טבעות העורבים 1 - בת אודין

את הספר קראתי בתרגום לאנגלית שיצא במרץ השנה. התלבטתי בין עברית לאנגלית, אבל בסוף הלכתי על אנגלית כי היה לי גיפט קארד באמזון.

*****

משחקי תפקידים הם אחת הדרכים הכי כיפיות, ואולי הדרך הכי טובה, כדי להפיח חיים בדמות. לפני המון שנים, במשחק מאד מפורסם בדירה של טרייסי היקמן, טרי פיליפס בחר את דף הדמות של רייסטלין מאז'ר, ערמומי, תאום, קוסם עם גלימות אדומות, ואדם עם עור של זהב ועיני שעון חול – והביא אותו לחיים. פיליפס העניק לקוסם העוד לא מפורסם קול צרום, ציניות ומרירות שהחביאו יוהרה ועוצמה חבויה. השחקנים והשחקניות האחרות היו מרותקים, ומרגרט וייס שנכחה בחדר באותו ערב החליטה לאמץ את הדמות לעצמה. ההמשך ידוע.

רייסטלין מאז'ר הוא כמובן לא הדמות היחידה מספר שהתחיל את הקריירה שלו כדף דמות. סירי פטרסן דמיינה לראשונה את הירקה, הדמות הראשית בטרילוגית טבעות העורבים שלה, כדמות במשחק מבוכים ודרקונים. "היא ג'ינג'ית, יש לה שני עורבים שאיתם היא יכולה לדבר, היא מבינה בעשבי מרפא ובריפוי, ויש לה הבנה ברורה של צדק ואי-צדק". המשחק הסתיים מזמן, אבל הירקה ממשיכה להתקיים וזכיתי לפגוש אותה בפעם הראשונה בבת אודין, הכרך הראשון בטרילוגיה. הירקה היתה החלק הכי טוב בספר האפי הזה, אבל לרוע המזל, עבורי, זה לא היה מספיק.

*****

“What in Slokna are you, then? You’re not a ghost. And you’re not one of the blind. Are you just deformed?”

בעולם של יימסלנדה כולם נולדים עם זנב. הזנב מסמן אותם כמשהו מוכר, ילידי, סוגדים לנביא, ומסוגלים להשתמש בכח הקסם שזורם דרך העולם. כולם חוץ מאחת.

לפני חמש עשרה שנה, ת'ורלד, מרפא נודד, מציל תינוקת מטבעות האבן שהשמועה אומרת שהן מאפשרות מעבר בין עולמות. התינוקת היא בלי זנב, בת של אודין, תועבה מתה ומפיצה של הרקב המקולל. היא עדיין היתה תינוקת ות'ורלד לא יכל לפגוע בה. טוב, כמעט. הוא השתמש בסכין שלה כדי להטיל בתינוקת מום קבוע שיגרום לאנשים לחשוב שזאבים נשכו את הזנב שלה. התינוקת היא הירקה וכשהיא תגדל היא תאמין שהיא לא שונה מאף אחד אחר. רק שהיא כן, והיא תצטרך את כל העזרה בעולם (של רימה) בשביל להתמודד עם ההשלכות.

רימה, הנכד של חברת המועצה השולטת בממלכה, הוא החבר הכי טוב והמגן של הירקה והוא יעשה הכל כדי לשמור עליה. הוא גם איש משמר (ומשהו יותר מסוכן) שבגד במורשת שלו ונטש את האחריות שהיא שלו מלידה. הוא יצטרך להתבגר מאד מהר.

ארד הוא איש מועצה שמסתיר קללה מסוכנת ורוצה לבטל את הסדר העולמי הישן. הוא תאב כח, ושום דבר לא יעצור אותו מלהשיג את מה שהוא רוצה. מה הוא רוצה? עוד כח, ואני אתייחס לזה בהמשך.

*****

“So I can’t bind. So what? It must have happened before. Surely I’m not the only one?”

בת אודין הוא ספר שהיה לו דבר אחד מעולה שעבד בשבילו, והמון דברים אחרים שחשבתי שאפשר היה לעשות יותר טוב. זה יצר בשבילי חוויה מהנה שהרבה פעמים נקטעה ע"י תסכולים, והם מנעו ממני מלהתחבר לספר כמו שרציתי.

מה שהספר עושה שהוא לא פחות ממדהים הוא להפוך טרופ מוכר על פניו, באופן שפשוט עובד טוב. בעולם שבו כל הילדים נולדים עם היכולת להשתמש בכח קסם, הירקה היא חסרת כח. לאורך כל הילדות שלה היא סבלה מהתנכלויות וחרמות בגלל שאין לה זנב ואבא שלה הוא מרפא נודד גולה שכולם צריכים, אבל אף אחד לא אוהב. מדובר באתגר, כי הדמות נאלצת לסמוך על היכולות והאישיות שלה כדי לפתור בעיות, ולהתגבר על אתגרים, והיא מצליחה (עם הרבה מאד עזרה).

