ועיניך רואות וכלות
ספר העוסק בדמות נשית שנושאת עמה סודות משפחתיים ואישיים, ובוחן את השפעתם על קשרי משפחה, אמהות, זיכרון וצמיחה מתוך כאב.
הוספת ביקורת
ביקורות
סיימתי לקרוא ולא רציתי שייגמר.
הספר הוא רומן תקופתי שמתחיל בבלארוס של לפני מאה שנה ונמשך בישראל של ראשית ההתיישבות. גיבורת הספר עולה ארצה ומיד לאחר הלידה נאלצת למסור את ביתה האהובה ולשמור על דבר קיומה בסוד. הספר עוסק בסודות והשפעתם ההרסנית על מסלול החיים ועל מערכות היחסים המשמעותיות של הגיבורה.
יש בסיפור רגעי כאב ואובדן משולבים ברגעי אהבה,חמלה וצמיחה למרות הכל.
האופן שבו הדמויות, המקומות והתקופות מקבלים חיים פשוט מרשים. צבעים, טעמים, ריחות, מאכלים, מחשבות, תכונות אופי, המולה, רחש- הכול חי ומוחשי. פרטי פרטים שמצטרפים למלאכת מחשבת.
הבחירה בגוף ראשון מבריקה בעיניי. היא יוצרת תחושת אותנטיות חזקה ואמפתיה עמוקה לפאניה. מורגש שיש כאן מחקר מרתק ועולם שנבנה בקפידה רבה.
לאורך הקריאה שוב ושוב חשבתי כמה בקלות אפשר לדמיין את הספר הזה גם כסדרת טלוויזיה.
ממליצה בחום לאוהבי סיפורים משפחתיים, דמויות עשירות ורומנים היסטוריים. מהספרים שמצליחים לקחת אותך ממש פנימה אל תוך העולם שלהם
ס ק יר ה
"ועיניך רואות וכלות"
מאת: נירית אליוביץ
ינאי הוצאה לאור 2026
"...הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, אם רק היה לי אז את השכל שיש לי היום"
ספר שמשך אותי לקריאה מהרגע הראשון. זהו רומן תקופתי ארץ ישראלי. נושא שמעניין אותי מאד.
הגיבורה פאניה מעניינת ומסקרנת לאור כל מה שהיא עוברת. ההחלטות הגורליות, הכאב, העצב, יחד עם השקרים וההסתרות שהיא נושאת עמה, זוהי צלילה לעבר הרחוק. הארצישראלי, וגם מבט לגולה של פעם לבלארוס, שהייתה חלק מרוסיה הלבנה הגדולה.
זהו סיפורה של פאניה אישה צעירה שמגיעה מעיירה יהודית בבלארוס. אז חלק מרוסיה של הצאר. חייה שם במשפחה ברוכת ילדים ולמודת סבל וצער. שני אחים נפטרו והאם השקועה בצערה על בניה, לא הקדישה זמן לתינוקת שנולדה זה עתה. אחותה חיה בת ה-8 הפכה למעין אם וטיפלה בה. קשר מיוחד נרקם בינה לבין ישראל, אח נוסף המבוגר מעט ממנה הוא ישראל. הוא ציוני ורוצה לעלות ארצה. פאניה רוצה ללמוד בגימנסיה ולנגן בפסנתר. בסתר היא מאוהבת ביוסף הנאה והעשיר חברו של אחיה. החיים קשים בעיירה וסכנה מרחפת גם על היהודים. ישראל מצליח לברוח ולהגיע לארץ. הוא שולח סרטיפיקטים לפאניה ולהורים ומפציר בהם לעלות לפני שיהיה מאוחר. פאניה, למרות שאינה מתלהבת מהעלייה לארץ, מגיעה עם ההורים לחיפה.
שם הם מתאחדים עם אחיה ישראל. בארץ פאניה מתחתנת אך לאחר הלידה, קורים דברים ופאניה נאלצת למסור את בתה האהובה. היא מציגה עצמה כדודתה. האחות של האם שמתה.
איך זה להרגיש שיש לך סוד. סוד גדול מהחיים? איך לחיות עם ההסתרה? איך לראות את בתך הקטנה ולא לספר לה שאת האימא ולא הדודה?
איך זה משפיע על החיים של כולם? של פאניה, של המשפחה החדשה שבנתה ואינה יודעת על הבת.
על הבת הסודית שחושבת כל הזמן ושאמה נפטרה מזמן ופאניה זו הדודה, אחות האם.
הסוד מכביד מאד על פאניה, כמה הייתה רוצה לספר...
פאניה חיה עם משפחתה החדשה ביבנאל ונולדים לה שני בנים אך מחשבותיה נמצאות עם הבת הסודית. המרחק חיפה יבנאל מקשה מאד להיפגש. כל הדברים שלא נאמרים נמצאים איתה כל הזמן.
פאניה אישה אמיצה וחזקה ולמרות כל הכאב והקשיים הולכת קדימה. מקימה בית ומשפחה, ומנסה להביא אור לבעלה שאוהב אותה מאד ולשני בניה.
