הרואה 2 שם הטוטם

יובל אטיאס Yuval Atias 

הוצאת כנרת זמורה דביר כנרת זמורה דביר 

בגלל העובדה שזהו ספר המשך, הסקירה עלולה להכיל ספויילרים לספר הראשון. מי שלא קרא את הראשון, שילך מיד לקרוא חחחח ויתרחק מהפוסט הזה. 

למזלי קראתי את הספר הראשון ממש לפני חודשיים, אבל גם הצפיה של חודשיים ,לא הקלה על המתח והרצון לקרוא את השני.... 

הספר הראשון השאיר את הקוראים במתח וחרדה לגבי כמה דברים. אז בשני בא לקורא גואל. 

העולם האנימלי בסכנה גדולה! 

אנו ממשיכים לעקוב אחרי תרז הרואה של שבט הזאב האפור. היא מבינה את גודל האחריות שנפלה לתוכה ללא הכנה מוקדמת. לזכותה יאמר שהיא מאד משתדלת ולא קל לה בכלל... שני הגברים בחייה, הזאב והדב, גם שהם עם כוונות טובות, לא עושים את זה קל יותר עבורה "יואב מהשבט שלה מרגש אותה, פלג מהשבט האויב ממלא אותה שלווה, וכל אחד מהם נתן לה שם ובטוח שהוא מיועד לה."

 אבל תרז כמו תרז עושה כמיטב יכולתה... 

הספר כתוב בצורה קולחת ובקצב מהיר ומותח. ליובל יכולת כתיבה מעולה! כמה צעירה כך מוכשרת!!! והדמיון שלה פשוט ראוי להערכה. העריכה גם היא מוקפדת. קראתי ביומיים ולא יכולתי לעזוב. יש פיתוח נהדר של הדמויות מהספר הראשון ודמויות חדשות מאד מענינות מקבלות במה. 

תודה אישית לצוות היריד של כנרת שהוציא לי במיוחד מהמחסן עותק, למרות שטרם יצא למכירה. 

מה לא אהבתי? 

שנגמר לי מהר ועכשיו צריך לחכות שנה..... 

קיצור תהליכים יתקבל בברכה... 

נ. ב אוהבת מאד את יואב ואת פלג אבל לא מסוגלת לבחור באיזה טים אני חחחחחחח יש טיפה נטיה ליואב אבל זה שולי.

הרואה – שם הטוטם, ספר שני מאת יובל אטיאס

התלהבות מדבקת. אני רוצה שתדמיינו תמונה פסטרולית שלא יכולתי לצלם כי שבת: המתבגרת ואני יושבות בשבת בבוקר על כוס נס קפה ועוגה וכל אחת מחזיקה את הרואה שלה. רק שהיא ברגעים אלו (מוצ"ש) עתידה לסיים את הספר הראשון ואני סיימתי ב12 בצהרים את הספר השני. ולמה זו מחמאה ענקית לאטיאס? כי המתבגרת האמריקאית שלי לרוב מסרבת לקרוא בעברית. אבל היא ראתה את ההתלהבות של אמא שלה שהזמינה במוצ"ש הקודם את הספר השני והחליטה שהיא רוצה גם. בגלל שהיא דומה לי (לטוב ולרע) מדי פעם בהתחלה היא העיפה מבט ואמרה: "זה כזה קרינג'!" אחרי עוד רבע שעה הוסיפה: "ליואב הזה יש אנגר אישויז ואני יודעת שהם אמורים להיות ביחד וזה מעצבן אותי!" ואחרי כמה שעות הפטירה ברוגז: "אני לא אוהבת את שבט הזאבים! כאילו, היא רק בת 17 והיא לא יודעת כלום על העולם הזה והם רוצים שהיא תנהיג אותם? והכי גרוע – היא עוד לא סיימה י"ב! זה ממש מציק לי שהיא לא מסיימת י"ב."

כן, החנונית החמודה שלי בי"א וזה נשגב מבחינתה איך מישהי יכולה לשרוד את י"א ולא לסיים את י"ב ויש משהו בדבריה. אבל לפני שאתחיל בסקירה שלי על הרואה – שם הטוטם, אחזור ואדייק כי כל הנאמר מדם ליבה של המתבגרת נובע אך ורק מחיבור לדמויות והזדהות שרק ספר סוחף שכזה יכול לייצר. אז שכוייח ליובל אטיאס.

הרואה – שם הטוטם.

ניגשתי אל הספר כמו אחרונת המעריצות, בהתרגשות מדבקת, התלהבות וסקרנות, בכל זאת הספר הקודם הסתיים במתח (וגם הנוכחי, ראו הוזהרתם). תרז/טילי/אור ממשיכה איתנו ברצף כאילו לא הייתה הפסקה בין הספר הראשון לשני ואנחנו עסוקים יחד איתה במבצע הכושל להצלת הגורים, לומדים קצת על הרקע של ג'וני ותאיר ומן הסתם מחמירים את מצב השלישיה המנצחת: יואב, תרז ופלג, כאשר פלג מצטרף לדירה (כאילו, זה בניין שלם, יש חדרים ריקים, יש את החדר של דניאל אביה של תרז שאנחנו נכנסים אליו לראשונה אבל השלישיה הזאת מתעקשת לגור ביחד).

אומר שההתחלה קצת מבולגת, עמוסה, מסבירה ומזכירה למי ששכח את הארועים הקודמים תוך כדי שיחה, בעיקר שיחות חרדתיות של תרז עם עצמה שהופכות חמורות יותר ויותר ותחושות האשמה, חוסר הביטחון וחוסר האונים שלה משגעות לא רק את האנימלים שמעירים בחוסר טקט כל הזמן על סרחון הרגשות שלה (חצופים), אלא גם את הקורא. אני לא יודעת למה אני חסרת סבלנות לדרמות של תרז. היא בסך הכול באמת נערה מתבגרת שכובד עולם חדש נופל על כתפיה והעובדה שהיא קצת משתגעת היא סך הכול מאוד הגיונית. תודה לאל על פלג ועל פיצות שעוזרים לה להתאזן לפעמים. אבל זה עדיין עובד כי מי לא רוצה שני צעירים חסונים, שרירים ויפים שלא רק רבים עליה, אלא מביאים לה פיצה וסושי. כמו כן אנחנו לומדים על החלק ה"משעמם" והאחראי יותר של הרואה כמו למשל, להנהיג ולדאוג לדברים הקטנים גם בתוך הכאוס. ממש מראה לשגרת החירום של המלחמה שלנו ומבט חשוב מאוד על מנהיגות, כמו גם, הזדמנות לאפשר לפלג לפרוח.

מבחינה עלילתית המפנה החשוב בספר שמוביל ומניע את הסיפור מתחיל בעמוד 74 עם חזרתו של דין. מאותו רגע ניכר שהעלילה זורמת הרבה יותר טוב, מאפשרת ניצחונות, הסתבכויות נוספות ולמידה על עולם נוסף, הרבאנימלים ועל דמויות מרתקות שם. ברור שאני אוהב את שרית, בעלת השררה ונושאת שמי, שמלבד הצמידים המצלצלים והאוכל הביתי (שמזכירים לי את מזל שלי מ"הכול אודות סופי") פותחת לנו צוהר ונקודת מבט שונה על אוכלוסיה הסובלת מגזענות, ניצול והתעללות וכל זאת בגלל אמונות מוטעות שהאנימלים גדלים עליהם. אם יש אוצר בספר שם הטוטם זה האוצר הזה. החברה האנימלית, כשמה כן היא, חייתית וקדומה עם חוקים והיררכיה ומאוד שמרנית, אנחנו נחשפים לצדדים המכוערים שלה ותרז, עם השינוי הסמלי של צבע עיניה, יכולה לראות טוב יותר ובצורה ביקורתית את העולם אליו נכנסה לפני מספר חודשים. הדמות החדשה שמצטרפת ללהקה הראשונה היא רותם והיא מקסימה ומצחיקה ואני חושבת שזה מהלך מצוין. גם אופק תוספת מעולה ואני מקווה שהוא פה להישאר (רמז רמז). שם הטוטם סוחף ברגשות, פעולות ומבצעי הצלה שונים, חכם ומלמד אותנו דבר אחד או שניים על החיים.