אישית אהבתי את הבחירה הזאת כי הספר משקיע המון בפיתוח הדמות של הירקה: מערכת היחסים שלה עם רימה ות'ורלד, מיומנויות הרפואה שלה עם עשבי מרפא שהיא למדה מת'ורלד, חוש הצדק החזק שלה שהתפתח מההתכלויות אותן עברה כילדה, הרצון שלה להשתמש בקסם, והפחד שלה שהיא הולכת לפגוע באחרים אחרי שלומדת את המוצא האמיתי שלה. לצערי, הירקה היתה הדמות הראשית היחידה שבאמת אהבתי.

רימה הוא דמות שנולד עם פיריבילגיות ובחר לנטוש אותן כשהפך לאיש משמר. הוא עשה את זה בגלל סיבות אישיות, אבל למעשה הוא נטש את האחריות שלו ואנחנו רואים את ההשלכות של הבחירה הזאת לכל אורך הסיפור. הוא דמות עם ראיית עולם מאד צרה של טוב ורע, וזה מוביל אותו לנקוט בפעולות פזיזות וילדותיות שיותר פעמים מאשר לא גרמו לי לחשוק שיניים. ארד הוא יותר גרוע.

ארד הצטרף למועצה כדי להתריס באביו המת אותו הוא שנא. הוא מומחה במניפולציות והדהים אותי איך כולם נפלו לרשת הכל כך שקופה שלו פעם אחר פעם, אפילו כשזה היה בלתי הגיוני בעליל, חוץ מבסיפור פנטזיה או הרפתקת משחק שבו מילים פזיזות מובילים לפעולות פזיזות. המוטיבציות שלו הם קלישאתיים להחריד. הוא הנבל והוא משחק את תפקיד הנבל כמצופה, ולא שום דבר מעבר.

העלילה עצמה פחות או יותר עוקבת אחרי הדפוס הסטנדרטי של סיפור פנטזיה אפית, רק שהוא לא היה מהודק כמו שצריך והרגיש כאילו שהוא לא תוכנן עבור הירקה. יש אירועים משני עולם שמתרחשים מעצמם. רימה הפך לשומר מסיבותיו שלו וכנ"ל ארד כשבחר להצטרף למועצה. הנוכחות של הירקה מוביל לתגובות (שמוסברות), אבל אלו התגובות ולא הפעולות של הירקה שמניעות את העלילה קדימה. אני די משוכנע שהרבה מהאירועים היו מתרחשים מעצמם גם עם הירקה לא היתה חלק מהסיפור מה שמוביל אותי להרהר אם היא בכלל היתה נדרשת מלכתחילה, רק שהיא הדמות הראשית.

בניית העולם גם תיסכלה אותי. שום דבר לא מוסבר וצריך להבין הכל מתוך הקשר. מדובר באתגר כשהסיפור מתרחש בעולם פנטזיה רווי פרטים. רציתי ללמוד יותר על העולם, רק שהדמויות לא הרגישו שום צורך להסביר על מה שהם כבר ידעו (למשל, איך התחילה הדת של הנביא), או איך הצליחו להגיע ממקום למקום בעיתוי נוח מדי.

אין מרחק אמיתי בין המקומות השונים בעולם. מרחק פיזי נקבע לפי דרישות העלילה, והמרחק בין הערים השונות יכול להיות שעות, יום או הרבה ימים בהתאם למתי שהדמות צריכה להגיע או כמה היא צריכה להתעכב.

סוף הספר מכיל רשימת דמויות, מקומות ומושגים, וגם מפה. מכיון שאני קראתי עותק דיגיטלי באנגלית ללא תוכן עניינים, לא ידעתי שהם קיימים עד שסיימתי. עד בערך סוף הספר, הייתי משוכנע שאני אמצא איזהשהו קשר למיתולוגיה נורדית (בת אודין אחרי הכל). אם הייתי יודע שהחלק הזה קיים, הייתי מעיין בו ומשנה את הציפיות שלי בהתאם – וגם פחות היה מפריע לי חוסר ההסברים.

הספר הבא ממשיך את ההרפתקאות של הירקה בעולם שלנו, ורימה כבר לא איתה אז יש סיכוי שהוא יהפוך לדמות פחות מעצבנת. הירקה היתה החלק הכי טוב מתוך הספר ואני רוצה לקרוא את הצעדים הבאים שלה, אז יש סיכוי סביר שאני אתן לספר השני הזדמנות. אני כן אחכה שיתרגמו אותו לאנגלית קודם כי בהחלט יש מליון ספרים אחרים שאני רוצה לקרוא קודם.