כסף של אחרים
ספר המזמין את הקורא לחשיבה ביקורתית על תפיסות כלכליות וחברתיות מקובלות.
הוספת ביקורת
ביקורות
"הבעיה עם סוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמר לך הכסף של אחרים"
— מרגרט תאצ'ר
"הספר הזה כולל... בחינה רציונלית ומפוכחת לצד הבנה שהכלכלה אינה ניתנת להִנדוס כרצוננו, שלכל דבר יש מחיר, ושהעובדה שאנחנו מקווים שצעד מסוים יגרום לתוצאה שאנחנו רוצים, לא אומרת שזה מה שיקרה בפועל.
רוב הכשלים האלה קורים כשאנחנו מתיימרים לנהל את חייהם ואת כספם של אנשים אחרים, או להשתמש בכסף שלהם לצרכים שנראים לנו נאצלים. מעבר לבעיה המוסרית שיש בניסיון להיכנס לאנשים לארנק או לעסק, הדבר יוצר בעיה פרקטית: כשאיננו מנהלים את חיינו בעצמנו, הרבה יותר קל לנו לתעות אחר מקסמי שווא, כי את החשבון הרי לא אנחנו אלה שמשלמים. מכאן נובע שמו של הספר: "כסף של אחרים"" (עמ' 13).
הספר עוסק בשלל סוגיות כלכליות, בבהירות ובקצרה. בתחילת הספר סקירת כמה עקרונות יסוד על רגל אחת (בשער הראשון), ולאחר מכן הספר סוקר את המצב הנוכחי והגישה הסוציאליסטית, תחילה מפיהם של בעלי הפלוגתא: פוליטיקאים, כלכלנים, פילוסופים ואנשי אקלים עכשוויים, ומפרק את טענותיהם ועונה עליהן.
בספר עוסק גרשוני בגורם מספר אחת לעיכוב המסחר עם מדינת ישראל, באלו המזיקים בעניין זה יותר מתנועת החרם BDS: מכון התקנים הישראלי, והקשיים שהוא מערים על הייבוא לישראל, שיוצרים אבסורדים, שהיו משעשעים אלמלא היו פוגעים בכלכלה הישראלית.
לאחר מכן נוגע בענייני החקלאות ובתפיסה של החקלאות כערך. גרשוני מראה את המחיר הכלכלי שמשלמים על כך. בספר הוא נוגע ברומנטיזציה של הקיבוצניק, כשבפועל מדובר בפועל מיובא מתאילנד. לאחרונה מחוגים מסוימים בציבור התורני לאומי יש שיח שמנסה להעמיק על החקלאות כערך, מתוך דברי מרן הרב קוק זצ"ל, אך הוא שיח שמנותק מקרקע המציאות, כיוון שאינו עוסק בצורך האמיתי של החקלאות, אלא ביחס אליו כאל מצווה דתית או ערך עליון עצמי, ולא ככלי, כמעט כלימוד תורה... (פרק 8).
גרשוני גם מתייחס לחשש מפני הטכנולוגיה. ויכוח של אנשי האתמול שמנסים להפחיד אותנו כדי לשמור את האנושות בפעולות לא יעילות, דומה כניסיון לנסוע דווקא בכרכרות או ללכת ברגל, כשניתן לנסוע ברכבים ובתחבורה חדשה.
כמו כן, גרשוני עוסק בשאלת האפלייה המתקנת, התיעדוף של אנשים מסוימים, כי הם קבוצת מיעוט, או כל סיבה אחרת. גרשוני מראה שזה לא רק שזה פוגע בחברה – הנחה פשוטה, שכן אם היו טובים ולא היו צריכים את האפליה הזו, היו מתקבלים בלעדיה... אלא זה גם פוגע בקבוצת המיעוט עצמה.
כמו כן, הוא מראה שהמיתוס שנשים מרוויחות פחות מגבר ב-30% חוסר הבנה במקרה הטוב, ושקר מניפולטיבי במקרה הרע (פרק 19).