חוץ מהשתפכות (רבה) יש גם ביקורת: אומר שקרלוטה, דמות הרשעית שמובילה את כולם בכחש, ברורה, אבל לא כל המעשים שלה. הלכתי לאיבוד בין המפעלים, חברות התרופות, חברות האבטחה וניסיונות מדעיים בגורים ובאסירים. הסכנה ברורה ומשתנה כל פעם מחדש אבל לא הצלחתי לחבר (לפחות בקריאה ראשונה) את כל המידע וההתנהלות שלה. זה לא נורא כי נראה שגם אף אחד אחר מהדמויות עוד לא פיצח זאת וגם כי בסופו של רגע, מתוך כל המידע החסר והמבולבל מובנת סכנה שיש להילחם בה, נבנה מבצע וקיימת תגובה. אבל כמו במלחמות, אולי עדיף לא רק להגיב אלא להבין לחלוטין את האויב ולחשוב על מהלכים מחוכמים יותר. יש לקרלוטה מניע אחד חשוב וזה להציל את הבת שלה (את זה אנחנו לומדים עוד בספר הראשון) אבל הכוח, המעורבות הפוליטית והפעולות שלה נראות הרבה יותר גדולות ומשמעותיות ונדמה שזה מחובר לעוד כוחות אפלים שלא הכרנו ולא רק כי היא רוצה באופן שרירותי לנסות הפעם להשתמש ברואה.

הספר מסתיים בשיא ומותיר אותנו במתח, אבל אבוי לי, הפעם אין לי ספר המשך להזמין במיידי.

תודה יובל, על עוד ספר סוחף ומרתק.

הרואה 2- שם הטוטם/ יובל אטיאס

368 עמודים, הוצאת כנרת זמורה דביר

דירוג הורי: 16+

טריגרים: רצח, אלימות, התעללות בילדים, אונס (במרומז)

כמה זמן בערך אתם יכולים לעצור את הנשימה? אם זה בערך שעתיים קריאה פלוס כול הזמן העתידי עד הספר הבא אז תפדלו...

על הספר בקצרצרה:

תרז מנסה להסתגל לתפקידה תוך שהיא מאותגרת ע"י אוייבים מבית ומבחוץ, גם היציבות הרגשית שלה תלויה ב2 יריבים מה שלא מאפשר לה מנוחה

ידע חשוב ואמיתות מתגלות וההסכמה לחשוב אחרת או להסתכל מעבר למוכר ולידוע הופכת לאבן יסוד בגדילה של תרז

על העלילה:

הספר מתחיל בדיוק בנקודת הסיום של הספר הקודם ומריץ את הדמויות בלי רגע אוויר, לאורך העלילה מפוזרים רמזים רבים אולי מידי

המרחב העלילתי מתרחב קצת גם לירושלים נחמד שיש עוד מקומות חוץ מבאר שבע.

מערכת הקסם:

לומדים עוד טיפה ובכלל לא מספיק על ההיסטוריה והאמונות של האנימלים חבל זה מרכיב חשוב.

הדמויות:

נתחיל במשולש האהבה- די מרחנו את זה (יאלה קחי את שתיהם זה לא כאילו שזה אסור את דמות בדיונית- שמעת על למקבל?)

פלג- ידעתי שיש בו הרבה יותר כיף לגלות עוד

תרז- כמה את יכולה להיות עיוורת? כמות הרמזים מסביבך מסריחה כמו ענן החרדות שלך

יואב- איפה אתה ממליץ לקנות נחשי גומי?

הדמויות החדשות בספר אופק שרית ורותם אני לא יכולה לומר עליכם כלום בלי ספיילר אבל שרית תשלחי בבקשה איזה סיר קובה! הרגת אותי פה.

פחות אהבתי:

תרז לא באמת מתבגרת או שהיא מתנהגת כמתבגרת מצויה אבל העיורון לרמזים פשוט עינוי, פיצה זה ממש אכילה רגשית! אחותי תפסיקי! הקצב של העלילה קצת מוגזם במהירותו, ציר הזמן לא תמיד ברור.

