתה לי ילדותית. אז כן, זה מתבקש שילדים בני 17 הם, ובכן, ילדים ולכן ילדותיים, אבל לי זה קצת פגם בהנאה מהספר.

אני חושבת שהדבר היחיד שידעתי עליו לפני שקראתי היה שהוא מועמד לפרס גפן. אז קראתי ממש בלי לדעת מה לחפש, איזה אלמנטים וטרופים, וטוב שכך, כי אולי אם הייתי יודעת הייתי מוותרת עליו, וחבל כי זה ספר נהדר ורווי אקשן.

בדרך כלל כשאני קוראת ספרים, אני מתמקדת בדמויות. פה, אולי בגלל שחוויתי ילדותיות מצד חלק מהדמויות, ממש התמקדתי בעלילה ובאקשן, שהיו מעולים. היחסים בין הדמויות הרבה פחות עניינו אותי מאשר העלילה הראשית, ולא הרגשתי שזה דבר רע עד שגיליתי שמצוין ממש בשורה הראשונה בגב הספר שיש פה משולש אהבה. כלומר, הבנתי שקיים המשולש, בערך, קיבלתי רושם ששני הבנים רוצים אותה והיא לא רוצה אותם בחזרה (#טיםטרז והתאוריה שאימצתי לאחרונה, שלא אפרט כי ספוילרים אבל מי שיודע יודע....), אבל לא חוויתי את זה כחלק מהותי בעלילה. שוב, אני מאוד שמחה שלא אמרו לי שזה יהיה, כי יובל באמת כותבת סצנות אקשן מותחות בצורה נהדרת, וגם מתייחסת לנושאים קשים בצורה מאוד רגישה. אני לא אוהבת לכתוב טריגרים בסקירות כי עבורי אלו ספוילרים (אני חושבת שנהדר שאחרות כותבות, כי אנשים אחרים זה יכול להציל ממש), אבל אחרוג מעט ממנהגי כדי להגיד שיש בספרים נושאים לא פשוטים כמו מוות והתעללות (ועוד טריגרים נוספים, הזכרתי את אלו שמופיעים מוקדם יחסית), אבל הספר עוסק בהם בצורה רגישה ונעימה, שבאמת לדעתי יותר עוזר ללמוד על התמודדות עם אותם מצבים קשים ויציאה מהם, מאשר שימוש שנועד לקדם עלילה. בסוף, זה ה-יתרון של ספרי נוער בעיניי. הם באים לדבר בגובה העיניים אך בצורה אחראית על נושאים שלא תמיד יש עם מי לדבר עליהם. לא לכולם יש מבוגרים מיטיבים בחיים ואני מקווה שהספר יצליח להיות מקום כזה עבור נערים.

דירגתי 4 ולא 5 כוכבים בעיקר בגלל הדמויות הילדותיות וגם בגלל הבחירה לשווק את משולש האהבה כמוטיב מרכזי. אני לא חושבת שאלו דברים שיפריעו לכל הקוראים ובפרט לקוראים שהם יותר קהל היעד ממני.

אם מישהו במקרה קורא את זה ומתלבט אם להמשיך לספר הבא בסדרה – כן. אמנם "הרואה 3" עוד לא יצא (ויובל אמרה לא לקרוא לו "הקרב האחרון" אז אני מנסה להיגמל), אבל "שם הטוטם" הוא המשך נהדר שאף מתעלה על הרואה.

הרואה - יובל אטיאס

סדרה: הרואה

איור כריכה: יניב שמעוני

כנרת זמורה דביר, 2023, 400 עמ'.

ז'אנר: נוער בוגר, רומנטזי, אקשן.

🐺🥊🐻

נתחיל מזה שהתקציר ממש חוטא לספר, הוא בכלל לא מדוייק!!

בגלל הסקירות שקראתי בקבוצת הפייס המלצות אמיתיות על ספרים שהשוו את הספר לדמדומים קצת חששתי, אבל בתיכון כשקראתי את דמדומים דווקא אהבתי (אבל מסכימה עם דעות הנגד, מצד שני לא רוצה לקרוא אותו שוב, מעדיפה להשאר עם החוויה הטובה) אז בכל זאת באתי לספר בציפייה וטעיתי, הוא טוב עשרת מונים מדמדומים, זה פשע להשוות בכלל!!

יובל בנתה עולם שלם עם הסטוריה והכל..

אין ממש משולש אהבה.

גם מאוד אהבתי את תרז!!

