חטוף

קניתי את הספר מיד כשהוא יצא, ורק עכשיו הצלחתי להביא את עצמי לקרוא אותו עד הסוף.

בכל פעם קראתי עמוד או שניים, ולא יכולתי להמשיך. הידיעה שיש שם עוד אנשים שלנו שעוברים את מה שהוא מתאר, הידיעה שאלון עליו הוא כתב הרבה עוד שם, פשוט לא נתנה לי מנוח והתקשיתי לקרוא את הספר עם הידיעה הזו. אבל ידעתי שאקרא אותו.

זהו ספר חובה בעיניי לכל ישראלי, יהודי ובעצם- לכל אדם.

הספר מכיל את סיפור החטיפה של אלי ואת תקופת השבי, כמו גם את חייו מלפני ה7.10, שמובאים כזכרונות או כסיפורים שהוא מספר לחבריו לשבי. הוא בעיקר מכיל סיפור של הישרדות ותקווה. איך אלי לא איבד תקווה ופשוט היה עסוק בלשרוד, למענו ולמען אהוביו שחיכו לו.

יש שם תיאורים אמיתיים, יומיומיים, על הקשר בין השובים לחטופים ובין החטופים לבין עצמם, וגם על על המצב הפיזי תברואתי בו היו.

יש תיאורים רבים על השובים, כמו גם איך הם רואים אותנו הישראלים, מה הם חושבים עלינו, כמה בורות ושנאה ממלאת אותם.

לא כולם שם "לוחמים" מבין שוביו ובספר מובאת תמונה אובייקטיבית למדי על השובים העזתים.

זהו ספר עוצמתי, עצוב, מרגש וכואב שאי אפשר להניח מהיד וייחקק לעד בלבי.

מילה טובה לעורכים ולצוות המקצועי- זו אינה "עלילה" אלא עדות, ובכל זאת העריכה של הספר, סדר הדברים והסיפורים- נערך בצורה מאוד טובה וקריאה. כל הכבוד לכל מי שידו בהוצאת הספר החשוב הזה.

ומאחלת לאלי שרעבי לחיות חיים מלאים כפי שייחל, למצוא נחמה ואושר ומודה לו על התקווה שנתן שבספר הזה.🇮🇱🎗🙏