אהבתי:

הרעננות של הדמויות החדשות, ההסכמה לנסות, הלמידה לצאת מהתבניות.

מסקנה: קראתם את הראשון ונהנתם? אחרי השני תהיו מכורים, ספרים כייפים ממש, מחכה עם שקית נחשי גומי ופיצה לספר הבא

ביקורת זו מכילה ספוילרים לספר השני. אם לא קראתם - ראו אוזהרתם.

הביקורת הזו בהחלט הולכת להכיל ספוילרים לספר השני בטרילוגיה, ואחרי שהרסו לי כמה וכמה פעמים כי לא היו מסוגלים להתאפק – סורי, אני הולך להרוס בביקורת הזו ולנתח אותה עד עפר. וזה הולך להיות במקביל לקריאה בלייב. אז.... כל מי שאיכשהו עוד לא קרא את הספר הזה ומחכה להזדמנות..... קישטה. אני חיכיתי שבועיים תמימים עד שהספר יגיע לדיגיטלי. תודה רבה! מי שרוצה לדעת מה חשבתי על הספר בשורה התחתונה – לכו לקרוא. ותכינו בצד חטיפים. רצוי נחשי גומי.

טריגרים: אזכור של הריגת תינוקות, חטיפה (הסיפור ממשיך מהספר הקודם), התאבדות (אזכור מינורי), עינויים, הקאות, תיאורי פציעות ודם, תיאורים של עירום (ללא פירוט).

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ירדתי מספיק מרווחים, אני מקווה. הספר ממשיך בדיוק מהנקודה שבה עזבנו את גיבורתנו ללא חת – תרז. אה, כן. שכחתי שיש לה שני מועמדים שממשיכים לריב ביניהם על תשומת לבה והדבר הזה מעייף אותי כל כך. כנ"ל כל סצנות הקנאה שמתרחשת במשולש האהבים המייגע הזה. אז אני אגיד את זה אחת ולתמיד: משולש האהבים הזה לא עובד ואני עדיין בטיים אף אחד. ולא, אני לא עוזב את זה. אני אחפור על זה עוד בהמשך הביקורת כדי לחדד את זה שנמאס לי מהמשולש הזה.

עם פלג קרה לי משהו מעניין. הדמות שלו הייתה מאוד לא נוכחת בספר הראשון, אבל בספר השני דמותו התפתחה וקיבלה זמן מסך גדול יותר. התחלתי לחבב אותו יותר, והבנתי יותר את המניעים ואת ההתנהגות שלו – ואז הגיע הדייט עם יואב ומכאן בערך המשולש המטופש חזר לתמונה והפסקתי להתעניין. משולשי אהבה הם כל כך מעייפים ומשעממים ולא מתפתחים לשום מקום. על הטוויסט בסוף הספר אני אדבר בסוף הסקירה.

הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו זה משהו שערן אומר על הבן שלו בפרק 4 שעורר את זעמי. גברים יכולים להרגיש עצב, זעם, לבכות, או כל רגש לגיטימי. אין זה אומר שהם חייבים להיות חזקים, ללא רגשות, ובעיקר – לתחזק את הדבר המטופש הזה שנקרא גבריות (רעילה) שממילא יואב מתחזק. לשמחתי הרבה, פלג הצליח להתמודד מולו ואולי להראות לו חזרה שהוא חזק. לצערי הרב, ערן היה ונותר פוץ ת@ת (בכוונה מצונזר למקרה שפייסבוק יחליט שזה לא צנוע.)

תרז כבר בשלב הזה אמורה להיות אחרי ה'שוק' הראשוני של הגילוי שהיא הרואה החדשה. אז למה היא מרגישה חסרת ביטחון ולמה היא מעצבנת אותי כקורא בכל פעם שהיא לא מצליחה להחליט איך להתנהג כ'רואה'? כן, אבא שלך מת, זה כל כך מצער, אבל חמודה, שום מדריך לא יעזור בחיים כדי לחקות מישהו שהלך לעולמו. אני מצפה בשלב הזה שכבר תחליטי החלטות קטנות בשביל עצמך- למשל, לא לתת ליואב לדבר בשמך כל הזמן. זה מעייף. נכון שזה קצת השתנה לקראת סוף הספר, אבל את השינוי הזה הייתי מצפה שיקרה כבר בספר הראשון. לא בספר השני שהוא יותר אמצע.

