כמו שהייתי אז

גליה לוקחת אותנו לטיול אל המקום הכי מעניין ביקום. היא פוערת לנו חלונות הצצה עמוק אל תוך הנפש שלה.

הספר הוא לקט של הבלחות, הבזקים מכל מיני סיטואציות.

זה לא סיפור חיים שמוצג על ציר זמן ליניארי.

רגע אחד אנחנו נמצאים איתה בשדות הקיבוץ כנערה, במשנהו נהיה איתה עמוק בתשובה במדרשה או במקום אחר, ובדף שלאחר מכן נתגלגל חזרה לימי הילדות שלה.

בעיניי זה נראה כמו אסופת פוסטים, זה הדימוי שקופץ לי בתור דר פייסבוק.

חלקם מביאים תיאורי של סיטואציות מסוימות, אנקדוטות ורגשות. וחלקם כתובים כמו שירה.

הצד השווה שבכולם - שהכותבת הוציאה את הקישקעס שלה והגישה לנו אותם.

גם גל שהייתה לבושה בגופיה ופיסלה מיצגי אומנות ברחבי הקיבוץ, גם רות גליה שנמצאת בתוך מדרשה ליטאית או מרחב ברסלבי, היא אותה אחת לכל אורך הדרך.

היא אולי שינתה משהו בחיצוניות. ואז שינתה שוב. וכל זה רק בשביל להמשיך ולשנות במסע שלא נגמר בשינוי זה.

אבל לכל אורך המסע המרתק הזה, זו אותה גברת. זו אותה הרוח.

דומני שאם נחפש משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב כחוט השני, נמצא את ההתבודדות ואת אלוהים, את השיחה עם אלוהים כדבר שמלווה ועוטף כאן את הכל.

את החיפוש, את התהייה, את הזרות, את הדחייה, את הרצון לשייכות ואת האכזבה.

אין צורך להאמין באלוהים בשביל ליטול חלק במסע הזה.

לא פעם מצאתי את עצמי קצת פחות מסכים עם דעותיה ורעיונותיה.

אבל זה לא ספר של דעה או של אידאה, זה ספר של חווית החיים, של תנועת הנפש.

לטעמי, אין מרתק מהצצה כנה ונגיעה ישירה בנפש פנימה.

הספר כתוב באופן שובה לב, כיף לצעוד עם גליה יד ביד (וירטואלי, וירטואלי. בכל זאת - שומרת נגיעה) ולטייל עמה בשבילי הנפש הקסומים.

כשאת נראית דוסית, אבל הלב שלך עדיין חופשי ועף כמו פרפר.

שם הספר: "כמו שהייתי אז"

שם הסופרת: גליה הנוקד

גאנר: אוטוביוגרפיה, מסע אישי

גילוי נאות: קיבלתי את הספר לביקורת כחלק משיתוף פעולה בקבוצה עם הסופרת.

היום אני רוצה לחשוף בפניכם את מחשבותיי על הספר "כמו שהייתי אז" מאת הסופרת גליה הנוקד.

זה לא מה שחשבתם – יש כאן טוויסט מאוד מעניין שנותן הרבה עומק. זה ספר בניחוח של יומן אישי עם כתיבה מקורית משלו; זה לא יומן, זה סיפור על החיים.

כשהתחלתי לקרוא את הספר "כמו שהייתי אז", הבנתי שאני מחזיקה ספר שהוא לא רגיל. בדרך כלל לכל ספר יש התחלה, אמצע וסוף, וכאן הכל היה מעורבב! בהתחלה לא הבנתי מה הקונספט של הספר, איך קופצים מהעבר לעתיד ולמה אין סדר כרונולוגי לסיפורים.

אבל תוך כדי קריאה נפל אצלי האסימון: זה לא ספר, זה יומן אישי שמספר לנו על מסע בזמן בין שני עולמות שונים! כן, מסע שהמחברת עוברת בו. היא משתפת אותנו בצד אמיץ בחוויות מהעולמות שלה: העולם שהיה לפני החזרה בתשובה, והעולם שהיא נחשפה אליו אחר כך.

וכאן יש לי הרגשה שהיא באה להעביר לנו מסר מיוחד ואישי ממנה. לדעתי, גליה רוצה להגיד בספר לכל אלו שהכירו אותה פעם, לפני החזרה בתשובה:

"היי חבר'ה, נכון אני אומנם כרגע דתייה, אבל הנפש והרוח שלי נשארו בדיוק כמו אז.

בדיוק כמו שהייתי פעם, עם המרץ והחיות. אולי הם לא מנותבים לדרך שאתם רציתם שהם יהיו, אבל תראו – הם עוד שם!

האש שבי לא כבתה, היא עדיין ממשיכה לבעור.

נכון אני נראית כמו דוסית, אבל הלב שלי הוא כמו פעם - נקי וטהור.

אני אוהבת אתכם בדיוק כמו שאתם."

וזה מדהים! היא עברה כאן חתיכת הרפתקה.

לחזור בתשובה זה לא קל, היא אפילו אומרת, וזה מטורף איך בעבר שלה היא לא מתביישת.

הרוח שלה נשארה בדיוק כמו אז -חופשייה ועפה כמו פרפר.

אולי פעם היא הייתה מר"צ ועכשיו היא בתנועה ההפוכה, אולם היא נשארה אותה גליה בדיוק כמו אז

לסיכום: הספר "כמו שהייתי אז" הוא ספר מיוחד במינו. אני מאוד התחברתי אליו, כי אני אדם שהוא "גבול",

וכאן היא מספרת על החיים שלה כגבול בין הדת לחילון, בין העבר לעתיד, וזה מה שגרם לי ליהנות מכל רגע.

אם אתם כמוני, אוהבים ספרים לא שגרתיים עם עומק רגשי משלהם – הספר הזה בול בשבילכם!

אני בוחרת להעניק לספר "כמו שהייתי אז" 6 לבבות במדד שירה.

מדד שירה: ❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אהבתם את הביקורת?

יש לכם הערה או דעה אחרת על הספר?

אשמח שתשתפו אותי בתגובות!

#מדףהקריאהשלשירה