גרשוני עוסק בשאלות הבריאות והביטוח, האם טוב שהממשלה תפקח ותחייב זאת או לא? (פרקים 15; 20).
בספר הוא מציע לאפשר מכירת איברים, וכך להגדיל את שוק האיברים להצלה (פרק 23)
זאת ועוד, גרשוני מראה כיצד ניתן להסתכל במבט מפוקח על תחזיות האימה בנוגע להתחממות הגלובלית, בשער האחרון גרשוני מצנן את החשש מהתחממות גלובלית הרת־אסון.
סמכות ואחריות כרוכות יחד
אחד מיסודות הבחירה החופשית, הן באדם הפרטי והן בכלל, הוא היסוד שנוגע לאחריות האדם ולפעילותו – אם אדם לא אחראי על משהו, לא ניתן לבוא אליו בטענות למה אירע מה שאירע, שכן לא היה הדבר בשליטתו כלל. אם אדם מקבל עליו אחריות, אבל בפועל הוא משולל סמכויות – אין הדבר אלא מחזה שווא ותעתוע, זריקת אחריות מאדם אחר – שאחראי באמת – על אותו האדם שלא קיבל את היכולת באמת לעשות דבר בנידון. בספר מראה גרשוני את הכלל היסודי הזה ביחס ל"ניהול מגבוה" של פקידים ממונים והחלטותיהם הכלכליות (עמ' 98):
"בעוד בעל העסק סובל ישירות מכל החלטה שגויה שלו, הפוגעת בצרכנים, הרי הפקיד אינו סובל משום תוצאה של ההחלטה שלו. בלשון ימינו, ניתן לומר שלפקיד אין אחריותיות, accountability בלעז. הוא יכול לאיים בקנס, או בתביעה פלילית או מנהלתית, והתוצאה היחידה המתקבלת מבחינתו היא כיצד רואה אותו הממונה עליו וכיצד רואים אותו עמיתיו — ואת הממונה עצמו מעניין רק כיצד רואים אותו הממונה עליו ועמיתיו וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים לכותרת בעיתון. הכותרת בעיתון אינה מתחשבת במחירים ובעלויות; היא מציירת טובים מול רעים... והפרטים והמציאות לא ממש מעניינים אותה, ולכן גם לא את הפקיד. זה הרי לא הכסף שלו".
סביבתנות רציונלית
גרשוני מכנה את אנשי האקלים – 'דת', ומראה את הקורבנות אותם הם מבקשים מכולנו להקריב לדתם, בלא חשיבה רציונלית. ניתוח זה נובע מכך שנהיו דוֹגמות שאסור לחלוק עליהן, שאלות שאין לשאול, ודיונים ענייניים שהוצאו מחוץ לתחום. כך קורא לכל תחום כשהופעים כלים ואמצעים למטרות ולערכים (עמ' 243–244):
"למיחזור יש היום מאפיינים של פולחן דתי. מאמינים נלהבים המשננים לילדים הקטנים את הסיסמאות, עם מעט מאוד ראיות או טיעונים הגיוניים. והמחיר שהדת הזאת משיתה על הציבור הוא נרחב בהרבה ועמוק בהרבה וכופייני בהרבה מהמחירים שפעילים חילונים מתלוננים עליהם בכל הנוגע ליהדות, וכך גם החדירה של תעמולת מיחזור לספרי הלימוד. חלק מהמיסים שלנו עוברים לתקצוב הדת החדשה ומאמיניה".
התקינות הפוליטית – ולמה לא להחמיר תמיד?
חלק מהקושי להתמודד עם תיקון המציאות נובע מהבחירה לא להכיר בבעיה. אם יש לאדם מחלה, לא יעזור לעצום עיניים, לא ללכת לבדיקה, וכך הוא לא יאובחן, וממילא לא יקרא חולה.