גיבורה חזקה שלא מוותרת על העקרונות שלה.

למרות שהיו לה מעט נפילות בהקשר הזה. אבל היא עדיין גיבורה חזקה שלא רואים הרבה בנוף ספרי הנוער, זה פלוס ענק לספר!!

זה גם לא אנשי זאב, אנשי זאב משתנים רק בירח מלא (כמו לופין 😍 למשל), פה זה יותר שינוי צורה והם משתנים מתי שהם רוצים, אמנם בדמדומים זה הוגדר כאנשי זאב, אבל גם שם זה היה שינוי צורה.

אז אחרי כל ההקדמה - חפירה הזו, שנתחיל בסקירה האמיתית? 😁

🐺🥊🐻

העלילה מסופרת מנק' מבטה של תרז (או בשמה המלא - תרזה) נערה בת 17 שחיה עם אמה באית'קה בניו יורק, היא חולמת על קריירת אגרוף, לשם כך היא צריכה להתאמן לקראת תחרות כפפת הזהב שתערך בניו יורק. אבל שיחת טלפון לא צפויה מעו"ד מישראל מבשרת לה שאביה שנטש אותה ואת אמה כשהייתה בת 8, נפטר והיא צריכה להגיע לצוואה.

אחרי וויכוח קצר עם אמה היא מוותרת וטסה לארץ.

היא מגלה שאביה היה ממש מליונר והוריש לה מליונים, אבל גם הוריש לה להקה, ולא, זו לא להקת מוזיקה כמו שהיא חושבת בהתחלה.

כמו שאפשר להבין מהכריכה מדובר על להקת זאבים שאביה היה הראש שלהם, ואם נדייק, הוא היה הרואה.

אבל תזכרי שרק בגלל שמשהו נשמע מוזר, זה לא הופך אותו לפחות אמיתי.

🐺🥊🐻

קצת הפריע לי שההיסטוריה והמושגים של האנימלים (האנשים שמשנים צורה. אין רק זאבים, יש עוד כמה שבטים של חיות אחרות) הייתה דיי בהתחלה כי קצת הלכתי לאיבוד, מצד שני לא היה לי כח לקרוא שוב, אז פשוט שאלתי את יובל בפרטי והיא הסבירה לי בקצרה, אבל אולי אם זה היה בהמשך הספר, זה היה מובן יותר אחרי הכניסה לעולם..

ממש אהבתי שלמרות שהספר מתרחש פה בארץ ויש דמויות שוליות ערביות למשל אין שום אזכור פוליטי, הכל בבועת הפנטזיה של העולם שיובל יצרה וזה בדיוק מה שאני מחפשת בספרים שלי - אסקפיזם.

בכלל לא הפריע לי שיש אזכורים לערים בישראל, בעיקר ב"ש וצפת.

אני בקושי מכירה את צפת ואת ב"ש בכלל לא מכירה, אז זה זרם לי ממש בעניין הזה.

היה גם אזכור חמוד ומשעשע להארי פוטר:

"מספיק נער מבולבל אחד שיגיע לעיר הגדולה, וכל העולם האנימלי ייחשף. פה זה לא הקוסמים שעוברים ברציף הבלתי נראה ומוחקים לאנשים זכרונות." היא מנפנפת בידיה בזלזול.

ועוד ציטוט משעשע במיוחד:

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, האמן שאפשר לתקן."

"השיעורים האנימליים משתלמים, מה?"

חיוך קטן מפציע על פניו.

"מה?"

"הפתגם הזה, זה משפט אנימלי ידוע."

אני מקמטת את הגבות. "לא, זה לא. זה רבי נחמן מברסלב."

קטעי האקשן היו מעולים!!

🐺🥊🐻

יואב.. יואב היה ממש חמוד!!

עד שלב מסויים שהוא קצת הרגיז אותי, אבל בהמשך הוא הסביר את העניין ודיי סלחתי לו.

🐺🥊🐻

הכריכה מהממת!! 🤩

בגלל זה יש קרדיט למאייר 😁

כמה הכריכה יפה?

כשנסענו שבת אחת למשפ' שלי הראתי לאחים שלי את הספר (הייתי לקראת להתחיל אותו, אז לקחתי אותו איתי) וסיפרתי להם שההשקה הייתה בשבוע הספר והתלהבתי..

ואחי שאל אותי מתי הספר יצא בחו"ל, אז עניתי לו שעוד לא והספר ישראלי.

