מכשפה עצלנית - סדרת מדריך העצלה לקסם
הוספת ביקורת
ביקורות
אוכל, כלבה.
טריגרים: ב"מכשפה ידוענית", יש תיאורי נגיסות של איברים מסוימים, ודם. קללות בסגנון של מה שצוטט לעיל. אין מיניות.
אה, רגע. לא. בואו נחזור להתחלה.
זה יהיה סקירה כללית על שלושת הספרים – "מכשפה עצלנית", "מכשפה ידוענית" ו"מכשפה רוחנית". לא, לא יהיו ספוילרים. כן נכתוב שהספרים הללו זכו בפרס גפן לשנת 2023 בקטגוריית ספר פנטסיה מתורגמת. והזכייה הזאת הגיעה בדיוק לפני אירועים מסוימים שההשלכות שלהן מהדהדות עד עכשיו.
בכל אופן, אייבי ויילד היא כל מה שגיבורה חמודה אמורה להיות.... כלומר. אם אתם אוהבים את הגיבורה שלכן עגלגלה, עצלנית במיוחד, חסרת סבלנות לכל דבר שמזכיר כושר, וההתעמלות המועדפת עליה היא העברת האצבע על כפתורי השלט של הטלוויזיה. כל זה משתנה כאשר היא נכבלת בעל כורחה לגבר עם תואר מסובך שאפילו אני לא אזכור – והיא נאלצת לעבוד אתו בעניין מסויים. ב"מכשפה ידוענית", השניים נפגשים שוב לפתור תעלומה על סט צילומים של תכנית ריאליטי של קוסמים. אז מה אם פתרון התעלומה הוא די חלש לטעמי. זה מוביל אותנו לטעמי לספר הכי טוב בסדרה - "מכשפה רוחנית"- ובו אייבי נאלצת לשמש בעל כורחה כמדיום כדי לשוחח עם רוחות רפאים שרודפים אותה מסיבות מאוד מסוימות.
תמצתי את העלילה בפסקה אחת. אבל מה חשבתי על הסדרה? בראש ובראשונה – הדמות הכי טובה של הסדרה הוא כמובן ברוטוס הדורש אוכל באופן תדיר – ובאופן מפתיע, יש לו תפקיד מאוד חשוב בשני הספרים הבאים. עוזר, כמובן, שהוא תובע ממנה אוכל בצירוף הקללה המלבבת "כלבה". כי למה לא. הדבר הכי חשוב לדעת לגבי ברוטוס הוא שהוא לא פראייר ושהוא יודע טוב מאוד לנצל את אייבי. ומעבר לרגעים הקומיים שהוא מספק במהלך הספרים – הוא פשוט הצליח לשכלל היטב את כתיבת החיה המדהימה של הלן הרפר.
ואם כבר מדברים על כתיבה, יש משהו עוד יותר קשה לעשות וזה לכתוב הומור ובדיחות קולעות. ועוד יותר קשה לכתוב דמות עגולה ששוברת את כל המוסכמות של גיבורה דקיקה ויפיופה. כי אייבי שוברת את כל המוסכמות של עצמה ועוד יותר נהדר לראות את זה שגבר יפה תואר (עד כמה שהדמיון שלי נתן לי לדמיין. לצורך זה דמיינתי איזה דוגמן. בסדר?) נדלק על אישה עגלגלה ולא מאוד ייחודית בנוף הספרות האירוטית- וזה מה שעבד.
אז אמרנו הומור מוצלח, דמויות מעולות, וברוטוס מעולה אחד. מה עם דמויות המשנה? פה הלן הרפר קצת פישלה ונתנה רק שני דמויות משנה מצויינים. היתר – היו לא זכירים. אני מדבר על אייקאבל ועל מיידמונט הספרן היקר. ומחמת הספוילרים לא אפרט לגביהם. אבל כשאני לא זוכר דמות מסוימת זה אומר הרבה על זה שהיא לא הייתה חשובה לי לזכור.
הסיפור מצוין, קצת נפל שם בספר השני לקראת הסוף אבל התרומם מיד והפרק האחרון של הספר השלישי..... בואו נאמר, כדאי לכם להגיע לשם.
מכשפה עצלנית | מכשפה ידוענית | מכשפה רוחנית |תרגום: ענבל שגיב נקדימון |הוצאה: ספרים בעלמא | עמודים: למי אכפת. אני קראתי בדיגיטלי אז כנראה 8000 סך הכול.
למי מתאים: למי שצריך אסקפיזם. למי שצריך לצחוק. למי שצריך ברוטוס בחיים.
מכשפה עצלנית - הלן הרפר
טרילוגיית 'מדריך העצלה לקסם'
תרגום: ענבל שגיב נקדימון
עיצוב העטיפה: חן יאקה שומרון
ספרים בעלמא, 2022, 304 עמ'.
ז'אנר: פנטזיה אורבנית, נגיעות רומנטיקה (אבל לא ברמה קיטשית), קומדיה, בלשות.
אייבי ויילד היא מכשפה שאוהבת להתבטל כל היום על הספה מול הטלוויזיה, לקרוא, לנשנש שטויות, לשתות שוקו ולישון כמובן.
היא עובדת למחייתה כנהגת מונית וגם זה כמה שפחות, היא מסננת נסיעות ארוכות, למה דווקא נהגת מונית? כי אפשר לשבת כל הזמן 😂
היא גם לא איבדה את השובבות של הילדות:
... בעיקר אהבתי את רצפת השיש בכניסה, כי היא הייתה חלקה מספיק כדי שאוכל לגלוש עליה בלי לטרוח להרים את הרגליים.
