מכולת שמים וארץ

על מה הספר

הסיפור מתחיל ב-1972, כששלד מסתורי מתגלה בבאר ישנה בפנסילבניה. כדי להבין מה קרה שם, הספר חוזר אחורה אל שנות ה-20 וה-30, אל שכונת "צ'יקן היל" – שכונה שבה חיו אלו לצד אלו מהגרים יהודים ואפרו-אמריקאים.

במרכז השכונה עומדת צ'ונה לאדלו, אישה עם לב ענק ועמוד שדרה מפלדה, שמנהלת את מכולת "שמים וארץ". כשרשויות המדינה מאיימות לקרוע ילד חירש ממשפחתו, צ'ונה חוברת לנייט טימבלין, עובד מקומי, כדי להבטיח שהילד יישאר מוגן. ככל שהסיפורים נשזרים זה בזה, נחשפים הקשיים של מי שחיים בשולי החברה האמריקאית ומתגלה מה נדרש מהם כדי לשרוד.

מה חשבתי עליו

פנינה של ספר, באמת מיוחד.

"מכולת שמים וארץ" הוא כמו פסיפס אחד גדול. בעוד שבדרך כלל ברומנים רגילים אנחנו מצפים לעקוב אחרי חוט עלילתי אחד, כאן מקברייד מניח אבנים קטנות, אחת-אחת, עד שנוצרת תמונה שלמה ומרהיבה.

כל דמות בספר – מהגר יהודי, פועל שחור, בעלת מכולת או ילד שבור – היא אבן פסיפס ייחודית. כשעומדים קרוב מדי לפסיפס, רואים רק חספוס וריבוי פרטים מבלבל. ככל שמתקדמים בקריאה, הולכת ומתגלה התמונה המלאה. רק אז מתחילים לראות את הדפוסים: איך פרט שולי בפרק מוקדם מתגלה כקריטי בהמשך הדרך.

פסיפס עשוי מאבנים שבורות, וזה בדיוק מה שמקברייד עושה. הוא לוקח דמויות אאוטסיידריות, אנשים שהחברה הכללית ראתה בהם שברים או פסולת, ומסדר אותם בצורה כזו שהשברים שלהם משלימים זה את זה. היופי לא נובע משלמות, אלא מהדרך שבה החלקים השבורים מתאימים.

חווית הקריאה שלי

למרות שהספר נפתח בתעלומה, ברגע שצוללים פנימה היא מעט נשכחת וצצה מחדש רק בשלב מאוחר הרבה יותר. הקריאה דורשת סבלנות. העלילה אינה ממהרת לשום מקום. הכוח של הספר טמון בפרטים הקטנים, בתיאורי האווירה ובקצב שמאפשר לשקוע בעולם של צ'יקן היל.

בתחילה ישנה תחושת הצפה מריבוי הדמויות והעלילות שנראות מפוזרות, ומי שמעדיף סיפור ממוקד עלול להתקשות עם המבנה הקהילתי הרחב. עם זאת, בעיניי העולם העשיר שמקברייד בונה לגמרי שווה את המאמץ.

הוא מקים קהילה שלמה דרך פסיפס של קולות, שפות וזהויות, ולקח לי זמן להבין שהגיבור כאן אינו אדם יחיד אלא המקום עצמו. הסגנון הזה דרש ממני להרפות מהצורך בשליטה, להפסיק לנסות לזכור כל שם ופשוט לבטוח במספר. ברגע שכל החוטים נשזרו יחד וחלקי הפאזל התחברו, הם קיבלו משמעות אדירה שיצרה עבורי חוויה ספרותית חזקה ומרגשת ממש.

סגנון הכתיבה עשיר ומאופיין בניגוד חריף. מצד אחד התוכן מאוד קשוח, ישיר, לא מייפה גזענות, אכזריות או עוני. הוא מציג מציאות קשה ולעיתים מדכאת של אפליה ושחיתות. מצד שני, הטון מלא חמלה, הומור וחום. הדמויות מוצאות כוח זו בזו, ונלחמות בייאוש באמצעות הומור וסולידריות. החיבורים האנושיים האמיתיים שנרקמים שם, מתוך הצורך לשרוד יחד, יצרו אצלי הזדהות עמוקה.