מה שכן, היה לי טיפה מוזר שרק הראש זאבי וכל השאר גוף אדם, ואם אפשר לחפור ולהציק לסופרת אז למה לא? 😜

קיצר, יובל כתבה שזה כדי שהכריכה תשדר פנטזיה וגם את החלק הרומנטי.

וזו לא באמת הדרך שבה הם הופכים לזאבים.

ובאמת אחותי אמרה על הזאב בכריכה שהוא חתיך (למרות שלא רואים את הפנים שלו בכלל) אז זה אכן עושה את העבודה.

טריגרים ותכנים:

נטישה הורית, מוות, קצת תיאורי גופות, קרבות אלימים ופציעות, תאונות דרכים כולל מוות של ילדים.

מבחינת מין: יש מתח מיני באוויר, נשיקות וליטופים, אבל אין פירוט גרפי מעבר לזה ויש רמיזות.

טריגרים שעלולים להיות ספויילרים:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

חטיפת ילדים

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

שורה תחתונה:

פנטזיה רומנטית ישראלית במיטבה!! 🤩🤩🤩

כיף שהיצירה המקומית מתפתחת ובאיכות מעולה כ"כ!!!

ולחשוב שפעם בקושי קראתי פנטזיה ישראלית.. ותראו אותי היום, זה כבר הספר השישי שקניתי (וסקרתי) שהוא פנטזיה ישראלית 🤩

הרואה/ יובל אטיאס

אני מאוד מושפעת מאחרים ומטרה נוחה לפרסומות (רק לדברים שמעניינים אותי: נעליים, בירה וספרים) ובגלל (בזכות) קוראים בקהילות אלו הגעתי לרכוש את הספר "הרואה" של יובל אטיאס. אז קודם: תודה. אחר כך שמעתי על היציאה של הרואה 2 באייקון שאליו לא הגעתי השנה (סיפור בפני עצמו) וחשתי אשמה שהספר האדום לוהט הזה יושב בספריה בלי שהגעתי אליו בזמן שאחיו כבר יצא לעולם. אז השבת, כשעמדתי מול הספריה ובחנתי את האוצרות שלי, שאלתי את עצמי מה מתחשק לי לקרוא ועניתי לעצמי שמשהו קליל וכיפי ובעברית. לקחתי את הרואה אל חיקי ולא התאכזבתי. הוא סיפק את הסחורה.

הרואה, בקצרה, הוא ספר (לא רק) לנוער, המספר על תרז בייקר שחוזרת ארצה ללוויה של אביה שנטש אותה כשהייתה בת שמונה ומגלה שכל מה שידעה עד כה על חייה, על אביה ועל אימה - היה שקר. היא גם מגלה עולם פנטסטי של אנימלים – שבטי בני אדם שיכולים להפוך לחיות ושחיים ביננו ושלה יש תפקיד חשוב בשבט הזאבים. אטיאס כותבת בחוכמה את תרז כאדם מן החוץ שפוגש לראשונה את כל העולם הפנטנסטי וצריך להתמודד עם ההפתעות, השוני, החוקים והתרבות כמו הקורא עצמו ובכך למעשה להתכתב עם הקורא הספקן בצורה היעילה ביותר: "אתה ספקן? תראה את תרז!"

עולם הפנטזיה שהיא יוצרת בישראל ובמזרח התיכון עשיר ומעניין והכי כיף שזה אנשי זאב בבאר שבע. באר שבע באמת לא קיבלה מספיק במה בספרות וזה כבר נפלא. בתוך העולם אנחנו מכירים ובוחנים את היחסים בתוך שבט הזאבים (ההיררכיה, הלהקות, החכמות והתפקידים השונים) בין השבטים השונים (בעיקר את היריבות בין שבט הזאבים לשבט הדובים) ובין האנימלים לבני האדם (המפקח, הסידור עם הצבא ועוד). לתרז, כמו לקורא, אין מספיק זמן ללמוד ולעכל את הכול תוך כדי פעולה אבל עדיין העולם מתגלה בעושר ובמורכבות שלו ואפילו קצת גולש מתחום התפיסה במפגש עם המיתולוגיה שלהם והאויב הגדול והמשותף.