היא מחליטה למרות החששות והפחד, לספר לבת את האמת. היא עוזרת אומץ וכשהבת מגיעה לגיל 18 היא מספרת לה. איך תגיב הבת? האם הקשר ישמר? מתי תספר למשפחה שלה את האמת?
"...חשבתי שאם רק הייתי מספרת לו אז בחיפה על הילדה שלי, הוא לא היה נבהל. לראשונה בחיי הסוד הגדול שלי נראה לי מיותר."
הספר סוחף ומרתק. והכתיבה רגישה ועדינה.
ממליצה !!!
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי. פאניה הייתה הסבתא של הסופרת שנפטרה לפני כ- 80 שנה. היות ולא היה הרבה מידע עליה. בחרה הסופרת לכתוב רומן בהשראת סבתה.
סקירה: עינת כהן לדרר
ועיניך רואות וכלות מאת נירית אליוביץ
את הספר קיבלתי לסקירה מהסופרת יחד עם חוברת מתכונים שסבתא פאניה אוהבת וסימניה בעיצוב תואם, יפהפה וכחול. אני לא מקבלת כל ספר לסקירה, בעיקר כי אני חשדניסטית וגם כי אין לי יותר מדי זמן בעונת הועדות במחלקה בה אני עובדת. עם זאת, רומן היסטורי המבוסס על סיפור חייה של סבתא?! מאז שכתבתי את ״ספרי תמה תמימה״ שלי על הסבים שלי קראתי בשקיקה עוד רבות וטובות כמו ״בת עיראק״ של רויטל שירי הורוביץ, ״אישה מרוקאית אחת״ של ימית ארמבריסטר ו״התמונות שעל הקיר״ של ציונית פתאל קופרווסר, בקיצור – רומן היסטורי על סבתא? ברור שאני רוצה לקרוא.
בנוסף לאהבה שלי לסוגה והחיבור הרגשי שיש לי לנושא, לפאניה הגיבורה יש סוד. סוד מאכל וקשה שנחשף עבור הקוראים כבר בפרק הראשון (ובתקציר האחורי של הספר, אז זה לא קלקלן!) והוא צפנת, בתה האהובה שנמסרה לסביה ומלבד אנשים ספורים אף אחד לא יודע על קיומה. איך היא מסרה אותה? למה? איך היא מתמודדת? איך זה השפיע על חייה? הצורך להבין את הבחירות שלה היווה כבר עילה נוספת ומרכזית לבחירה בקריאת הספר.
״ועיניך רואות וכלות״ של אליוביץ הוא רומן הביכורים של המחברת ואינו ניכר ככזה. הוא חכם, יפה ועשיר מאוד. הדמויות השונות מפותחות היטב, סיפור הרקע, הפסיכולוגיה – הכול נעשה בצורה מעמיקה ועדינה כראוי לבת משפחה הכותבת על משפחתה, אבל בלי הנחות, בלי צנזורים ועם הרבה מאוד כאב. אליוביץ מצליחה לשמור על האיזון בין סיפור משפחתי לרומן היסטורי ממשי שלא בהכרח היה חייב להיות כתוב על משפחתה. זו משימה לא פשוטה והיא עומדת בה היטב. הספר מחולק לחמישה פרקים באופן כרונולוגי אך גם מותאם לפרקים בחייה של פאניה (החיים בבלארוס, הקליטה בחיפה וסיפור אהבה, אסונות והסוד הנורא, החיים החדשים ביבנאל וההתמודדות עם הסודות והחלק הסוגר ואוסף).
פאניה היא בת הזקונים במשפחה ברוכת ילדים ו״וברוכות״ אסונות. הם גרים ברצ׳יטסה בבלארוס בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. פאניה נולדת כבר לתוך אובדן של אח אחד וחווה עם משפחתה אובדן של אח אחר. היא גדלה עם אמא עצובה מאוד שכבר לא מתפקדת כפי שתפקדה בעבר. אביה, סופר הסת״ם, נותן לה קצת יותר תשומת לב ורואה את חוכמתה ואף מסכים לשלוח אותה לגימנסיה. שאלות על שירות בצבא הצאר מול ציונות ומקומה של האישה מעסיקות את המשפחה בכלל ואת פאניה בפרט. הפרעות בבלארוס, הסיכון ומהלכים עלילתיים מרתקים מובילים את פאניה והוריה לעלות לפלשתינה בערב מלחמת העולם הראשונה. הקליטה בארץ, פערי התרבות והצורך להתפרנס משתלבים עם הדאגה למשפחה שנותרה מאחור. פאניה היא המטפלת העיקרית בהוריה וצריכה לשמש להם משען, אבל כשהנורא מכל קורה, הם אינם מסוגלים להעניק לה את הגב לו היא זקוקה.
אני חושבת שהשאלה הנשאלת כבר בהתחלה ״איך אישה יכולה ״לוותר״ על הבת שלה?״ מקבלת מענה מקיף, מפורט ורגיש. המחיר שהיא משלמת על כך בלתי נסבל ומלווה אותה לאורך כל חייה. עם זאת מהלך עלילתי מקסים ונפלא ממש (!) הקשור ביחסיה של פאניה עם בעלה השני, מוביל מחד לאהבה גדולה ורווחה ומצד שני לידיעה שהכול היה יכול להיות אחרת.
