לא נשבר
בר קופרשטיין
״אני לא פוחד מהם. אני יודע שמעכשיו אנחנו קלף שלהם והם צריכים לדאוג לנו... אם לא הרגו אותנו שם בכביש, הם לא יהרגו אותנו עכשיו.״
בר קופרשטיין למד מגיל צעיר את משא האחריות. כבן בכור למשפחה ברוכת ילדים, שהפך למפרנס עיקרי לאחר שאביו נפצע אנושות, הוא הורגל לפעול למען יקיריו. בבוקר 7 באוקטובר, כסגן קצין הביטחון במסיבת ה״נובה״, שימש עוגן מבצעי וחילץ מאות מבלים תחת אש תופת, עד שנחטף לעזה.
בפקודה אחת קרה, נדחף אל תוך בור אלכסוני שהוליך אותו אל ״המטרו״, העיר התחתית של עזה. במקום שבו החמצן דליל והזמן עומד מלכת, החל מסע של 738 ימים ומבחן עילאי לחוסן הרוח האנושית. בתוך דחיסות מחניקה ורעב קיצוני, בר וחבריו לא רק נאבקו לחיות, אלא נאבקו להישאר בני אדם; הם חלקו גרגרי תירס, חלמו על הבית ודיברו עם אלוהים בפינת המסתור שארגנו לעצמם.
בר, שנשא בלבו את דמות אביו הנלחם על חייו ואת אמו המנהלת עבורו ״עסקאות רוחניות״, מצא כוח לשאוב משמעות בכל יום של הישרדות.
לא נשבר הוא יומן עוצמתי על גבורה ועל הרוח הישראלית שמסרבת לכבות גם 50 מטרים מתחת לאדמה. זהו סיפור על ניצחון החיים והידיעה העמוקה שליוותה את בר קופרשטיין בחשיכה: שהוא עוד יחזור הביתה, כי הכול נמצא בידי בורא עולם.
ספר זה מיועד לקוראים המתעניינים בעדויות אישיות מתקופת המלחמה, בשבי בעזה ובשאלות של חוסן, אמונה ואחריות אנושית במצבי קיצון.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
קראתי את ״לא נשבר״ של בר קופרשטיין, וזה אחד הספרים האלה שקשה לקרוא בלי לעצור מדי פעם ולקחת נשימה.
מה שחזק בו בעיניי הוא לא רק הסיפור עצמו, שהוא כמובן בלתי נתפס, אלא הפתיחות שבה בר מצליח לדבר על מה שעבר עליו. לא ממקום של פאתוס, לא בניסיון להפוך את עצמו לסמל, אלא דווקא מתוך אנושיות מאוד פשוטה וישירה. הוא מאפשר לקורא להתקרב, להבין קצת יותר מה עובר על אדם שנמצא בתוך מציאות שאף אחד לא אמור לעבור - הפחד, התקווה, השבירה, ההתעקשות להישאר בן אדם.
זה ספר חשוב כי הוא לא משאיר את החטופים ככותרת או כסיפור לאומי מרוחק. הוא מחזיר אל המרכז את האדם עצמו - עם הגוף, הנפש, המשפחה, הזיכרונות והחיים שאחרי.
״לא נשבר״ הוא לא רק ספר על הישרדות. הוא ספר על אומץ לספר, על היכולת לפתוח פצע כדי שאחרים יבינו, ועל כוח אנושי שקשה לתפוס עד שקוראים אותו מקרוב.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
