כעבור עשרים שנה

התקבל לסקירה מהוצאת מטר, וכמובן שיש לנו קופון עליו – realbooks שניתן לממש אותו באתר של מטר.

אל לכם להתבלבל עם הסיפור הקצר "אחרי עשרים שנה" של או. הנרי המצוין. כאן מדובר בספר מתח שמספר סיפור אחר לגמרי. את הסיפור הבלתי ייאמן של ויקטוריה פורד. אבל לפני כן, טריגרים בנוהל.

טריגרים: יחסי מין BDSM, תיאור גרפי של הגופה, תיאור גרפי מאוד של איברים, תיאור מצמרר של תהליך זיהוי גופות בדומה למה שנאלצנו לעבור על בשרנו ב7.10, תיאור סקס אל מחוץ למסך, התאבדות, הפלה, בגידה, וזה הכול.

אז ויקטוריה פורד (ללא קשר לרכב עצמו, כן?) היא אישה נחמדה וחביבה אשר מופללת על לא עוול בכפה ברצח. העניין הוא שה11 בספטמבר קטע את המשפט שעמד להתחיל, והיא הוכרזה כמתה. כעבור עשרים שנה, עיתונאית ממולחת בשם אייברי עומדת בפני צילום סיום העונה הראשונה של תכנית העיתונאות אותה היא מנחה. היא מתעניינת במקרה של ויקטוריה פורד – ומצד השני של העולם, הבולשת מאלצת את הבלש וולט ג'ניקס לחזור מהפרישה הכפויה בעקבות אותה הפרשייה של ויקטוריה. הקשר בין אייברי ו-וולט יחשוף כמה וכמה דברים.

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע אותו, הוא משמיע רעש? בעולם ההוצאה לאור, אם את כותבת ספר ואף אחד לא קורא אותו, את סופרת אמיתית?

הציטוט הטוב היחיד שאני אקח איתי מהספר הזה.

ומה אני חשבתי עליו? בכנות רבה, טוב שהפרקים היו קצרים ושהספר רץ לי מהר מאוד. כי עכשיו הבנתי שכנראה איבדתי את החיבה או היכולת להכיל ספרי מתח, כי אני פשוט לא רוצה סיפורי לילה טוב שמספרים לי את הסיפור של הדמויות מהרגע שנולדו ועד שהגענו הלום בעלילה. לפעמים הסיפורים האלה גם חוזרים על עצמם באותה פסקה. למשל, אין צורך להגיד לי שהקורבן מתה באותה פסקה. פעמיים. פה הרגשתי שהייתה פה עריכה מאוד לא טובה כי היו המון פרטים שחזרו על עצמם כמו תוכי. בשלב כלשהו שיחקתי עם עצמי משחק הימורים – האם הפרט החדש הזה שגילינו יחזור על עצמו עוד פעם לפחות פעמיים או שלוש בהמשך? התשובה היא כן.

מה שעניין אותי בפרמיס הייתה התעלומה של ויקטוריה פורד. ונדמה לי שהחצי הראשון של הספר התעסק בהכול – חוץ מהדבר הזה. נראה שויקטוריה שימשה רקע מאוד חיוור לסיפור שצ'רלי דונלי רצה לספר על הבלש ועל העיתונאית. וזה גרם לי לניכור ספרותי. שנאתי את שתי הדמויות, והודיתי לאל על כך שהייתה להם סצינת סקס אל מחוץ הפייד – כי ממש לא התחשק לי לקרוא את זה.

לרוב, בראשי הפרקים היו כתובים תאריכים ומקומות שבהם הפרק מתרחש. האמת היא שלא היה כזה אכפת לי איפה ומתי זה קרה כי כאמור, פיתחתי ניכור כלפי הספר הזה. הוא לא היה גרוע, אבל גם לא היה טוב. לא סבלתי נורא, אבל גם לא מאוד התחברתי. ספר קליל ונחמד לטיסה, ולא יותר מזה.

ועוד הערה לסיום – יש תיאור מצמרר לחלוטין שמתאר את תהליך זיהוי הגופות השרופות של ה11 בספטמבר – בדומה למה שנאלצנו לעשות כאן ב7.10. זה אחד הדברים שבאמת אילצו אותי לעצור את הקריאה, לפתוח סרטון יוטיוב על משהו חמוד (סתם סרטון של דונלד דאק) ואז חזרתי והמשכתי. זה היה פשוט אאוט אוף דה בלו, אז הנה, הזהרתי אותכם.