תוך כדי קריאה חטאתי ביוהרת הקורא המיומן וזיהיתי את התבנית הסיפורית כמו גם משולש אהבה (אני חולה על משולשי אהבה: ראה ערך משה ואליאב ב"הכול אודות סופי") וברור שיואב החתיך עם העיניים הירוקות יהפוך למושא אהבה וברור שפלג היריב יהיה המושא השני והנה כבר כיניתי בליבי את הספר "דמדומים הישראלי", רק שבסופו של דבר הוא הרבה יותר טוב. החל מהעובדה שהגיבורה הראשית אינה מונעת מאהבתה לערפד מנצנץ אלא מנסה לשרוד ולהבין עולם חדש תוך כדי שאילת הרבה מאוד שאלות והטלת ספק. תרז היא גיבורה לוחמנית וחכמה, חייה הקשים במעברים בין מקומות עם אימה, יחד עם עובדת נטישת אביה, מלמדות אותה דבר וחצי על אמון באנשים – והיא נותנת להם לעבוד קשה כדי לזכות בו. היא מתלבטת, טועה, מנסה ומתאמצת אבל מעל הכול היא שומרת על זכות הבחירה שלה. זה משהו שאפשר להעריך בה. לא משנה מי יקרא לה ובאיזה שם ואיזה חום נעים זה יעשה לה בבטן – היא עדיין תחליט כשהיא תחליט. וחוץ מזה, מה רע ב"דמדומים הישראלי"? לכל דבר ועת יש מקום תחת השמיים, והספר הזה הגיע אלי בדיוק בזמן המתאים. רק חבל שלא היה לי לידו כבר את ה"הרואה 2". בנוסף, גם אם ניחשתי חלקים מהעלילה, חלקים אחרים הפתיעו אותי וקראתי אותו במתח ובשקיקה עד סופו. ואם נאמר עוד דבר על תרז-יואב-פלג, מעבר לזה שהחגיגה רק מתחילה, היא שהדרמה, גם אם ידועה מראש, עדיין כתובה בצורה נוגעת ללב, מרגשת ואולי החשוב מכולם: סקסית ברמות.

הרואה 2, הנה אני באה. 

הרואה/ יובל אטיאס

אז הבת הביאה מהספרייה וכהרגלי בקודש אני שומרת לי זכות קדימה...

למי שלא מתחשק לקרוא עד הסוף אז

דירוג הורי: 16+

טריגרים: אלימות, מוות, חטיפה, ערעור סמכות

אני אתחיל במה שלא אהבתי כי השאר זה רק מחמאות!

לא אהבתי את השימוש במשלב לשוני נמוך- שפה זולה במקצת בחלק מהמקרים (זאת הרגשה אישית) אבל לצערי זה מה שעושה לזה אוטנטיות ישראלית.

ועכשיו לוואו!!!

לקחת ספר פנטזיה ולמקם אותו בישראל זה אומץ אומנות ושגעון לשמו! וזה נעשה בצורה נהדרת כול כך :)

אמיץ לא פחות לקחת קילשאות ולהאמין שהטוויסט מספיק חזק וחדש כדי להוות עניין

ביצוע נהדר של הסתתרות מתחת לאף ושילוב אמין של קסם ביומיום.

על הספר בקצרצרה:

אבא שלה מת מכריחים אותה לנסוע ללויה היא מגלה שהירושה שלה אנושית ושיש בה כוחות נסתרים שהיא תהיה מנהיגה גם כשהיא לא רוצה בעול ושהיא צריכה לאזן משולש אהבה שנוצר.

אני בהחלט מצפה לקרוא את הספרים הבאים ומחכה שביתי תהיה יותר גדולה כדי שנוכל לדבר על זה יחד!

אתחיל מהסוף, "הרואה" הוא ספר מצטיין בז'אנר. עד כה הספר קוטלג על ידי רבים כפנטזיה רומנטית עם דגש על משולש אהבה, ולדעתי זה רחוק מלהיות מדויק.

הספר הוא ספר התהוות, סיפור התבגרות ומסע קלאסי, אשר עשוי היטב ומשלב את חוקי הז'אנר עם בניית עולם טובה והמון יצירתיות וסקרנות מצידה של המחברת.

תרז היא נערה שמתגוררת, סליחה, מסתתרת בארה"ב עם אמה. היא עברה לשם כילדה כדי להתרחק מדניאל אלבז, אביה, שגר בדרום ומנהל מה שנראה, לכאורה, כמו משפחת פשע.

כשדניאל נפטר במפתיע, תרז מתבקשת להגיע לארץ להלוויה ולקריאת הצוואה, בה היא מגלה שהיא לא רק יורשת את כל הונו, אלא גם את הלהקה שלו - אבל תרז לא רוצה את הלהקה, היא אפילו לא יודעת לנגן!