לא הבנתי אם זה היה הכרחי באמצע סצנה אמוציונלית להתעסק בהעדפה המינית של תאיר. זה לא לגמרי שייך לעניין וגם לא רלוונטי לסצנה. היה מאוד מרגש לקרוא ואז מגיעה הערה מיותרת שהייתי שמח אם היא הייתה יורדת בעריכה. או לכל הפחות זזה לאיזשהו שלב יותר מאוחר בספר.

אנחנו בני אדם. לא תרנגולות. ראיתי יותר מפעם אחת את תרז מזכירה שהיא מקרקרת. זה חמוד בפעם הראשונה אבל לא כשזה חוזר על עצמו. אפשר להשתמש במכחכח, משתעל, מפהק, או כל דבר אחר שהפה מעורב בו מבלי להפיק קול תרנגולי להפליא.

גולת הכותרת של הספר הזה, לטעמי, הן שרית ורותם. כל אחת מהן מביאה איתה משב רוח מרענן שהסדרה הייתה זקוקה לו. אנחנו כבר מכירים את הדמויות הוותיקות, אז זה בהחלט היה במקום להביא דמויות חדשות שיוסיפו עניין. ועוד איזה עניין הן הביאו – הנושאים הקשים של העבדות, הנושאים של המאבקים בין הרבאנימלים לבין אנימלים והחדחודשים...... זה היה מאוד מעניין. וגם, ההומור שרותם הביאה איתה בין לבין בסצינות האקשן היו מצויינות. את שרית חוויתי בתור דמות של אשתו של המאפיונר טוב הלב מסדרת המשחקים של Ace Attorney - משחקים בהם מגלמים עורך דין שעליו מוטל להגן על לקוחותיו. בקייס ההוא הוא פוגש את פלום (Plum), אשתו של המאפיונר טוב הלב – וזה בדיוק מה שדמיינתי את שרית. פלום היא טובת לב, רעשנית, ומאוד מפוקפקת בשל העיסוק שלה ושל בעלה. נכון שהעניין של העבדות שעולה כאן היא "מחיר קשה" לעומת מה שעולה כששרית מצילה הרבה רבאנימלים בעולם – זה עדיין נותן ל"הרואה" את נפח הרצינות שהספר הזה היה זקוק לו. וזה היה הסחת דעת מצוינת מהמשולש הראשי.

אם כבר דמויות חדשות, אז אופק. אופק הוא אחד מהסטוצים הבלתי נגמרים של ג'וני, אבל בניגוד לשאר הסטוצים, אופק משחק תפקיד חשוב בחילוץ של תרז אבל נפגע בגלל התכנית השפלה והמרושעת של קרלוטה קראוזר. אני רוצה לקוות שיהיה פה האפי אנד ואני רוצה לחבק אותו ממש ואני רוצה שיהיה לג'וני מישהו שהוא יכול לסמוך עליו. ואני אוהב את זה שהוא ורותם התחברו זה לזה ברמה של חברות. זה ממש יפה בעיניי.

אני רוצה את הסצנה שיואב הבטיח לתרז לקחת אותה למדבר לראות כוכבים. תודה רבה.

לאורך הספר ראינו הרבה גישות מחורבנות מכמה דמויות מבוגרות שהיינו מצפים מהם שיתנהגו אחרת בשל הגיל שלהם – האמהות הגדולות ובראשן שרי, וערן יפת. אני אדבר על ערן בקצרה – הוא היה ונשאר חרא, אבל הוא מועיל עלילתית כך או אחרת. אין לו התפתחות כדמות ואני לא מצפה שהוא יתפתח באופן מפתיע בספר השלישי. עכשיו אעבור לשרי – אני מבין מאיפה זה בא. אישה מבוגרת שהבורות וההיסטוריה משורשים בה. אני מבין. הבעיה היא שהדברים קצת השתנו מהתקופה של אז לתקופה של היום וצריך לפעמים לצאת מהקופסא. האיום הזה שלה שהיא השמיעה על תרז היה מאוד מאוד נוראי ואני מצפה ממנה להתנצלות בספר השלישי. גם אם זה לא יקרה לעולם.

כמובן שנדבר על שם הספר שהוא לגמרי ספוילר לפרק האחרון. מה חשבת, יובל אטיאס, לכתוב חתיכת ספוילר ענקי בשם הספר שלגמרי מכין אותנו לאירוע הזה? אם אני הייתי אני, הייתי כותב את זה דווקא בתחילת הספר ונותן לזה להתגלגל כמו שלג כי בואו נודה על האמת – המשולש הראשי משעמם ומייגע, לא אכפת לי מיואב, ולא אכפת לי מפלג (למרות ההתפתחות היפה בדמות שלו.) ולא הייתה התפתחות בשום דמות משנית – זה נראה כאילו שאר הדמויות שהוצגו בספר הראשון הפכו לתפאורה (ניקוס ממילא כבר היה תפאורה בספר הראשון, אבל השאר הצטרפו אליו. וזה היה עצוב – במיוחד ככל שזה נוגע לאיזי.) והבגידה הכל כך צפויה של דין מגיעה כאילו להגיד טה דה! הפתעה! אבל ברגע שכותבים שהדמות מאבדת משקל ונראית רע בכל פעם שתרז פוגשת אותו, זה די רמז מטרים. ואני שנאתי את זה. ושנאתי את זה שאנחנו נמשיך עם המשולש הלא מעניין גם בספר השלישי. מיצינו.

בניגוד לספר הראשון, הספר הזה הרגשתי שתרז פחות נוקטת פעולות. הכול קורה במהירות הבזק, סצנות האקשן נכתבות בצורה מעולה והיה לי כיף לדמיין את זה בראש שלי. אבל בכל מה שקשור לאופי של תרז- נמחק כמעט לחלוטין והיא נותנת לבנים לשחק בה מסירות. זה מעייף. וכן, לא אפסיק לחפור שהמשולש מעייף ומיותר. לא צריך משולשים בשום ספר נוער בוגר. יש המווווווווון ספרי נוער בוגר שאין בהם משולשים והם מצוינים כמו שהם!

לסיכום, ספר המשך ראוי ביותר לספר הראשון. הספר היה מאוד מעניין, המזימות נחשפות, דמויות חדשות שמרעננות לגמרי את הקאסט, הרגשות של ג'וני ואופק מאוד יפים, והסיפור הולך ומסתבך. כמובן ש......די כבר עם המשולש הראשי!

הרואה 2 שם הטוטם מאת יובל אטיאס

פנטזיה לנוער בוגר

366 עמודים

הוצאת כינרת

***זהירות יהיו ספויילרים ברמה כזו או אחרת***

הספר מתחיל שלושה ימים אחרי סוף הספר הראשון

תרז והלהקה ממשיכים להילחם בקרלוטה.

מידע חשוב מתוך הלהקה מודלף לקרלוטה.

דמויות שנעשה להם שם רע מקבלות תפנית חדשה

ועוזרות לתרז וללהקה.

חכמות השבט לא מצליחות לעכל את המידע ולא מוכנות לשתף פעולה עם המידע שתרז חושפת להן, דבר שכמעט נגמר באסון גדול.

בסופו של הספר הבוגד מתגלה (את זה לא אכתוב כאן).

וקורה אסון גדול אחר שלא נחזה

ובנימה אישית

לא קורה הרבה שאני כועסת על סיום של ספר או על סופר במקרה הזה סופרת.

נהנתי מאוד

חוץ מכמה טעויות הקלדה (שאני מקווה שלא פיספסתי ושלחתי את כולן ליובל)

הספר זורם מרתק.

אם הייתי יכולה הייתי קוראת אותו שוב ושוב עד שיצא הספר השלישי.

נשארתי עם טעם של עוד וכועסת בו זמנית