חברות ברזל
משה ויסטוך
"מחזה אחד גויכמן מהמסייעת לא ישכח לעולם. על שביל העפר שיצא מקיבוץ ניר עוז הייתה קופסת לגו שפוכה על האדמה. הוא התחיל לאסוף את החלקים ונזכר איך הוא יושב על הרצפה בבית מדי ערב, באותה תנוחה, ואוסף את הלגו של ילדיו מהרצפה. בבית הוא לא מפסיק להתלונן על המטלה המעצבנת, הפעם, כשהוא על מדים, הוא אסף את הלגו כשדמעות בעיניו. 'מי יודע מה עוללו לילד ששיחק בזה', חשב כשסיים לאסוף את החלקים האחרונים. כאבא, המחשבה הזו הייתה בלתי נסבלת.
בבוקר ה־7 באוקטובר היו גיבורי הספר הזה, הלוחמים והמפקדים במילואים של גדוד 'אלון', כל אחד בביתו. אף אחד מהם לא ציפה שבתוך שעות ספורות הם מצאו את עצמם עם קסדה ונשק, קופצים לאירוע שישנה את חייהם: שירות מילואים ארוך, מתיש ומלא בגילויי גבורה ורעות בלב רצועת עזה. לאורך הימים, השבועות והחודשים הבאים הם יעברו את המלחמה בקו הראשון, כשכל הזמן מרוצצות בראש המחשבות על הבית, המשפחות והעסקים שנשארו מעבר לגבול.
גדוד מילואים הוא תופעה ישראלית יחידה במינה. זה המקום שבו מתאחים השסעים הפוליטיים ומתעצבים מחדש סדרי העדיפויות האישיים והלאומיים; המקום שבו לאורך סבבי שמירות ארוכים ולאור הלהבה מתחת לפינג'אן מתעצב מחדש סיפורה של הישראליות, הסיפור של כולנו.
"אנחנו גאים בכם, הלב יוצא אליכם. המסירות שלכם מדהימה, הנחישות שלכם מדהימה, והעם כולו מאחוריכם". (רה"מ בנימין נתניהו בשיחה עם לוחמי הגדוד בעזה)
על המחבר
משה ויסטוך הוא עיתונאי בוגר חטיבת גבעתי. הוא משרת כלוחם ומפקד בגדוד מזה 21 שנה.
ספר זה מציג חתך נדיר ועמוק של המציאות הישראלית, דרך עיניהם של לוחמי מילואים שהפכו מאזרחים רגילים לגיבורים בלתי רגילים.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
ספרים שמתעדים לחימה - לא יצא לי כמעט להיתקל בכאלה. הספר הזה הוא אחד המעטים, והוא מעולה בעיניי.
הספר מתחיל כמעט מיד באירועי השבעה באוקטובר, ומכניס אותנו לאווירה תוך כמה עמודים. האירועים מסופרים בשפה קולחת ובצורה מרתקת. הכתיבה הייתה כה טובה, שפעמים מספר ממש דפק לי הלב.
ספר כזה הוא לא קל לקריאה - ואכן קראתי רק כמה עמודים כל יום - והסופר נוקט כמה פעולות שסייעו לספר לא למתוח אותי מעבר ליכולותיי.
הדבר שהכי מפחיד בקריאת ספר כזה, היא לקרוא על חייל ולהיקשר אליו, ואז לגלות שהוא נהרג. מה שעזר לי מאוד, זה שהספר מוקדש לארבעה לוחמים מהגדוד שנהרגו, והם מוזכרים בשמותיהם. כך ידעתי מתי עליי לקרוא בזהירות, בידיעה שבקרוב יקרה הדבר הנורא. בכל שאר הקריאה יכולתי לקרוא יותר ברוגע (במגבלות הז'אנר, כן?) .
דבר נוסף שעשה הסופר, זה שבין תיאורי הלחימה הוא שזר את סיפור הקמתו של הגדוד. ולמרות שזה יכול היה להיות משעמם - הקמה של גדוד לא נשמעת כמו משהו עם אקשן - הגדוד הזה הוא משהו מיוחד, וההקמה שלו הייתה כרוכה בהליכה כנגד כל הסיכויים: מדובר בגדוד שהיה מורכב בתחילתו מעתודאים, ובדרכים עקלקלות ומעוררות השראה הפך לגדוד לוחמים. כך שלהפוגה מתיאורי הלחימה היה ערך מצד עצמה.
הספר מביא גם אמירות כנות של לוחמים ומפקדים באשר לתפקוד הצבא בשבעה באוקטובר, ומצא חן בעיניי שלא היה ניסיון לטשטש או לצבוע דברים בוורוד. כבר יצא לי לקרוא ספר שכן היה כזה, ופחות התחברתי.
הספר גדוש כמובן בתיאורים של שלל פעילויות בעזה, והיה לי פוקח עיניים לקרוא על הדברים מיד ראשונה. התיאורים מפורטים ומובנים גם לאישה כמוני, שלא לחמה מימיה. קשה לומר על קריאת ספר כזה "נהניתי" כי בכל זאת, מדובר על מלחמה אמיתית ואנשים אמיתיים, אז אומר שאני מרגישה שהרווחתי מאוד מקריאת הספר הזה.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
