מועדון האלמנות זוכות הלוטו

"מועדון האלמנות זוכות הלוטו" שכתבה אלי ויין מתחיל בזכייתה של פולה שלדון בלוטו, בסכום המטורף של 21 מיליון פאונד, ובהודעה על מותו של בעלה בתאונת דרכים באוסטריה, במהלך נסיעת עבודה. פולה בת 61, עובדת בתפקיד סיעודי בבית אבות, אמא לשני ילדים בוגרים, שחיה חיים פשוטים בפרבר, ולוקח לה זמן להבין מה היא בכלל הולכת לעשות עם החיים שלה, שהתפרקו כך לפתע. ואז מגיעה בלונדינית אחת ומזמינה אותה להצטרף ל"מועדון האלמנות זוכות הלוטו".

פולה, שזקוקה לחברות יותר מכול, מתחברת לנשים האלה ויוצאת למסע אישי שמחזיר אותה לעצמה – אותה אישה שממנה התרחקה במהלך השנים, בין הילדים, הנישואים והחיים עצמם. ומה שמעניין הוא שפולה בכלל לא חשבה שהיא צריכה למצוא את עצמה מחדש. מבחינתה, החיים שלה היו טובים. אבל רק אחרי שהחיים האלה מתפרקים, ובעזרת הנשים החדשות שנכנסות אליהם, היא מתחילה להסתכל אחורה ולהבין שאולי הם לא היו בדיוק מה שחשבה.

אני לא מתכוונת לספר לכם יותר, כי הדמויות בסיפור, ובהן גם הנשים במועדון, נכנסות אליו בדרך מסוימת, וככל שהעלילה מתקדמת אנחנו מגלים עליהן דברים שמפתיעים ומשנים את התמונה. גם העלילה עצמה הפתיעה אותי, ואני חושבת שעדיף להגיע לספר הזה בלי לדעת יותר מדי.

אבל מעבר לכל הטוויסטים, זה סיפור כיפי על כוחה של אחווה נשית. על נשים שמוצאות זו את זו בנקודה מסוימת בחיים, ועל הכוח שיש בחברות כזאת להחזיק, לדחוף, לפתוח את העיניים, ולפעמים גם להזכיר לך מי היית לפני שהחיים קצת הרחיקו אותך מעצמך. יש כאן חברות נשית, הזדמנות להתחיל מחדש, לא מעט כסף וכמה הפתעות שלא ראיתי מגיעות.

וכמובן שכסף לא מביא אושר. אבל הוא בהחלט מביא נודניקים...