
לינקולן אקספרס
ביוני 1954 חוזר אמט ווטסון בן ה־18 לביתו בנברסקה במכוניתו של מנהל מוסד לעבריינים צעירים, שבו ריצה 15 חודשי מאסר על הריגה בשוגג. היות שאמו נעלמה מזמן, אביו מת לאחרונה, והבנק עיקל את החווה המשפחתית, אמט מתכוון לאסוף את בילי, אחיו בן השמונה, ולנסוע לקליפורניה כדי לפתוח דף חדש. אבל כשמנהל המוסד נוסע, אמט מגלה ששני חברים מהמוסד הסתתרו בתא המטען של מכוניתו. לשניים יש תוכנית שונה לחלוטין לעתידו של אמט, תוכנית שתיקח אותם למסע גורלי בכיוון ההפוך – לעיר ניו יורק. ההרפתקה נמשכת עשרה ימים בלבד ומסופרת מכמה נקודות מבט. ספרו של טאוולס יעניק לקוראים תענוג קריאה אמיתי בעזרת סגנונו הספרותי העשיר ברבדים, בשלל דמויות שובות לב ומלאות חיים ובנושאים רעננים ועתירי דמיון לכל אורכה של אמריקה של שנות החמישים.
אמור טאוולס נולד וגדל בבוסטון. הוא בוגר אוניברסיטת ייל ובעל תואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת סטנפורד. הוא עבד כבנקאי השקעות במנהטן כ־20 שנה, וכעת הוא מתמסר אך ורק לכתיבה.
"חכם, פראי ומלא שנינות נעורים."– The New York Times
"פנטסטי. כמו כל מספרי הסיפורים הטובים ביותר, טאוולס שואב השראה ממסעות הגיבורים הגדולים מהאודיסאה, האמלט, האקלברי פין ועכברים ואנשים."– ביל גייטס
נבחר על ידי Oprah Daily, Time, NPR (National Public Radio), The Washington Post, וברק אובמה כספר הטוב ביותר של השנה.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
טריגרים: גזענות, אנטישמיות, התעללות (במוסד לעבריינים, לא מפורט), התאבדות.
"את התבונה שהאֵל לא ראה לנכון להעניק לנו בלידתנו, הוא מעניק דרך מתת הניסיון."
הספר הזה הוא כולו אמור (גם: אהבה בספרדית). זהו הפעם הראשונה שאני קורא את הסופר הזה. ולא לדאוג, בעקבות ההתאהבות שלי רכשתי את ספרו הקודם, "הג'נטלמן במוסקבה" מאותה הוצאה.
הספר הזה הוא מסע עם הרבה קולות. אין מספר אחד לסיפור הזה. לכולם יש מה להגיד. לכולם יש קשר הדוק לעלילה. הספר הזה הוא מסוג המסעות מנקודה א' לנקודה ב' כאשר את המסע עצמו מוביל דמות אחת ויחידה: בילי, אחיו של אמט. ואם בכל זאת אתם מתעקשים לדעת על מה הסיפור אז בבקשה. הסיפור מתחיל כאשר אמט משתחרר ממוסד לעבריינים צעירים, מגלה שפחות או יותר לא נשאר לו שום דבר מכיוון שהבנק עיקל את הרכוש המועט שהיה לאביו. יחד עם אחיו הצעיר, בילי, השניים מחליטים לצאת בעקבות דמות מהעבר שהם מקווים שתספק להם הסבר מהותי, אבל כאשר הם מגלים שני נוסעים בלתי רצויים בתא המטען – התכניות משתנות, והארבעה יוצאים למסע ביחד – מבלי לדעת שלאחד מהם יש תוכניות משלו.
זהו. זה כל מה שאני מספר לכם. אשים בהמשך קישור לפרק הראשון בע-ברית שתוכלו להתרשם בעצמכם מסגנון הכתיבה של אמור טאוולס.
הדבר הכי חשוב שאני רוצה לדבר עליו הוא העובדה שהמתרגמת, אסנת הדר, עשתה פה עבודה נהדרת. לאורך הספר משובצים ציטוטים רבים משייקספיר ומיצירות אחרות – רובן של עם עובד, והן מובאות כאן בציטוטם המלא מהספרים המקורים. עבודת התרגום היא לא סתם להפוך אנגלית לעברית, היא גם להפוך את האווירה של הספר למשהו שהקהל הישראלי יוכל להתחבר אליו – ובזה היא הצליחה. הספר הזה, למרות אורכו, מאוד מורכב ומאוד מעניין.
כמו שכבר כתבתי, הספר הזה לא מסופר מנקודת מבט אחת אלא מכמה דמויות שונות. לכל אחת מהן יש אג'נדה משלה, לכל אחת מהן יש קשר עלילתי לדמות הראשית – אמט. אנחנו גם מקבלים נקודת מבט של אמט עצמו. אפילו דמויות משניות מקבלות נקודות מבט ששופכות אור על העלילה העיקרית. לעיתים הדמויות נסחפים בזיכרונות לעבר הרחוק שקשורים לדמות של עצמם ולא בהכרח לעלילה הראשית – ואני חושב שזה נועד כדי לתת מה שנקרא עיגול לדמויות. לפעמים זה באמת היה מעניין, ולפעמים רק ייחלתי שהפלאשבק ייגמר ונחזור לימינו אנו. למזלי, הפלאשבקים האלה קצרים ולא מכבידים מדי. אם יש להם הצדקה עלילתית – לא תמיד מצאתי הצדקה לפלאשבק על חבר ילדות של אבא של אחד הדמויות, למשל, אבל כן מצאתי הצדקה לפלאשבק לרגע מסויים מהחיים של אמט – רק כי הוא הדמות הראשית.
הספר כולו מלא ברפרנסים שונים ומשונים – לא רק שייקספיר זוכה לעדנה כאן. גם מובי דיק והמיתולוגיה היוונית קופצים לביקור. באופן אישי הרגשתי שזה דרכו של הגורל לצחוק עליי כי אני תקוע כבר הרבה מאוד זמן עם הספר "בת אתונה" של ריק ריירדן רק בגלל שהוא מודפס ולא דיגיטלי.
מכיוון שאני כבד שמיעה, היה איזה פעם אחת שניקדו את המילה נרדמת, אז שאלתי ידידה שלי והיא ענתה שהניקוד מציין למי הדמות מדברת. זה היה.... מעניין. בשבילי זה היה מעניין מאוד כי אני לא למדתי ניקוד אבל טוב כשזה שם באמצע ספר למבוגרים כי זה לא דבר מובן מאליו.
אני מודה, לפעמים ההתפלפלויות שבלהיכנס לסיפורים של דמויות שמופיעות לדקה או שתיים לא תמיד תרמו או שהשתעממתי בחלקים של וולי ודאצ'ס, שתיים מהדמויות הראשיות – לא פגמו בהנאה שלי. הספר עצמו מדהים ורואים שהסופר אוהב לכתוב. למעשה, אפילו לא שמתי לב שהספר מתרחש בשנות ה50 ופשוט נשאבתי לסיפור שהוא מסע של ארבעה דמויות. איך הם יסיימו אותו – זה כבר המסע של הקורא.
ואם כבר דמויות, בילי. הו, בילי! אני מאוהב לחלוטין בדמות הילד בן השמונה הזה. הוא היה כל כך נפעם, כל כך מיוחד ומאופיין בצורה ייחודית. כל מה שאוסיף ייגרע מהחוויה שלכם כקוראים אז....לכו לקרוא!
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: