כל המילים היפות \ סיכוי אחרון 1
שונאים לאוהבים. בולי. גיבורים שבורים. אהבה אסורה. התמודדות עם משבר. ניצחונות החיים.
***
דסטין בראון הוא הבחור המעצבן ביותר שפגשתי בחיי. הוא עשיר, שחצן ולוהט יותר משהייתי רוצה שיהיה, ואני לא יכולה להתחמק ממנו כשאנחנו תקועים יחד במרכז גמילה יוקרתי לחופו של האוקיינוס השקט.
לא אכפת לו שאני כאן כדי לנוח, להתחזק ולחזור לחיים המטורפים שמחכים לי בחוץ. לא אכפת לו מאף אחד מלבד עצמו. הוא, בניגוד אליי, כאן כדי לבזבז את הזמן ולהוציא אותי מדעתי.
הוא רודף אחריי, מקניט, מתנהג בגסות ומנסה לשבור אותי בכל דרך אפשרית, אבל אסור לי לתת לו לנצח.
אסור לי להראות סימני חולשה. גם לא כשאני מגלה שמתחת לתדמית הפלייבוי שאימץ לעצמו, מתחבאת נפש רדופת שדים.
אני צריכה להישאר ממוקדת ולהציל את עצמי, אבל מה יקרה כשיתעורר בי הצורך להציל גם אותו?
***
כל המילים היפות הוא הספר הראשון בסדרה סיכוי אחרון ויכול להיקרא כספר יחיד.
על המחבר/ת
אילת סווטיצקי היא סופרת רבי־מכר רומנטיים, בהם סדרת תחרה וצבע, סדרת לילות לואיזיאנה, גנבת החלומות ועוד. היא מתגוררת למרגלות הכרמל עם בעלה, שלושת ילדיהם ושלושה חתולים שובבים. כל המילים היפות הוא ספרה העשרים ואחד.
"כל המילים היפות / סיכוי אחרון 1" מאת אילת סווטיצקי מציב מפגש כפוי במרכז גמילה יוקרתי, שבו עימותים, משבר והתמודדות פנימית מתפתחים לקשר שנבחן מול גבולות, חולשה והצורך להציל את עצמך.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
הספר הראשון בסדרה מציג מפגש רומנטי בין שני צעירים השוהים במכון גמילה, ומתאר את התאהבותם המתפתחת בתוך מרחב טיפולי רגיש ושברירי (מיריבים לאוהבים). הכתיבה קולחת ושנונה, והסופרת משרטטת את העלילה באופן המאפשר קריאה נוחה ומהנה.
עם זאת, בעיניי בניית הדמויות לוקה במידת שטחיות. אף שהסופרת מציגה את המניעים המרכזיים של הגיבורים, העיבוי הפסיכולוגי שלהם נותר חלקי. הדפוסים שמניעים את העלילה נשענים על תבניות מוכרות ואף סטריאוטיפיות, והעומק הפנימי כמעט ואינו מתפתח לאורך הסיפור. כתוצאה מכך, קווי העלילה צפויים למדי.
עדיין כדאי גם לזכור שמדובר ברומן רומנטי-ארוטי, ובמובן זה הספר בהחלט מספק את הסחורה. תיאורי הסמאט זורמים, גרפיים במידה הנכונה ומעוררים, ולעיתים משולבות בהם הערות משעשעות של דסטין שמוסיפות קלילות וחן. למשל: הערותיו המתייחסות לנתוניו הפיזיים. במובן הזה, הבחירה להתמקד בחוויה הארוטית ולא בעומק פסיכולוגי רחב יותר מובנת.
הקריינות של חן גבעתי מוסיפה נדבך משמעותי לחוויית ההאזנה. גבעתי אינו מסתפק בהקראה טכנית; הוא מגיש את הטקסט באופן תיאטרלי, רגיש ומחושב, מגלם ומחייה את הדמויות. בדמיוני קיבלתי ייצוג ויזואלי מלא של דסטין וסובביו. לא פעם מצאתי עצמי נוסעת ברכבת או צועדת ברחוב עם חיוך קטן ולא מוסבר על פניי.
נהניתי כל כך מההגשה, עד שאני מתלבטת אם הספר הקולי הבא שלי יהיה בקריינותו של גבעתי, או שמא אפנה לרומן חדש של סופר או סופרת אהובים.😉
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