לא פעם ראיתי צדיקים שמתאספים, ודנים בבעיות שאין אצלם אלא בזעיר אנפין, באופן קל וקלוש כל כך, ובכך משתיקים את מצפונם מלהתמודד עם חטאיהם האמיתיים. כך לפעמים צדיקים ששפתותיהם לא חודלים מלהגות בתורה, דנים על ביטול תורה מועט שבידם, ומתייחסים לכך כאל הבעיה המרכזית בעולם.
כשמדינות העולם המתקדמות מנסות (שוב) לצמצם את הנזק הסביבתי שנוצר בעולם – הדבר מגוחך! כיוון שהבעיה נובעת בעיקר ממדינות אחרות, שאסור להזכיר בשמן. כך, כשמדינות קטנטנות, כמו ישראל, עוסקות בזיהום שהן יוצרות – בשעה שאם יעשו זאת או אף יחדלו מלהתקיים לגמרי – לא יעלה ולא יוריד כמעט כלל במדד הזיהום העולמי – בכך הן מגלות שאינן באות לפתור בעיה, אלא "לעשות משהו", וצלילים של קדושה (עמ' 268).
יבוא הקורא וישאל? ומה בכך? וכי אין מה לשפר? וכי אין התקדמות? צדיק לא יכול לעבור מטוב מועט לטוב גדול?
נראה כי שאלה זו אינה קיימת במציאות. אין החמרה שמגיעה בוואקום. תמיד לכל בחירה יש מחיר, ולו הזמן שעוסקים בה, הבחירה האחרת שלא נבחרה, אך לרוב יש מחירים נוספים, שלרוב אינם זניחים כלל וכלל. אותו מאמץ, זמן וכסף שיושקע בלשפר את האחוזים הקטנים במדינות שממילא אינן אחוז מהזיהום, יכול לפעול הרבה לשיפור אותן מדינות ולהטבתן (עמ' 271).
פתרונות "מלמעלה"
לא פעם עיסוק "מלמעלה", בלא להכיר את השטח ובלא אחריות, גורר בעיות נוספות. לפעמים מרוב חוקים ותקנות, מתעסקים בתקנות ובחוקים במקום להטיב בעולם ולייצר משהו באמת (עמ' 67). ממצב זה מפסידה החברה, שחלקים ממנה עובדים לשווא ולריק. האנשים הטובים והישרים לרוב נפגעים, כי רצונם להטיב מתמודד עם רצונם של העבריינים והנוכלים לרמות את המערכת, ו"לעשות כסף קל" בנסיבות אלו (עמ' 67).
כנות – הטוב מבין העולמות האפשריים
היה אפשר לחשוב שלגרשוני יש הצעה לעולם אוטופי, שאם רק ניתן לו לנהל את הכלכלה הוא יוביל אותנו אל המנוחה ואל הנחלה. אולם גרשוני מודה שאין הדבר כך (עמ' 68):
"אינני טוען שתחת השוק החופשי הכול מושלם, חדי־קרן משחקים עם דובוני אכפת לי, כולם נאים ונחמדים זה לזה והכול חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. בני אדם הם בני אדם, הם פוגעים אחד בשני, הם נוקמים ונוטרים, הם יכולים להיות מגעילים, רעים ומושחתים, והם יכולים לגנוב ולשדוד ולחמוס ולעשוק בכל שיטה שהיא. אלא שהשאלה היא תמיד שאלה של ברירה".
זאת ועוד, גרשוני יודע לתת מקום גם למקומות בהן הפעולות שנראות סוציאליסטיות מטיבות את המציאות (ראו עמ' 174).
הערות שוליים
אביא פה מספר דברים שהפריעו לי, אך אציין שאין ההערות עליהן פוגעות בתכני הספר, במסקנותיו או בהנאה שהייתה לי ממנו. גרשוני אוסף מערכה של טענות, ובחלקן היו לי הערות קלות, אכתוב חלק מהן שהרגשתי צורך גדול לכותבן.
