השורה התחתונה
ספר לקוראים המתעניינים בעדויות אישיות משירות מילואים ביחידת זיהוי חללים ובמבט מבפנים על התמודדות מקצועית ונפשית באוקטובר 2023.
הוספת ביקורת
ביקורות
איזו זכות לקרוא את הספר הזה.
כשולדי סיפר לי שהוא עומד לכתוב את הספר, לא ידעתי איך לאכול את זה.
כשרון כתיבה נדיר, ויכולת לספר סיפורים מעניינים ידעתי שיש לו.
אז ידעתי שיהיה מעניין.
אבל הנושא כל כך קשה וכבד... איך זה ישתלב עם ההומור והציניות המאפיינים את הכתיבה המוכרת של ולדי...?
את התשובות לכך קיבלתי כשסיימתי לקרוא את הספר, ואני עדיין מנסה לעכל את עוצמת החוויה. מדובר במסמך היסטורי ונפשי חשוב מאין כמותו, שמתאר את מה שהתחולל מאחורי הקלעים במחנה שורה.
בכתיבה בהירה, קולחת ומלאת רגישות, ולדי הכניס אותנו פנימה - אל עבודתם של האנשים שהתמודדו עם המשימה הלאומית הכבדה ביותר ביראת כבוד ובענווה. הכישרון של ולדי בא לידי ביטוי ביכולת שלו לשלב בין המבט הציני והמפוכח לבין עומק רגשי אדיר.
הוא מביא איתו לספר את כל תחנות חייו: המעבר מאוקראינה כילד, אתגרי ההתבגרות כעולה חדש והמבט הבוגר על המציאות הישראלית המורכבת. כל אלו יוצרים פסיפס שמאפשר לו לראות את נפש האדם בנקודות הקיצון שלה.
ספר חובה, קשוח, קולח ומרתק לכל מי שרוצה להבין את גודל השעה ואת תעצומות הנפש של האנשים שפעלו שם עבור כולנו.
מסיר את הכובע בפניך, חובש אותו מחדש ומצדיע לך.
כל הכבוד ד"ר.
ספרו של וולדי דבוייריס, "השורה התחתונה", הוא מסמך אנושי מטלטל שנכתב מתוך התופת של בסיס "שורה" בימים שלאחר ה-7 באוקטובר. זהו יומן אוטוביוגרפי המוסווה כסיפורת בגוף שלישי, כתיבה המאפשרת עיבוד הטראומה ולצורך טיפול אל מול הזוועות המתוארות בו.
הגיבור, ד"ר זאב ספקטור, מייצג את הישראליות המורכבת של עולה מאוקראינה שבחר ברפואת שיניים כחלק ממסורת משפחתית והעברה בין-דורית מאביו.
הכשרתו המקצועית תחת צל הפיגועים של הסכמי אוסלו מקבלת בספר משמעות מצמררת, כאשר נתקל לראשונה בגופות כחלק מלימודי האנטומיה בדיסקציות.
בגיל 40 הוא נקרא למילואים ביחידה לזיהוי חללים. שם, הוא מוצא את עצמו מול זרם בלתי פוסק של שקים שחורים, נדרש להשתמש בידע הרפואי שלו כדי להעניק זהות ושם למי שנותרו מהם רק שרידים. הספר אינו חוסך מהקורא תיאורים גרפיים קשים של ריקבון, רימות והתעללות מחרידה של מחבלי החמאס, כל אלו באים כדי להמחיש את גודל עבודת הקודש שנעשתה בתנאים פיזיים ונפשיים בלתי אפשריים.
בתוך הצחנה והכאב, מתואר הצוות שנאבק לשמור על שפיות באמצעות הומור שחור, תוך הקפדה יתרה על קדושת המת והבאתו לקבורת ישראל בכבוד המקסימלי.
הטלטלה העזה שעובר ספקטור מובילה אותו למצב של פוסט-טראומה, ובכך הופך הספר מעדות טכנית למסע נפשי עמוק המעלה שאלות על מחיר הנתינה וההתמודדות עם השאול.
זהו ספר קשה ומטלטל המעניק פנים ושם לאלו שעסקו במלאכה הסיזיפית של זיהוי החללים, ומצליח להפוך את הדו"ח הפתולוגי ליצירה ספרותית שמהדהדת בנפש זמן רב לאחר הקריאה.
בצעירותי הייתי כמה חדשים בארץ דרום אמריקאית נידחת, באחד הימים נקראנו להשתתף בלוויה של זקן יהודי שלא הכרתי. בתוך הדברים הבנתי מהרב שהיה צורך בידיים עוזרות בתהליך הכנת הנפטר ללוויה. כשהבעתי בפניו תרעומת על שלא לקרא לי לעזור, הוא התנצל שלא רצה להכביד על נפשי האנינה, והתחייב מיד שבפעם הבאה הוא יקרא לי.
חלפו מאז 22 שנה ועדיין לא טיפלתי במת.
האמת היא שהייתי ביציאת נשמה של מישהו, זה סיפור מרתק בפני עצמו שימתין לפעם אחרת.
אם עדיין לא הבנתם, יש לי חיבה מיוחדת למוות ולבשורה שהוא נושא לעולם. כך שמאוד שמחתי לקבל לסקירה את הספר החדש "השורה התחתונה" של ולדי דבוייריס.
ולדי הוא רופא שיניים שעשה את הכשרתו כעתודאי בצבא, והחל מה-8 באוקטובר הוא בילה את החודשים הראשונים של המלחמה תחת עיניו הפקוחות של מלאך המוות, הריח את סרחונו ועבד בצמוד לכל צבא יורשיו השטניים.