היא מגלה במהירות שבלהקה שלה אין גיטרות וגם לא פסנתר, אלא זאבים, או יותר נכון אנימלים מחליפי צורה, והם לא היחידים. היא מתבקשת לקחת עליה את תפקיד "הרואה" שחוזה את העתיד ובכך יכול להגן על הלהקה ועל השבט כולו, אבל משמעות הבחירה היא למחוק את כל העתיד שדמיינה לעצמה במשך שנים. קל, זה לא יהיה.

המסע של תרז, נערה חמת מזג, עצמאית, חובבת אגרוף, עקשנית, נחרצת, אבל עדיין ילדותית לפעמים, הוא לא מסע סולו. יש סביבה דמויות משנה רבות, ביניהן יואב ("הבזרקר", מעין שומר ראש ויועץ שלה) ופלג (הצלע השלישית במשולש המפורסם, המגיע מלהקה עוינת של אנימלים). מצטרפים אליהם עוד אינספור דמויות מצוינות.

הדרך לשפוט את מלאכת בניית הדמויות של יובל היא בכך שכשכמה דמויות דברו, זיהיתי את הקול הייחודי של כל אחת ודמיינתי אותן בקלות. פלוס גדול!

הספר הוא הראשון בסדרת פנטזיה לנוער. הוא כולל נגיעות רומנטיות, אבל נקי מתיאורים מיניים (מקסימום נשיקות ועוד קצת). הוא מסתיים בסוף פתוח, סיכון לא מובן מאליו של הסופרת ושל ההוצאה, אבל אני שמח לעדכן שמהפידבקים החיוביים ומכך שיובל בעיצומו של תהליך כתיבת ההמשך, ניכר שלא רחוק היום ונגלה מה עלה בגורלה של תרז והחבורה.

פרט טריוויה קטן - מרבית אירועי הספר מתרחשים ב... באר שבע! קודם כל, שאפו גדול על עלילה שמתרחשת בישראל, ועוד בדרום שלרוב פחות מיוצג בספרות. בתור באר שבעי לשעבר, אני חותם על התיאורים המדויקים והנכונים. אהבתי מאוד!

שאלתי את יובל על מקורות ההשראה לספרה, ולדבריה "חברה שלי כתבה סיפור קצר על אנשי זאב אירופאים ונורא התלהבתי, ורציתי לשחק עם הרעיון של אנשי זאב גם. בסוף זה לא נשאר ברמת אנשי הזאב."

שאלתי את יובל כמה ספרים היא מתכננת בסדרה, והאם היא יודעת איך הסיפור יסתיים, ולדבריה "תכננתי טרילוגיה, היום אני כותבת את הספר השני ומקווה לסיים עד סוף החודש. אני יודעת מה קורה עם תרז בסוף ואיך היא מתפתחת, אבל אני לא יודעת בדיוק מה עומד לקרות בכל שלב בהמשכים, וזה חלק מהכיף של הכתיבה".

מומלץ בחום.

וואו מדהים, כתוב טוב והצליח לשאוב אותי לתוך הסיפור גם כשלא קראתי... קראתי מהר, רציתי להגיע לסוף אבל גם לא רציתי להפרד מהדמויות...

ממש התרגשתי עם הגיבורה הראשית, צחקתי, עמדו לי דמעות בעיניים, הצטמררתי...

במהלך הספר הגיבורה הראשית עוברת תהליך משמעותי.

נגמר בקליף האנגר רציני ועוד אחד ברקע...

קיצר ספר מעולה רוצו לקרא.

לראשונה, זה ספר שקראתי במודפס מזה זמן רב. וואו.

טריגרים: חטיפה (לנוכח ה7.10)

תכנים רגישים: יחסי מין פייד אאוט דה בלאק, להט"ב.

נתחיל מתקציר ודעה ואז תגלו לאיזה טים אני שייך.

תרז היא נערה צעירה הנשלחת על ידי אמה לישראל כדי לקבור את אביה שזה עתה מת. עם הגעה לישראל היא נתקלת בחבורה ססגונית של כמה וכמה אנשים, מגלה כמה אמיתות על עברה, ונקלעת למשולש אהבה. והכל קורה במקום הכי רחוק ממני – באר שבע. לא פחות.