"תזכירי לי בת כמה את?" שאל וינטר.
"עשרים ושבע." פרשתי את ידיי לצדדים. אולי אם תהיה לי צורה אווירודינמית יותר אצליח לגלוש לעמוד הבא. הפניתי את הראש וחייכתי אליו. "אם אתה מנסה להוכיח שאני ילדותית, תודה רבה. מבוגרים לא עושים דברים כאלה רק בגלל שהם מוטרדים יותר מידי ממה שאחרים חושבים. או שהם מודאגים כל כך מהבעיות שלהם עד שהם לא מסוגלים לחשוב על שום דבר חוץ מעצמם. או שהם כבר לא רואים כמה נפלא וכיפי לגלוש על רצפה או על מעקה. אני חושבת שזה מה שעצוב, לא חוסר הבגרות.
(עמ' 193-194)
בגלל טעות היא נכבלת למכשף רפאל וינטר וחייבת לעבוד איתו בענף ארקנה (המקביל לבלשות במשטרה)
על ההתחלה נזרקים לעלילה אבל עם הזמן מסבירים את בניית העולם ואיך עובד הקסם.
מכשפים חיים לצד לא מכשפים בלי להסתיר את עצם היותם מכשפים.
ויש מסדר שבו עובדים מרבית המכשפים, קצת מזכיר את משרד הקסמים - לומדים ועובדים בתחום הקסם.
יש 3 רמות כשף ובכל רמה יש כמה תתי רמות. הכל רשום בצורה מסודרת בעמ' הראשון.
בהתחלה כל פעם שהיה כתוב רמה כלשהי הצצתי בעמ' הזה לבדוק איזו רמה זו וזה קצת עצבן אותי, אבל אז החלטתי לוותר על זה, זה לא מספיק חשוב כדי להבין את העלילה והפלא ופלא, זה באמת לא חשוב בכלל, חוץ מהרמה של ראש הארגון שהוא ברמה הכי גבוהה - איפסיסימוס וזה רשום מלא פעמים, אז פשוט זוכרים את זה עם הזמן.
עצבן אותי מאוד השפה הרדודה מאוד בהתחלה, ברמת קללות של שפת רחוב, אבל זה היה רק בהתחלה ועם הזמן זה נרגע חוץ מעוד מילה כזו פעם אחת בהמשך.
זה הרגיש כאילו הסופרת קלטה מה היא עשתה ושהיא הגזימה, אז היא הפסיקה, אבל לא היה לה כח לתקן את ההתחלה.
עוד משהו שהציק לי זה שאייבי מציגה את עצמה כעצלנית אבל יודעת מלא דברים וממציאה רונות, אבל הכל הסתדר כשוינטר הגדיר את זה כתסמונת הגאון העצלן.
אולי זו רק אני אבל וינטר היה רשום לפעמים ווינטר ולפעמים וינטר ולאייבי קראו מלא פעמים מיז ויילד במקום מיס ויילד.
אבל זה לא באמת מהותי וזה עובר איכשהו.
🐈🐈🐈
ענבל שגיב נקדימון, המתרגמת, הגיבה לי בסקירה המקורית בפייס:
תודה על הסקירה, כיף שנהנית.
אני המתרגמת, ועורכת התרגום היא מורן שין. יש לי תשובות לתהיות הלשוניות שהעלית. שמות בצליל W נכתבים בעברית בו' אחת, אבל האות הראשונה מוכפלת כשנוספות אותיות שימוש, ולכן וינטר, לווינטר וכו'.
לגבי מיז ההסבר ארוך אז אכתוב אותו בהערה נפרדת 🙂
וזאת התשובה לשאלה למה מיז ויילד ולא מיס ויילד:
מיז הוא הצורה העברית למונח האנגלי Ms., שהוא כינוי כבוד לאשה המקביל לכינוי הכבוד Mr. לגבר. כינוי זה אינו מציין את מצבה האישי של האשה, בניגוד לכינוי מיס (Miss) המציין אשה לא נשואה ולכינוי גב’ (Mrs.) המציין אשה נשואה. השימוש בכינוי מיז צבר פופולריות מאז שנות השבעים, בתמיכת התנועה הפמיניסטית, מתוך רצון ליצור הקבלה בכינויי הכבוד של גברים ושל נשים.
🐈🐈🐈
אגב, ברוטוס החתול שלה, מעצבן אבל הוא אתנחתה קומית מוצלחת, אפשר לומר קצת כמו טימון.
עזבו את זה שהכריכות יפות ומלאות פרטים (כולל אייבי בפיג'מה ובאלגן בבית שלה, כיאה לאופי שלה), ממש אהבתי שבכל ספר יש תמונה מזווית אחרת, כולל הכריכה האחורית.
מה שיוצר תמונה מלאה של הסלון וזה פשוט גאוני!! 🤩
טריגרים:
▪ אלימות כמו שצפוי מספר בלשי עם
חקירות רצח,
אבל לא מתואר יותר מידיי.
▪ קללות רחוב ושפה רדודה כמו
שפירטתי.
▪︎ יש קללה שחוזרת על עצמה מלא
פעמים - כלבה.
▪ התייחסות לדברים מיניים, אבל
ממש בקטנה.
▪ יש קצת בדיחות גסות.
שורה תחתונה: רוצו לקרוא!! 🤩