בתחילת הספר מקברייד מקדיש את היצירה לאדם שלימד אותו מהי המשמעות של תיקון עולם. בספר ניתן לראות בבירור כיצד הוא יצר מציאות עם דמויות החיות בעולם שאינו מושלם, ומנסות בכל כוחן לעשות תיקון עולם קטן, אנושי ויומיומי. הן אוספות את השברים של המציאות הקשה ומדביקות אותם מחדש בעזרת חסד.

אני יכולה לכתוב רבות על דמותה המיוחדת של צ'ונה, על סיפור האהבה היפהפה והעדין בינה לבין בעלה מושי, או על הצורה שבה מקברייד כותב ילדים בכזאת רגישות וחמלה, עם עולם פנימי עשיר וחוכמה משלהם. וזה עוד לפני שדיברנו על הדמות הכל כך מרתקת של מלאכי – אדם שכשמו מייצג משהו עליון יותר, למרות שהוא נתפס לפעמים כתימהוני בעיני חלק מהאנשים. איני יכולה באמת להעביר את הקסם של הספר הזה מבלי שתקראו אותו בעצמכם.

בשורה התחתונה

זהו ספר שנכתב עם המון לב, אנושיות והבנה עמוקה של נפש האדם, והוא מומלץ בחום.

תרגום: עידית שורר | עורכת תרגום: רינה גרינולד | הוצאה: מטר.

טריגרים: ניסיון תקיפה מינית. התעללות והזנחת ילדים. אפליה ויחס מזלזל כלפי אנשים עם מוגבלויות. גזענות ואנטישמיות.

The Heaven & Earth Grocery Store by James McBride

יש שני ספרים שהתחלתי לקרוא ומיד סגרתי אותם, אבל לא מהסיבות שאתם חושבים. הספר החדש של ג'יממס מקבריד (2023) וספר הקיץ של טובה ינסון. קרה לכם שכבר מקריאת הפסקאות הראשונות הרגשתם שמדובר פה ביצירת מופת מטורפת ושאולי לא בשלה השעה לקרוא אותה? שאם תתחילו אז הספר עתיד להסתיים ואולי חבל לבזבז את החוויה ברגעים הללו?

את "מכולת שמיים וארץ" (תרגום חופשי שלי בלבד) רכשתי בכסף מלא, בכריכה עבה בברנס אנד נובל לקראת סיום ביקור משפחה בארה"ב, בת מצווה של אחיינית שלי בניו יורק ושניה לפני תחילת המלחמה האיומה שרודפת אותנו עוד היום. אם את ספר הקיץ שמרתי כמו סנאי גרגרן לעונה הנכונה (והוא היה נפלא) את מכולת שמים וארץ שמרתי כי לא התאימה העת לעונג עילאי.

המלחמה לא נגמרת וקראתי וסקרתי הרבה ספרים מאז, גם הוצאתי לאור ספר וסיימתי לכתוב שני כתבי יד כי החיים בחוצפתם ממשיכים להתנהל למרות הלב הכואב. לכבוד יום הולדתי המתקרב החלטתי בכל זאת לפנק את עצמי ולחזור לספר שישב להעלות אבק על המדף ולסופר שאני כל כך אוהבת.

האם באמת הוא היה מוצלח כמו שקיוויתי?