בעיית הצבת הגבול
גרשוני מספר פעמים בספר מגחיך ביצוע רעיונות מסוימים בגלל שקו הגבול שנקבע להן יוצר אבסורדים, אדגיש שאין הוא מסתמך על טיעונים אלו כטיעונים מרכזיים, אבל הוא משתמש בהן בספר רבות. לדוג', כדי להראות את הבעייתיות במאבק במונופולים, מראה גרשוני את הקושי בהגדרת 'מונופול' (עמ' 112):
"אין אף "שוק סגור" שבו המונופול הוא מונופול מוחלט. מצד אחד, כל עיסוק הוא מונופולין — תמיד השירות או המוצר שאני מציע הוא בעל מאפיינים ייחודיים שאין באף מוצר אחר; מצד שני, אף עיסוק אינו מונופולין — תמיד יהיו חלופות שניתן להשתמש בהן. נכון, נוכל אולי למצוא דוגמאות קיצון למונופולין "אמיתי" ומוחלט, כגון עיירה באמצע המדבר שבה רק לאדם אחד יש שליטה על המים. אבל אפילו במקרה הזה השליטה שלו תהיה מוגבלת — אנשים יוכלו למעט או להרבות במים למקלחות או לשטיפת רצפה, לשתות באופן מדוד, להכין אוכל בלי מים וכן הלאה".
ואין זו הדוג' היחידה (ראו עמ' 92; 278 ועוד).
טיעון זה יכול לשמש כמעט בכל דיון שבו נצרכת הגדרה, החל בקיום מצוות ובהגדרת המצווה, חלותה במרחבים השונים: הזמן, המקום ונפשות החייבות בו, וכלה בכל עיסוק שבאים להגדיר את הדברים. הפריע לי לראות טענות מעין אלו בספר.
כשגרשוני מבאר כיצד פער השכר בין גברים לנשים משמש גם לטובת הנשים, בכך שהן מרוויחות את ייתרונות העבודה הקלה יותר, הפחות מסוכנת והגמישה יותר, ואילו הגבר בהפכן, בכך שבתא המשפחתי, לרוב, מורכב מגבר ומאישה, ואז זוכה בכסף מהבעל ובנוחות העבודה שלה. הטיעון הזה עצמו פוגע במשפחות שמורכבות בתמהיל שונה מגדרית, ולכן אי אפשר לטעון טענה זו. היא כובלת נשים למבנה המשפחה הקלאסי של גבר ואישה.
אלטרנטיבה
כאמור לעיל, גרשוני הודה בכך שהמצב שמצייר אינו שלם. לי היה חסר לנסות לא רק לפסול את המצב הנוכחי, ולנסות לצאת ממנו אל הומיאוסטזיס שיאזן את עצמו כלכלית, אלא גם לדון באפשרויות הפתרון לצורך שגרם לסוציאליזם לעלות. רציתי שיהיה בספר לא רק פסילה של עזרה ממשלתית שנראית כאילו מסייעת לשכבות החלשות, והסבר מדוע זה פוגע גם בהן, אלא גם אלטרנטיבה להעמדתן והוצאתן ממצבן העגום. ביהדות יש דרך ראויה שמעמידה את העני ומנסה להוציאו ממצבו, הן בהגדרה של העני ביחס לסביבתו, הן בהתניית הסיוע לו בפעילותו האקטיבית – מתנות העניים אינן ניתנות מתנה אלא צריכות להילקח במאמץ של העני, וכן שהעני נעזר בסביבתו המשפחתית ובאותה הקהילה, ולא באיזו הכתבה מלמעלה. יש הרבה להרחיב בזה, והיה ראוי לענ"ד להרחיב בכך, או לכל הפחות להתייחס לכך בספר.
כריכה
בכריכה רואים שני צבעים בלבד, כשה"כסף" בצבע זהב, מצוייר כשק מלא, ודמויות אנשים קטנטנים מטפסים עליו. בספר מדובר על שימוש ממשלתי בדרך כלל בכסף של אחרים.
* גילוי נאות: אני זוכה לעבוד בהוצאת סלע מאיר. עם זאת, איני מקבל שקל על הסקירה. לא קיבלתי את הספר בשביל הסקירה, ולא נתבקשתי לכתוב עליו סקירה מאיש.