זוליכה פוקחת עיניים
הספר מתאר אירועים המתרחשים בין 1930 ל-1945 ברוסיה הסובייטית, בתקופת הקולקטיביזציה, חיסול המשקים החקלאיים הפרטיים והפיכתם לקולחוזים. זוליכה, חיה בכפר טאטארי-מוסלמי עם בעלה מורטאזה ועם חמותה, שכל אחד מהם מדכא ומענה אותה על-פי דרכו. כשנציגי השלטון מגיעים לבית כדי להחרים את בהמות המשק, מורטאזה מנסה להתנגד, נורה ונהרג. היא נשלחת לסיביר ברכבת, יחד עם בני כפרהּ ומשכילים בלתי נחוצים אחרים מפטרבורג, כולל צייר מפורסם ורופא נשים גרמני תימהוני.
במהלך הנסיעה מתברר לה שהיא בהיריון, ומפקד המסע הרוסי מתאהב בה. לאחר מסע עינויים ארוך הנמשך חודשים ארוכים, הם מגיעים לסיביר, שם הם מנהלים מלחמת קיום הרואית. בנה של זוליכה, יוסוף, מצליח לברוח מסיביר לפטרבורג כדי ללמוד שם ציור.
זהו ספרה הראשון של גוּזל שָמִילובנה יכינה, ילידת קַזַן, המבוסס על זיכרונות של סבתהּ ושל אחרים. הספר זכה בשנת 2015 לפרס יאסנאיה פוליאנה, בפרס הספר הרוסי הגדול וכמו כן בפרס אגודת פן הבריטית. הוא תורגם ליותר מעשרים שפות, ועובד לסדרת טלוויזיה רוסית ששודרה בשנת 2020.
ספר לכל חובבי ספרות היסטורית מרתקת, מי שמחפש את עומק הנשמה האנושית
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
"המוות נמצא כאן בכל מקום, מוות פשוט, מובן, מלא ענווה, אפילו צודק על פי דרכו: עלים ומחטים נשרו מן העצים ונרקבו באדמה, נשברו תחת כפותיהם הכבדים של הדובים, שיחים התייבשו, עשבים נהיו מזון לצבי, והוא עצמו נהיה טרף לשיני להקת זאבים. המוות משולב ואחוז באופן הדוק עם החיים, ולכן אינו נורא. יתר על כן, באורמן (היער הסיבירי) החיים תמיד מנצחים..."
אני אוהבת מאוד לקרוא ספרים שפותחים לי חלון לתקופה אחרת בהיסטוריה ולמקומות שונים בעולם.
הספר זוליכה פוקחת עיניים של גוזל יכינה הוא כזה.
הוא מספר את סיפורה של צעירה טטרית ברוסיה הסובייטית שמגורשת לערבות סיביר יחד עם גולים נוספים כדי להקים שם יישוב, קולחוז, ובמקביל את סיפורו של המפקד שנשלח להיות אחראי על אותו יישוב.
הסיפור עצמו אינו אמיתי אך מבוסס על אירועים אמיתיים ששמעה המחברת מפי סבתה.
הוא מתאר בצורה חיה מאוד את המיעוטים החיים ברוסיה ואת תקופת הקולקטיביזציה.
הספר קולח, תיאורים עשירים, דמויות עגולות.
הוא זכה בפרסים, תורגם ליותר מ20 שפות, וב2020 יצאה ברוסיה סדרת טלוויזיה המבוססת עליו.
בקיצור, אני ממליצה.
ואסיים בהמשך של הציטוט שבו פתחתי:
"...ככל שהיה החורף קר וקודר, ככל שהחיות טרפו ומתו ברעב, זוליכה ידעה: האביב יבוא, עלים ירוקים צעירים יבקעו, עשב משיי יציף את האדמה שנשרפה עד שחור, שפע של גורים עליזים יוולדו לחיות... היא חשה חלק מהעולם הגדול והחזק הזה, טיפה בים הירוק לעד"
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