נתחיל מתקציר העלילה: משה, מהגר יהודי רומני ששורד את הפרעות והחיילים ברומנים עם בן דודו אייזק מגיע לארץ האפשרויות ומתאהבת בבתו של בעל המכולת שמים וארץ המשמש גם כרב הקהילה בשכונת מהגרים ענייה בשם צ'יקן היל בעיירה נידחת באזור פילידלפיה בשנות ה30 של המאה ה20. חנה היא תופעה. אישה עם נכות וצליעה מתמדת ממחלת הפוליו, חרוצה, עקשנית וטובת לב, שגדלה עם האפרו אמריקאים של הצ'יקן היל ומסרבת לעזוב את החנות גם כשמשה הופך לבעל אולם ארועים מצליח. הוא מאפשר להם להביא נגנים והופעות בזמן שחנה מסייעת לעניים שביניהם באמצעות מזון ללא תשלום או בהקפה במכולת. אצל משה עובד נייט, אפרו אמריקאי עם סוד אפל בעברו, עובד יעיל ושקט שבלי הרבה מילים מנהל את הקהילה האפרו אמריקאית בהיל. נייט נשוי לאדי המקסימה והנאמנה שלא עוזבת את חנה כשזו נופלת למשכב ועוזרת לה בכל. כשאחיין שלהם מבוקש על ידי המדינה בשל חירשותו וטיפשותו (הוא דווקא ממש לא טיפש ואחד הדמויות המקסימות ביותר שנכתבו עלי אדמות) להיות מושם במוסד איום לחולי נפש ובעלי מוגבלויות, חנה מתעקשת להחביא אותו אצלה במכלת.

מקבריד, בן לאב אפרו אמריקאי ואמא יהודיה, כותב על האחווה המלווה בחשדנות בין הקהילה היהודית לקהילה האפרואמריקאית, ובכלל בין כל המהגרים (איריים, פורטוריקנים ועוד) ועל היחסים שלהם עם ההגמוניה הלבנה וצועדי הקו קלאס קלאן בעיירה.

מקבריד יודע לספר סיפורים, הוא מזכיר מעין דמות של סבא שיושב מול המדורה ואורג עלילות ודמויות ומשנה את המבטא וצורת הדיבור בהתאם לדמויות. סוחף אחריו את הקוראים/מקשיבים וגורם לנו להריח, לטעום וממש לשמוע את הדמויות מדברות. היכולת שלו "לדבר" כמו מהגר יהודי מרומניה לבין בחור ישיבה מטורף (מלאכי הוא בהחלט דמות מעולה שחבל שלא נכח יותר בספר) לבין אדיוט פורטוריקני לרופא גזען ונכה שמחבל בכל מה שטוב. מקבריד הוא אשף של דמויות ויש הרבה מה ללמוד ממנו. הסיפורים שלו נוזלים מהמסגרת העלילתית וכל אדם שמוצג מגיע עם "חבילה" של מידע המוגש יפה יפה אל הסיפור. אודה שלפעמים שזה מתיש (כשהציג את פייפר, "העיתונאית" הרכלנית של השכונה) ורציתי כבר לדעת מה לעזאזל הולך לקרות, אבל הסבלנות משתלמת והקצוות הפרומים נרקמים יחד לתנועה אחידה של אנשים שונים והיקום כדי להוביל אל הסוף.

בסופו של דבר הספר אכן מציג עושר של טעמים וריחות ותרבויות עם אידיאולוגיה ברורה של רצון לאחדות ועזרה הדדית, כוחה של קהילה והיכולת של אנשים קטנים (ונכים) להוביל לשינוי.

בסוף הספר מקבריד מדבר על עבודתו בקייטנת נכים שהקים אותו יהודי שהוא מקדיש לו את הספר. הוא מדבר על תחושת השליחות והעזרה וסיימתי את הקריאה עם תחושה של התעלות וחיזוק במקום שבו אני נמצאת כרגע בחיי. הספר הוא לא דבש נוטף ויש בו חלקים לא פשוטים, מציאות קשה ואנשים רעים שעושים מעשים רעים. יש עצב ואובדן ואבל ואיבוד אבל יש גם תקווה. התקווה היא באחדות ועשיית הטוב ואולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לקרוא בתקופה הזאת.

לא ידוע לי על תרגום לעברית, מה גם שהניבים השונים והייחודים נראים מאתגרים במיוחד לתרגום, אז ממליצה למי שמוכן לקרוא באנגלית 😊

חג ספר שמח!