מכיוון שאני לא מעוניין לדוש יותר מדי בתקציר שכן לדעתי הוא לא מייצג היטב את הספר אז אעבור ישירות לדעה שלי. והיא תהיה מלאה בספוילרים. מהנקודה הזו והלאה אני הולך לדבר על הספר בספוילרים. מי שעדיין לא קרא את הספר משום מה......תעשו לעצמכם טובה, ולכו לקרוא למען השם. תעשו טובה לעצמכם. הסיכום הסופי ללא ספוילרים יהיה אחרי הקו המקווקו השני.

**********************************************************************************************************************************************

אני רוצה להגיד תודה רבה. סוף סוף ספר נוער ישראלי שממש מציג דמות נשית פמיניסטית וחזקה שמחזיקה בדעה שלה ושלא מניחה לעצמה לעוף ברוח. אם כי פה ושם היו לה כמה נקודות "אופס איי דיי איט אגיין", אבל אני אסלח לתרזה. הכתיבה הייתה מצוינת. ההצגה של הדמות שלה הייתה מצוינת.

דמות הרעה המובילה – אהבתי את הטוויסט המפתיע הזה. לכאורה, זה היה אמור להיות צפוי מדי, אבל לא. אטיאס מפתיעה ונותנת דמות אחרת, תוך כדי שהיא מפתחת את זה יפה מאוד. זה לא קורה קרוב מדי לסוף, אלא ההתפתחות קורית כבר כ100 עמודים לסיום. היא נותנת לזה זמן לרוץ וממש מפתחת את זה יפה מאוד.

הרגשתי שהיו כמה דמויות משנה שהתבזבזו ממש בספר הזה מבלי שאדע מה הם עושים ומי הם בכלל – תאיר וניקוס למשל. לא הייתה להם התפתחות גדולה. איזי ודין גם לא היו מאוד מפותחים. אני מרגיש שאני מכיר יותר את ג'וני וזמן המסך שלו מועט מדי, אבל כל הזמן שהוא הופיע היה שווה פנינה. במיוחד הסצנה שהוא בישל פנקייק, או לפחות ניסה לבשל, וכולם ניסו להציל את תומר הקטנה מלאכול את הנזקים של ג'וני. ההתפתחות הקטנה לגבי ג'וני הייתה העובדה שהוא לא עושה עניין מזה שהוא ביסקסואל. מה שלא הבנתי ובצדק היה העובדה שתאיר פתאום הפכה למגעילה בחצי השני של הספר אחרי שרוב הספר בקושי הוזכרה – הייתה לצורך תקיעת טוויסט נוסף ובעיה נוספת בדרך של יואב ותרזה, אבל גם אחרי זה לא ממש היה סיבה נוספת. אלא אם יש לזה הסבר בספר הבא, הרגשתי שזה היה יותר מדי מוזר ולא הגיוני.

אהבתי את עמוד 258 – הסצנה שבה כולם הופכים את יואב לחפץ מיני. עם זאת, חשוב מאוד להיזהר כי בעידן המי טו, צריך להיזהר ולדעת איך לכתוב סצנות כאלה. אם זו סצנה קומית – אדרבא. אבל צריך לחשוב ולהיזהר.

וללב לבו של הספר – המשולש הרומנטי. נדבר על זה שיואב הוא גבר רעיל שלא תמיד משתלט על עצמו, ושמזל שתרזה תמיד מצליחה להבהיר לו מה היא רוצה? הבעיה היא כשמוסיפים לזה את פלג שהיה לו זמן מסך מועט מאוד בספר, ואז בעצם בקושי מכירים אותו. אוקיי, יש לו אבא מתעלל (נגיד....) ו...? קשה לי כשהדמות הגברית השנייה מופיעה מעט מאוד ואז הבחירה הראשונה הוא בעצם גבר רעיל עם נטיות להשתלט. אז בגלל זה אני לא אהיה בטים של אף אחד מהם.

במקום זאת, אני בטים של ג'וני ותומר. לא קשה לנחש למה. ג'וני אוהב אוכל, גברים ונשים לאו בהכרח בסדר הזה, ותומר אוהבת להיות חמודה. זהו.

**********************************************************************************************************************************************

כתיבה סוחפת, מרתקת, היה קצת חסר לי הומור פה ושם, והיו כמה טעויות הדפסה שאני לא זוכר באיזה עמודים הם אבל זה לא הפריע לי לקרוא את הספר.

ועכשיו – מחכים לספר השני. לעזאזל. הקליפ האנגר הזה לא מתאים לי בכלל.