במחנה שורה הוא ראה שוב ושוב מחזות שלא מתכוננים אליהם באף הכשרה.
הספר לא מתיימר להיות תיעוד, ואינו מתחייב שכל תיאור הוא שיקוף מוחלט של איש ספציפי.
זה עיבוד של החוויות שלו שמשתקפות דרך עיניו של ד"ר שיניים בן גילו המכונה זאב ספקטור.
אין ספק שהספר רצוף טריגרים הכוללים תיאורים קשים ומפורטים, שפה וולגרית ועוד. אנשים רגישים מתבקשים לדלג לספר הבא.
בכ-180 עמודי הספר נפרסת דמותו של אותו ספקטור, אנחנו מתוודעים לחוויות ילדות והתבגרות לצד חוויות נוספות, כאשר הציר הסובב הוא השהות באותו מחנה מוות.
אני חושב שרוב הספר לא מביא חוויות ישירות מהשהות במחנה שורה, או לפחות לא מהעבודה הזוועתית שם.
בין השאר יש גם הצצה מסקרנת אל ילדות בבריה"מ והעלייה לארץ: הווי סובייטי, חוויות של אנטישמיות, לצד חוויות קליטה קשות כמו ברית מילה בגיל מאוחר.
תוך כדי סיפור ולדי אוהב ללמד אותנו קשת מגוונת של דברים, החל מהלכות וויסקי וסיגרלות, עבור דרך סוגיות בלשניות למיניהן (וזה המקום לומר שהמחבר ממש נהנה להטריד אותנו במשפטים בשלל שפות: רוסית ואידיש, צרפתית ולטינית, ופה ושם גם קצת עברית), המשך בתערוכת "עולמות הגוף" ועד סוגיות כבוד המת ותהליכי שימור האפשרות להביא חיים מחודשים לאחר נפילת החללים.
הרבה מאוד נושאי עניין יחודיים ולא מוכרים צצים בתוך עמודי הספר הקצר הזה.
אם מסיבה כלשהי החלטתם לפרוש לפני סיום קריאת הספר, אל תוותרו על האפילוג. זה טקסט חזק ונוגע ללב, הוא סוגר את הספר בתחושת וואו.
ספר מדהים בעיני עם רבדים שונים ועם יכולת כתיבה גבוהה ביותר.
היה תענוג לעשות פסק זמן מסדרות בנטפליקס ולהקדיש את זמני הפנוי לספר.
מחכה בקוצר רוח לספר הבא של הסופר המוכשר הזה 👏👏👏
אזהרת טריגרים: הכל.
יש שילובי ז׳אנרים שקשה להאמין שקיימים.
יש ספרי בתי חולים, עם הומור רפואי שחור (״בית האלוהים״, ״לנצח את מלאך המוות״); סיפורים אוטוביוגרפיים על עלייה והשתלבות בחברה הישראלית; יש יצירות על ההווי הצבאי (ממלכוד 22 ועד גבעת חלפון ואפס ביחסי אנוש); וגם לשבעה באוקטובר יש תת ז׳אנר משלו.
השורה התחתונה הוא שילוב של כל אלו ביחד, בממואר בן 150 עמודים שמסופר (כמעט) מגוף ראשון.
ד״ר זאב (ולדימיר) ספקטור, דמות שמבוססת על דמות המחבר אבל עם הרחקה והיכולת לגמישות בפרטים, הוא רופא שיניים שמגויס אחרי השביעי באוקטובר למשימת זיהוי חללים במחנה שורה. הספר מתאר את החוויות שלו משם, עם קפיצות קצרות שמספקות רקע אישי מלימודי הרפואה בצילה של האינתיפאדה השנייה.
למרות שאני מכיר אנשים שהיו שם, שמעתי סיפורים וגם ראיתי את ״הסודות של שורה״, הספר מציג זווית ראיה אחרת וייחודית על האירועים. הוא לא מתחמק מפרטים ותיאורים קשים, אבל מצליח לשלב בתוכו הומור, תיאור של מצבים אבסורדיים מהסיטואציה החריגה - כמו קירור של קולה זירו במקרר גופות, ציטטות ובדיחות סובייטיות. הוא מצליח להכיל מצד אחד תיאורים קרים ואנליטיים, דרך להסביר בצורה מדעית מצבים בלתי אפשריים - כמו תיאור כימי של תהליך הריקבון וצחנת המוות, או של תהליך הכילוי של רקמות אורגניות בשריפה בכבשן. מהצד השני, מדובר בספר רגיש ביותר. הוא מתאר את המאבק על כבוד האדם, על היכולת להצמיד לכל חלל את השם, לתת את התשובות למשפחות ולהביא אותם לקבורה ראויה, ואת הפוסט טראומה ותהליך ההתמודדות שעוברים האנשים העוסקים במשימה הקשה.
הקריאה בו מצד אחד החזירה אותי לתחושות של השבעה באוקטובר, אבל עם איזשהו תהליך עיבוד, ושכבת הגנה של ציניות והומור. זו חוויה מטלטלת, שגורמת למעבר בין בכי לצחוק מעמוד לעמוד.
לא מדובר בספר לכל אחד. הוא מאוד לא פשוט לעיכול. אבל הוא מתאר בצורה קולחת, מרגשת, ייחודית וגם מצחיקה אירועים שחשוב מאוד שנזכור.
והערה טכנית: למרות שמדובר בספר בהוצאה עצמית טהורה, זה לא ניכר. הוא עבר עריכה, עריכה לשונית והגהה מוקפדות, והוא ברמה שלא מביישת אף הוצאה רצינית. שאפו.