המסר שסודות מאכלים את האדם ואת הסביבה שלו הוא מסר שאני אוהבת והוא מרכזי בספרי השני, ״הכול אודות סופי.״ אני מאמינה כי על סודות משפחתיים תקום ותיפול משפחה. למרות שאנחנו מבינים לחלוטין את המניעים והפעולות של הדמויות בגלל הטיפול המצוין של המחברת, אנחנו מתייסרים יחד עם פאניה לאורך כל הספר ומבכים איתה את האימהות החסרה. זהו ספר לא פשוט ועיסוק לא פשוט של נכדה בסיפור חייה של סבתה. אני מורידה את כיסוי הראש שלי בפני המחברת – הנכדה, על עבודה מופלאה, מרגשת ועצובה כל כך.
אני רוצה גם לציין את העושר התרבותי המתבטא במאכלים, תיאורים היסטוריים מדויקים הכוללים שימוש בכלים תקופתיים ומראים על מחקר טוב וידע על התקופה המדוברת (כולל הסרט בראיונע!). אומר כי לפעמים חשתי כי זה היה מאולץ מדי כמו למשל הציטוט והשיח על רחל המשוררת או על חוות הפועלות (המרתקות בפני עצמן) שם הופיעו כחלק משיח אבל לא כמקדמי עלילה.
אהבתי מאוד את החיבור לעולם התנ״ך. אביה של פאניה נהג להקריא לה מתוכו ואלו היו הסיפורים מהם שאבה את ערכיה והכרותה עם העולם. אליוביץ משתמשת בסיפורי התנ״ך לא רק כתוכן אלא כמשל וכתוסף משמעות. הם שם בראשי הפרקים, בשיחות, בהצהרות האהבה ובבחירת השמות של הדמויות. הן מעין אזימוט לחיים עצמם, דרך להתבונן בהם, להשוות ולדון.
לסיכום, אליוביץ עשתה עבודה נפלאה בכתיבת רומן הביכורים שלה, הוא רחב יריעה, משמעותי ומלא רגש. הוא היסטורי ועכשווי, הוא פמיניסטי וביקורתי אבל גם מבין וחומל, הוא מייצג בכבוד ובאהבה אישה אחת, פאניה, ואת המסע של חייה.
סיימתי לקרא את הספר המרגש 'ועיניך רואות וכלות' קראתי אותו לאט, במנות קטנות, לא רציתי שייגמר מהר...כאבתי, בכיתי, התרגשתי ושמחתי עם פאניה, על כל הטוב וגם הפחות טוב. לא ניכר בכלל שזהו ספר ביכורים אלא ספר שנכתב על ידי סופרת ותיקה. קשה לדעת מה אמת ומה דימיון וזה לא כל כך משנה כי פאניה היא דמות כובשת לאורך כל הספר. הרבה תובנות לקחתי מהספר הזה במיוחד על המחיר שמשלמים על סודות...
בסוף השבוע סיימתי לקרוא (בשקיקה) את ספרה הנהדר של נירית אליוביץ.
הספר הנהדר הזה הוא על גיבורה מיוחדת עם סיפור משפחתי, יהודי, ציוני ובעיקר מאוד-מאוד אנושי.
זוהי לא ביוגרפיה אבל הסיפור מבוסס על
החיים של סבתה של נירית, שאותה לא הכירה.
כתיבה נהדרת וצלילה אל נבכי הנפש העדינה והמיוסרת של פאניה הגיבורה.
יצירת ביכורים נהדרת, סיפור כתוב ומסופר היטב. ספר שטוב שיצא לאור. לא רציתי שהקריאה תסתיים.
ממליץ בחום.
סיימתי לקרוא עכשיו את ספר הביכורים של נירית אליוביץ "ועיניך רואות וכלות".
זהו ספר פשוט מקסים.
ספר שמתאר את חייה של פאניה, מילדותה בעיירה בביילורוסיה בסוף המאה ה 19 ועד לזקנתה בישראל המנדטורית, בחיפה וביבנאל.
התיאור של קורותיה נכתב בעדינות, ברגש ובחוכמה, וניכר שנעשה מחקר מעמיק על אורח החיים בימים ההם כשהתרבות היהודית הייתה מושרשת בחיי היומיום.
יש דמויות שנאהב וכאלה שנעריך וגם את זו שנשנא.
הרבה תמונות משפחתיות, מסירות של חברים, רגעים מותחים ורגעים מרגשים. זה ספר על אהבה, ועל החלטות גורליות, על עצב, על החיים. בכיתי הרבה בזמן הקריאה, הרבה דמעות שטשטשו את המילים המודפסות אך לא הפסקתי לקרוא.
כתוב קולח, זורם. קשה להניח מהיד.
אני ממליץ בחום!
וכבר מחכה לספר הבא של נירית.