מורשת הותורן - משחקי הירושה (1)

מדהים כמה כריכה של ספר היא דבר קריטי, למרות הפתגם המפורסם. הכריכה של סדרת ספרי מורשת הותורן לא עשתה לי את זה. אפילו ההפך: היא שידרה לי משהו אכזרי וקר, וגרמה לי להתרחק מהם, בטח ובטח עכשיו.

מזל שחברה המליצה לי על הספר הראשון, לגלגה על הרושם הלא נכון שנוצר לי וסידרה לי ולבעלי סוף שבוע מלא בקריאה (והתעלמות מהילדים...).

הסדרה הזאת היא בדיוק-בדיוק האסקפיזם שאנחנו זקוקים לו כעת והיא משלבת כמה נושאים שאני מאד מחבבת, ובראשם רומנטיקה וחידות.

אייברי היא נערה ענייה ויתומה בת 17 שיום אחד חייה משתנים, בקטנה ככה, כן? טוביאס הותורון - איש זר לחלוטין, מוריש דווקא לה את כל הונו – מילארדים על גבי מיליארדים. אבל יש לו תנאי: כדי לרשת את הכסף עליה לגור שנה בביתו, עם משפחתו הלא מתפקדת ובעיקר ארבעת נכדיו המסקרנים (והחתיכים. והמבריקים. והעוינים.) וכאילו זה לא מספיק, הותורן הזקן מאד אהב חידות, צפנים, חדרים סודיים, מלכודות ותחבולות, והבית מלא בהם.

אייברי מנסה לפענח מדוע לעזאזל הזקן הוריש את כל כספו דווקא לה, להתמודד עם בני המשפחה שפחות מרוצים מכך שנושלו מכספם, וגם לנסות שלא ירצחו אותה, כי... כסף.

בינתיים נוצר לאיטו קשר מהוסס בינה לבין שניים מהנכדים: גרייסון וג'יימסון. לבעלי מאד הפריע הדמיון בשמות שלהם, לי פחות. מניחה שבאנגלית זה עוד פחות מפריע.

עלילת הטרילוגיה מחברת בין מסתורין ומתח (למשל: למה דווקא אייברי נבחרה לרשת את ההון הענקי, מי מנסה להתנקש בה), רומנטיקה עדינה (מאד, מאחר שבספר נוער עסקינן), וגם פאן טהור שמתבטא בצפנים, בחידות ובחלק מהדמויות.

אציין שיש גם דמויות קצת יותר חלשות ויש הליכה לבית ספר שהיא מגוחכת ומאולצת וקלישאית. קראתי באחת הביקורות בפייס שמשולש האהבה כביכול שמנסים לייצר הוא קצת מאולץ, ואני מסכימה. אבל כל אלה לא פגמו בהנאה הגדולה שהעניקו לי הספרים. נאמר את זה ככה:

אסקפיזם, קווים לדמותו: אם לקחתם את הטרילוגיה מהספרייה ביום שני, וביום חמישי כבר סיימתם את שלושתם, משהו פה בהחלט עבד.

למה כן: מותח, מסקרן, שואב פנימה, דמויות חמודות, כמעט לא טריגרי (יש אלימות אבל היא לא גראפית ולא מרכזית), חידות וצפנים שגם הקוראים יכולים לנסות לפתור – לפחות את חלקם.

למה לא: הסוף של הספר השלישי היה מעט מאכזב בעיני לאור כל הבילד אפ שבנו פה.

משחקי הירושה (טרילוגיית מורשת הותורן), ג'ניפר לין ברנס, תרגום: ענבל מלכה, ידיעות ספרים, 368 עמודים, מרץ 2023.

טריגרים: מעט קללות, נשיקה נקייה, אין מין.

לפני שניגש לתקציר, אני רק רוצה במשפט קצר אחד להביע את מורת רוחי. איך מחכים עכשיו לספר השני?????? איךךךךך?????? מספיק שאני בגמילה כפויה מסופי ופיץ' וחבריה ל"שומרת הערים האבודים" אז גם פה אני בגמילה עד לספר הבא???????

על מה הספר? בגדול – נערה צעירה בשם אייברי נקראת לאחוזה של עשיר שהלך לעולמו והשאיר אחריו צוואה מפתיעה: הצעירה חייבת לגור שנה עם ארבעת הנכדים שלו. העניין הוא כזה – כאשר כל הירושה הנכבדה של האדון מוטלת על כתפיה של אייברי – לא חסרים מי שינסה לחמוד את הכסף. וכך, אנחנו נקלעים להרפתקה של חידות, סודות, ומשולש אהבים בלתי נגמר (נו, כמו ב"שומרת"....)

לאורך הקריאה היו הרבה פעמים שכמעט ובאתי להגיד דברים שהיו אופיינים לסופי – למשל לא לקחת תרופות הרגעה למרות שאייברי שונה ממנה בהרבה. זה אומר שני דברים – האחד, שאני מכור מדי לסופי וחבריה. השני – שאני צריך עוד משומרת הערים בדחיפות.

אבל העניין הוא כזה- מה חשבתי על הספר? בגדול, זה ספר קליל, עם הרבה הפתעות, דמויות מורכבות, והרבה רגעים שבהם מחליפים צדדים לטובת אחד הבנים. ואני מציע לכם לקנות את הספר, לקרוא, ולהגיע לסוף שהוא קליפ האנגר רק כדי לקלל את עצמכם לדעת.

אפרופו קללות, בן שמונה! אוי, מלכה המתרגמת שמצאה דרכים יצירתיות לתרגם את דמותה המדהימה והמפתיעה של מקס שמצליחה למצוא דרכים לומר קללות מבלי באמת להגיד אותן. זה עדיין לא אומר שהקללות לא שם בספר הזה אם כי הן במינון נמוך. שוב, מלכה המתרגמת. ברצינות. מקס גם צריכה לקבל זמן מסך יותר גדול בספר הבא! אמן כן יהי רצון וזה.

מבחינת החידות – הרבה מהן לא היו ברורות לי אבל הדמויות מספקות הסבר מאוד מובן. הייתה סצנה שלמה שתיארה איסוף שיער ותסרוקת שגרמה לעיניים שלי לגלגל את עצמן מהחורים מרוב שזה היה מסובך. פה עבודת התרגום הייתה מבריקה ואני מוריד 20 אלף כובעים לכבודה. באמת, זה אחד הדברים שבאמת קשה לתרגם – והיא עשתה את זה.

ארצה להקדיש משפט אחד לתודה לשירלי על ההמלצה החמה על הספר הזה. הוא הגיע בדיוק מתי שהייתי צריך והוא היה מושלם למשבצת.

ולפעמים, האמת, לא צריך לכתוב הרבה. הספר הזה מוצלח, לכו תקראו אותו, ואז תתגלגלו מצחוק מההערות של מקס.