זאוס פרומתאוס ואלוהים

עולמנו אינו שוקט לרגע על שמריו. אנחנו חיים בתקופה של הישגים מופלאים לצד משברים חסרי תקדים. עולם של מהפכה מתמדת שבו מה שרק אתמול היה מובן מאליו נראה היום הזוי ומופרך. מוסדות חברתיים מושרשים נעלמים או מאבדים מכוחם ונראה שהתהליכים ההיסטוריים, שבעבר התנהלו על מי מנוחות, תופסים תאוצה יוצאת דופן. אבל באיזה כיוון? לאן מתקדמת הקדמה? איך אפשר לדעת? האם יש היגיון בהתפתחותה של ההיסטוריה — או שמא היא נשלטת על ידי אירועים אקראיים שלעולם לא נוכל לחזות מראש?
זאוס, פרומתאוס ואלוהים מציע מבט פנורמי על תרבות המערב באמצעות מודל פסיכולוגי־היסטורי המנתח את הדרך שעשתה ההיסטוריה האנושית מראשיתה ועד היום. הוא מעמיד במרכז את המאבק הרעיוני העתיק שבין תרבות ישראל לתרבות יוון, מאבק בין תפיסות אליליות לתפיסות הומניסטיות, כאשר בתווך נמצאת התפיסה היהודית. מודל מקורי זה — השואב השראה ממגוון רחב של מקורות וספרות פסיכולוגית ואנתרופולוגית — מספק מסגרת להבנת המבוי הסתום שאליו נקלעה התרבות המערבית העכשווית ומסביר במידה רבה את עליית האסלאם הקיצוני. פרקו האחרון ומעורר המחשבה של הספר מסמן כיוון אפשרי להתחדשות תרבותית, חברתית ואפילו כלכלית.