לילות לבנים

לילות לבנים - אן קליבס

הוצאת עם עובד

"אנשים חושפים יותר אם מעניקים להם את המרחב להוביל את השיחה. כך נוצרת אפשרות להציץ למחשבות המטרידות אותם ולנושאים שמהם הם מקווים להימנע." עמ' 161

וואו איזה קצב איטי היה לסיפור הזה. הסופרת ממש הכניסה לאווירה של המקום, של אופי האנשים, של מהלך העניינים, הכל בנחת, בשלווה, עם תיאורי נוף מהממים כאילו לא מדובר בפרשת רצח שצריכה לבוא על פתרונה. לא ניחשתי את דמות הרוצח. גם אחרי שקראתי את הסוף היה לי קשה לחבר את החלקים בפאזל.

איי שטלנד, מצפון סקוטלנד. מקום שקט, רגוע. בקיץ יש שם 19 שעות אור ובחורף מקסימום 8 שעות (ויקיפדיה). זה חלק מהאווירה של המקום, מהקסם שלו. לילות לבנים. קשה להירדם וקשה להישאר ערים. באי מתקיימת תערוכה של תושבת המקום, ציירת מפורסמת, בלה סינקלר. באמצע האירוע, איש לא מוכר, כורע ברך מול אחד הציורים, ממרר בבכי וגונב את ההצגה. המפקח ג׳ימי פרז ניגש אליו אך האיש לא זוכר דבר על עצמו. יום למחרת הוא נמצא תלוי מקורה בצריף של אחד המקומיים.

החקירה הראשונית חושפת כי זה רצח ולא התאבדות כמו שרצו שיחשבו. המפקח פרז מתחיל לחקור. האיש אומנם זר אבל כל תושבי האי מוכרים לו מאוד. כמעט ואין פרטיות אך מסתבר שיש סודות. פרז בדרכו הנינוחה עורך שיחות שוב ושוב עם תושבי האי. כל פעם נחשפת זווית אחרת על החיים באי, על מערכות היחסים, על מריבות ואהבות נושנות.

כשהתחלתי את הספר ציפיתי לתעלומת רצח דינמית אך קיבלתי תעלומת רצח עם נופים פראיים וסיפורי חיים. לעזרת המפקח פרז הגיע המפקח טיילור מהעיר הגדולה - הזדהתי עם הצורך שלו שדברים יזוזו יותר מהר, אבל הוא הבין, וגם אני, שלאנשי האיים קצב חיים משלהם ושאם רוצים תשובות צריך סבלנות.

האווירה מתוחה. כולם חשודים וכולם גם לא. הרי הם חיים יחד כ"כ הרבה שנים…

נהנתי מהקריאה, הפיתולים בעלילה וסגנון הכתיבה. וכמו שכתבתי, לא ניחשתי מי הרוצח. אפילו קראתי את הסוף פעמיים ועדיין…

הנאה מובטחת. קריאה נעימה!