חטאים 1 - חטאים ודם

יש דברים שאני יכולה לסבול בספרים, אבל בשום אופן לא מוכנה לשאת בחיים האמיתיים. למשל, להתאהב במאפיונר שרוצח למחייתו, גובה פרוטקשן וסוחר בסמים. או להסכים לנישואים כפויים, כשאת בעצם ניתנת כאתנן לבעל שררה. ובכל זאת, תנו לי את כל זה בתוך רומן מאפיה, גיבור איטלקי עצבני והורס וגיבורה רצינית שלא מוכנה להיכנע לבולשיט, ואני בפנים.

"חטאים ודם" של איילת סווטיצקי שיצא בהוצאת U ספרות שנוגעת, כתוב לפי כל חוקי הז'אנר. יש בו מאפיה, כוח, אלימות, נישואים כפויים, גבר מסוכן שרגיל לקבל את מה שהוא רוצה וגיבורה שממש לא תכננה למצוא את עצמה בתוך העולם הזה. אבל יש בו גם את הערך המוסף שאיילת מביאה לדמויות שלה – היא הופכת אותן לאנושיות ולא לפלקט. זהו הספר הראשון בסדרה שבה כל ספר עוסק בזוג אחר מאותה חבורה, אבל כל אחד מהם עומד בפני עצמו ומסתיים בסוף סגור. תודה על כך, כי אני לא אוהבת לחכות לפרק הבא שיצא בעוד...

אליאנה היא גיבורה שקל להתחבר אליה. היא צעירה שאפתנית, בעלת מוסר עבודה גבוה, ונחושה לבנות לעצמה חיים אחרים מאלה שהכירה בילדותה. היא גדלה במצוקה, והדרך שלה החוצה עוברת בעבודה קשה ובהתמקדות במטרה. למרות שהיא גבר סגנית מנהלת מלון, היא עדיין גרה בבית הוריה, עסוקה, מתקדמת, ובין כל אלה פשוט אין לה פניות לדייטים או לחיי חברה. אליאנה משקיעה את כל כולה בבניית העתיד שלה, ואז מגיעים ההורים שלה ומחליטים שהעתיד הזה בכלל לא שייך לה. מבחינתם, היא יכולה לשמש מטבע עובר לסוחר, חלק מעסקה שנרקמה מעל ראשה. כי רוסריו ביקש.

רוסריו לומברדי הוא בדיוק הגבר שאנחנו מצפות לפגוש ברומן מאפיה: מסוכן, כוחני, רגיל לשלוט בסביבה שלו ולא בדיוק מוטרד מאותם כללי מוסר שמנהלים את חייהם של רוב בני האדם. הוא ירש את התפקיד מאביו המנוח ומאז הוא האדם הכי חזק באזור, ובכל זאת, הוא לא נשאר רק "המאפיונר". בהדרגה נחשפים עוד רבדים בדמות שלו, ודווקא הפער בין המעשים שלו לבין האדם שמתגלה מאחוריהם הוא חלק ממה שמחזיק את הסיפור.

וזה לא אומר שאנחנו אמורות פתאום לחשוב שסחר בסמים, גביית דמי חסות ורצח הם בחירות קריירה לגיטימיות. זה אומר שבתוך העולם הבדיוני שאיילת בונה, הדמויות מקבלות נפח. הן אוהבות, כועסות, מפחדות, טועות, נושאות איתן מטענים מהעבר ומקבלות החלטות שלא תמיד נוח לנו איתן. וזה, מבחינתי, ההבדל בין דמות שממלאת תפקיד בז'אנר לבין דמות שמצליחה לגרום לי להרגיש משהו כלפיה.

כי כשאני פותחת רומן מאפיה אני יודעת פחות או יותר מה מחכה לי. אני לא מצפה שהגיבור ילך בבוקר לעבודה בהייטק, יתרום לעמותה אחר הצהריים ויבקש הסכמה מהדייט שלו לפני כל צעד. אני כן רוצה שהסופרת תגרום לי לברוח מפה לכמה מאות עמודים, להאמין באנשים האלה ובעולם שלהם. ואיילת סווטיצקי יודעת לעשות את זה.

אז נכון, שמחתי לקבל סוף סגור ולא להישאר תלויה באוויר עד הספר הבא. אבל עכשיו, כשאני מה יחכה לי עם זוג אחר מהחבורה הזאת, נוצרה בעיה חדשה: אני כבר רוצה לקרוא אותו.

איילת, אפשר להזדרז?